תגית: check-this

2007 Mod of the Year Awards event – Mod DB

2007 Mod of the Year Awards event – Mod DB

מודים, למי שלא יודע, בהקשר של משחקי FPS (משחקי גוף ראשון, כמו דום נניח), הינם שינוי של המשחק המקורי. אותו מנוע, אותה תוכנה מלבד מספר שינויים, וגרפיקה, סאונד ומשחקיות שונים לגמרי. יצרני משחקי ה-FPS מאז IDSoftware עם דום כבר ערוכים ונהנים להקל על יצרני המודים.

מודים הנם תוצר של קהילת השחקנים. אנשים שעובדים ללא לאות, וללא תגמול מלבד הערצת עמיתיהם. קרה לא אחת שמוד הפך למשחק בפני עצמו (כמו נניח Counter Strike), לפעמים אפילו יותר פופולארי מהמשחק המקורי. אבל רוב יצרני המודים רק רואים לפניהם את המשחק שהם אוהבים קצת יותר טוב, או קצת אחרת.

אז הנה, יש אפילו פרסים.

תמונה מהמוד Project Reality

לאחרונה נדלקתי על מוד בשם Project Reality (או ריאליטי מוד לחבריו), שינוי למערכת של BF2, המשחק הרבה יותר ריאליסטי, הרבה פחות תזזיתי. הרבה יותר מזכיר צבא. הם הוסיפו שם את הצבא הבריטי, את הקונפליקט הערבי כמו שאנחנו מכירים אותו (על אזרחי ועם אבנים וטילי לאו), ושינו בהרבה את אופן המשחק. חבל שאין גם את הצד הישראלי. ממליץ לנסות.

הבימה אנדר קונסטרקשן

למי שלא שם לב, התיאטרון הלאומי שלנו, הבימה, בבניה.

הבימה

קצת מלחיץ לראות את השלד של מוסד מפואר כזה. גורם לך לתהות האם אי פעם הוא יהיה שוב בר-שימוש, ואם כן, אז מתי? זה נראה רחוק מתמיד.

habima2.jpg

(צילומים שלי).

I Don't Know Butchi Instead

John

בזמן האחרון אני רואה את כל הסופרנוס. משהו שתמיד הנחתי שאני אעשה באיזהשהו שלב, ואף פעם לא יצא. קצת באיחור, אבל זו באמת סידרה מצויינת. באתנחתות שבין עונה לעונה הגיעה לפני סדרה יוצאת דופן מבית היוצר של Deadwood דיויד מילץ' ו-HBO הקרויה John from Cincinnati (ובטח תתורגם כ"ג'ון מסינסנטי").

הסדרה מספרת על משפחת יוסט על שלושה דורותיה של גולשים סופרסטארים והאנשים שסביבם ומוסיפה לזה אלמנט חבוי של העל-טבעי שאולי מגולם בדמותו של צעיר דמוי אלביס שמתקשה בדיבור והתנהלות והופיע בסביבה. יותר מזה לא כדאי לספר, גם אם אתם לא חובבים את הספורט שיש לו ברכה ידנית שקרויה "האנג טן", כדאי בכל זאת לבדוק את הסדרה הזו (שלושה פרקים בנתיים). די לומר ששלושת הפרקים הראשונים קרויים His Visit: Day 1,2,3 בהתאמה.

yost-1st-gen.jpg

סבא וסבתא יוסט (ברוס גרינווד ורבקה דה-מורני)

הסדרה רצופה כוכבים בתפקידים גדולים כקטנים, כמו לוק פרי, רבקה דה-מורני, לואי גוזמן, אד אוניל וגם כמה שחקנים שזכורים לטוב מדדווד, פתאום בלי מבטא טקסני, וכמובן דיאלוגים רצופי מילים מרובות הברות. אבל שווה לשבור את האוזניים בשביל זה, או לחכות להבאה לארץ ותרגום. יס? הוט?

אגב הסדרה מוגדרת כ Surf Noir. אין כל כך בלש או פאם פאטאל, אני הייתי מגדיר את זה Surf Fi. אבל זה רק אני.

אחי, בוא נעשה דבל-פיצ'ר תראשי, אה??!

סנריו אחד:

הפרודג'י שלך בא אליך "אחי, בוא נעשה דאבל פיצ'ר תראשי, אה??!, מה דעתך?"

אתה אומר "בכיף למה לא". אתה עובד כבר כמה שנים על תסריט מדהים ורב תהפוכות, אבל נתקעת איפשהו עם העלילה, והדברים לא זזים. תעשה איזה משהו בנתיים, במקום. למה לא עם הבחור הצעיר והמוכשר הזה, אפילו שהפרוייקט הקודם המשותף שלכם לא היה משהו, הוא היה סימפטי והניב כמה סיקואלים. אז למה לא.

"יאללה בוא".

לא ממש היית בעניין, והיית טרוד כל הזמן עם התסריט של הסרט הבא שלך, שלא היה ממש תראשי ולא ממש התאים לדבל פיצ'ר. אז חירטטת איזה משהו, והצעיר בא עם איזו עלילה מגניבה, זומבים קטעים וזה. לך רק כל הזמן ניקר בראש העניין ההוא, אז כל מה שיצא לך זה התחלה של תסריט. לפחות לליהוק באת בשיא המוטיבציה. חמודה הרוזריו הזאתי.
אמרת לא נורא. יהיה את הסרט של ההוא, נקצץ בשלי פה ושם, העיקר שזה יביא לו קהל. צריך לקדם את הצעירים. עד שבאו שני היהודים האלה, שנותנים לך לעשות מה שאתה רוצה ורק אמרו, תשמע, נפריד את השניים, ככה נרוויח יותר. הנה תוסיף עוד כמה דקות לסרט שלך. ואתה, אין לך מה להוסיף. גם ככה גירדת בקושי שעה של סרט. אין ממש עלילה, רק כמה דיאלוגים, שגם הם לא היו ההברקה הכי ענקית שלך. אבל העיקר לקדם את הבחור. רגע, בעצם הוא לא ממש צריך את העזרה שלך. הסרט שלו, ההוא שמבוסס על הקומיקס ההוא, היה די מוצלח. אולי יותר מוצלח מהדברים שלך, וגם וויליס הקירח המניאק הזה, מעדיף אפילו לעבוד איתו ולא איתך, והנה הולכים לשחרר את הצ'יקמוק הזה בתור סרט שלך. זה בכלל לא סרט שלך, סתם כמה סצינות שהיו אמורות לבוא בחוואה יחד עם הסרט של ההוא ועם הטריילרים המגניבים האלו. סאמק על היחצ"נים האלו.
הסרט הבא של טרנטינו, אחרי קיל ביל, עוד לא צולם.

תחסכו מעצמכם את הסרט החדש של טרנטינו

הכל הייפ.

אין שם סרט, רק אסופת דיאלוגים בסגנון טרנטינו, ואני אומר סגנון כי אין שם שום דבר שמתקרב ל"like a virgin" "a big mac is a big mac" או "superman is my favorite". יש שם רק שיחות חסרות עניין בלי העלילה שמחברת אותן. סתם בזבזתי על זה כסף. 40 שקל זה המבורגר. לא התאכזבתי ככה שנים מסרט בקולנוע. ההסבר היחיד שיש לי הוא שטרנטינו לא ביים או כתב את זה, אלא העוזרים שלו. הוא היה עסוק מדי עם כל הכוכבניות.
Tarantino, where have you gone?

אני קצת כועס על זה עדיין, ואפילו יותר על מבקרי הקולנוע שלא טרחו להזהיר אותי ממפח נפש זה. פרטים בהמשך.

מר תוכנית וענק אנושי

בו בזמן שאני מתעדכן בסיום העונה הראשונה של הסידרה של טינה פיי 30 רוק נתקלתי בשתי סדרות מערכונים מעולות. האחת Mr. Show, עשתה 4 עונות (רובן ב HBO) בסוף שנות התשעים, בהגייתם של דיוויד קרוס (הזכור לטוב מ Arrested Development) ובוב אודנקירק (מהתוכנית של בן סטילר ומכותבי SNL).

bob_and_david.jpg
Hey Everybody its Bob & David

Mr. Show נתנה צ'אנס לקאדר מעולה של שחקנים בינהם בריאן פוסיין, מרי לין רצ'קוב, שרה סילברמן ואפילו ג'ק בלאק (לכמה פרקים לפני שכוכבו זרח).
מה אפשר לכתוב על תוכנית מערכונים בלי להראות קטע ממנה, רק מערכון בודד? הייחוד המופתי, אולי, של מיסטר שו מלבד חוש הומור מחודד שמקדים את תקופתו לפחות בעשור הוא חיבורי המערכונים המופלאים. כל מערכון מהווה חיבור מתוסרט למערכון הבא, כך שהתחושה האפיזודלית שמלווה תוכנית מערכונים ממוצעת פוחתת. החיבורים יכולים להיות ממעבר ל"פרסומות" עד לדמות שעוברת למערכון אחר בלתי קשור. הנה מערכון טיפוסי:

YouTube Preview Image

אתם תוהים מה אפשר לעשות עם חמש שקל ותסריט טוב? את התוכנית הזו לדוגמא: Human Giant. ענק אנושי?.

Human giant

תוכנית שרצה ב MTV (פרק 5 שודר לאחרונה). שלושה שחקנים קבועים. משום מה גם כאן לבריאן פוסיין יש תפקידי אורח. כדאי.

YouTube Preview Image

הערה: בריאן פוסיין ידוע בתור האיש המוזר ההוא מ Just Shoot Me (אפילו בIMDB הוא מוגדר ככה). לפני Human Giant הוא נצפה לאחרונה בתוכניתה של שרה סילברמן. אני דווקא חשבתי שהפיילוט לסדרה בכיכובו שלו ושל פאטון אוסוולד Super Nerds דווקא היה מוצלח.

Brian Posehn

אגב, אם וכאשר התוכניות האלו ישודרו בארץ באחד הערוצים אני מקווה שימצאו לשמות שלהם תרגום פחות מלגלג משלי.

אני ואיאן נוסעים לראות את הרמונס

rollins1.jpg

נזכרתי בהופעה של רולינס שהיתה לפני שבועיים. הנרי רולינס, אגדת רוק-שוליים, המשיך בקריירת ספוקן-וורד מצליחה. הופעת ספוקן וורד היא בעצם סוג של הרצאה, רק כזו שאתה יכול להנות מלשמוע 3 שעות ברצף ולהרגיש שלמדת משהו, דברים בחייך מקבלים משמעות שונה ואולי גם תחייך מדי פעם. הופעות סטנד-אפ מוצלחות הן כאלו (נגיד סטיבן רייט או לואי סי קיי אך כוללות כבונוס, התקפי צחוק בלתי נשלטים), ההרצאות של ניל גיימן באייקון 06 היו כאלו, וגם ההופעה של רולינס.
רולינס דיבר על כל דבר, בעיקר מרשמיו האישיים, מסיפורי חדר-ההלבשה המתבקשים עד לאג'נדה פוליטית קיצונית למדי. זו סביר להניח תוביל אותו לפוליטיקה ביום מן הימים. רולינס מדבר בלהט, בעניין, ברהיטות, ובעיקר בכריזמה שמרתקת אותך במשך 3 שעות. המוזיקה של הקלאש עשתה טוב כרקע לפתיחת ההופעה.
אותי בעיקר הרשים הסיפור על ההופעה של הרמונס, להקה בלתי ידועה בזמנו, אך כבר אז היה ברור שיש בה משהו מיוחד, וכל אדם שישב עם רולינס באותו אוטו בדרך להופעה, הקים להקה ביום מן הימים. כזאת הופעה ענקית נתנו הרמונס. האוטו היה של איאן מקיי. איאן הקים את פוגזי.

rollins2.jpg

צילומים: נועה ברוש, בועז רימר.

רובין ויליאמס ומי בנג

נרדמתי אתמול עם ההתחלה של Bong Water, סרט חביב מאד מ-97 עם קאסט מאד מרשים של שחקנים שאז עוד לא כיכבו בסרט משלהם: לוק וילסון, בריטני מרפי, אנדי דיק וגם תפקידי אורח של ג'ק בלאק, בתור מגדל גראס/גורו וג'יימי קנדי בתור נגן בונגוס מסטול. זה סיפור (כפי שאפשר להבין מהשם) על סוחר מריחואנה חביב שמתאהב בג'ינג'ית משוגעת (ומשגעת, אלישה ויט, ראו תמונה לעיל) הופך את חייו ועולמו וזה וזה.
מינורי וסימפטי. מומלץ. אגב, מסתבר ש"מי בנג" מבוסס על ספר, והביקורות ב IMDB טוענות ששום קשר בינו לבין הסרט כמעט לא קיים. עדיין, אהבתי.

על הבוקר, לפני שהספקתי לכתוב כאן, ושנייה אחרי שנהניתי מהסרט לעיל עט עלי רובין וילימאס עם הופעה מ-2002, שעה וחצי של HBO, שהפיל אותי מצחוק כמה פעמים. איך לא ראיתי את זה קודם. חזק, מהיר, שעה וחצי שעוברות ברגע, משאיר אותך בהלם ועם חיוך ענק.