נרדמתי אתמול עם ההתחלה של Bong Water, סרט חביב מאד מ-97 עם קאסט מאד מרשים של שחקנים שאז עוד לא כיכבו בסרט משלהם: לוק וילסון, בריטני מרפי, אנדי דיק וגם תפקידי אורח של ג’ק בלאק, בתור מגדל גראס/גורו וג’יימי קנדי בתור נגן בונגוס מסטול. זה סיפור (כפי שאפשר להבין מהשם) על סוחר מריחואנה חביב שמתאהב בג’ינג’ית משוגעת (ומשגעת, אלישה ויט, ראו תמונה לעיל) הופך את חייו ועולמו וזה וזה.
מינורי וסימפטי. מומלץ. אגב, מסתבר ש”מי בנג” מבוסס על ספר, והביקורות ב IMDB טוענות ששום קשר בינו לבין הסרט כמעט לא קיים. עדיין, אהבתי.

על הבוקר, לפני שהספקתי לכתוב כאן, ושנייה אחרי שנהניתי מהסרט לעיל עט עלי רובין וילימאס עם הופעה מ-2002, שעה וחצי של HBO, שהפיל אותי מצחוק כמה פעמים. איך לא ראיתי את זה קודם. חזק, מהיר, שעה וחצי שעוברות ברגע, משאיר אותך בהלם ועם חיוך ענק.