לאחרונה גיליתי מחדש את הריוויון. אותו לבן, שהיום מפאת האופנה קוראים לו ביו ריוויון. נדמה לי שבאנגלית המשקה מתורגם לbutter milk, אבל אני לא בטוח.
לי באופן אישי הוא עושה נוסטלגיה לשנות השבעים, ומעורר זכרונות ילדות נושנים.
קטגוריה: משהו לאכול
קאלאמרי לייק דה בסט אוף דם
ראיתי בבורגנים אתמול שמנשה ("אשר") הביא לקרן מור ("נינה") קאלאמרים קפואים. הוא אמר משהו כמו: מפשירים את הקאלאמרי, מטגנים שום, והקאלאמרי בשמנת 4 דקות ומוכן.
הייתי רעב, היה קאלאמרי במקפיא ועוד מעט שוב קניות, אז כדאי לגמור אותו משם. מכיוון שיש שום ושמנת לבישול:
מתכון לקלאמרי בשמנת
קאלאמרי קפוא (כרבע קילו או מה שנשאר בשקית)
חמישה ראשי שום קצוץ
מוצרלה מגוררת
שמן זית
חמאה
שמיר
חתיכות גבינה צפתית
חצי חבילת שמנת לבישול
אורגנו
מטגנים את החמאה, השמיר וחצי מהשום הקצוץ. מוסיפים את הקאלאמרי הקפוא. כשהקאלאמרי הפשיר והמחבת המתמלא מים בעדינות שופכים את המים לכיור. נכון שאנשים נורמלים מפשירים את הקאלאמרי קודם ומדלגים מעל השלב הזה, אבל למי יש זמן או מחשבה תחילה? בשלב זה הקאלאמרי מתחיל להטגן, מוסיפים שמן זית ואת שאר השום. מערבבים תוך כדי טיגון, מוסיפים את השמנת ואת האורגנו. מערבבים מספר דקות, מוסיפים את המוצרלה. מערבבים כדקה, מוסיפים את הצפתית. מערבבים עוד כדקה.
מגישים מיד.
יאם יאם.
מפגש עורכים שלשום
ביום חמישי היה מפגש עורכי במה בביתי. צילמתי כמה אנשים ושיכרתי אף יותר. כולם שיבחו את הקוקטיילים שלי.
סימון, דוד, נמרוד ודרור (וגבו של נחום):
להלן מתכון לשרלוט החריפה:
3 חלקים וודקה סמירנוף
2 חלקים ג'ין ביפאיטר
1 חלק אוזו
1 חלק מיץ לימון טבעי/משומר
5 חלקים מיץ אננס (תרכיז+מים)
2 לימונים
3 ביפנוכו של פסיפלורה
4 צ'ילי קטנים
מחרצנים את הלימונים, מוציאים את הביפנוכו של הפסיפלורה. מערבבים הכל אל תוך בקבוק. מניחים מספר ימים במקרר (כדי שהצ'ילי יספגו). ניתן לשמור במקרר תקופה ארוכה.
העיניים של אורי, ורד ובז:
דרור, ולא בפוקוס – נחום ודיילי:
בוקר, ועוד מהצד הנכון ומתכון
באופן ממש מפתיע נרדמתי כמו בול עץ. אפילו לא הדלקתי את הטלויזיה לווירד סיסטרז. ככה, קראש.
התעוררתי כמו בנאדם נורמלי בשש בבוקר, הייתי מיובש מהמזגן, כיביתי אותו והתעוררתי שוב, כמו בנאדם נורמלי נורמלי, בתשע. בראבו.
אם רק השעון הביולוגי ישאר בסינק, העולם יהיה יפה יותר. או לפחות מואר, ובאור טבעי.
אחרי הקניות מאתמול המקרר שלי כך כך מפוצץ שאין מקום לכלום, וכל דבר שאני מוציא ממנו דורש שעתיים של סידורי מצרכים מחודשים. שפע זה לא פשוט אבל זה עדיף מלהבלע אל תוך ריק כל פעם שפותחים את המקרר.
אני אחרי האוכל.
לזה אני קורא חביתית ציידים פסיכדלית. כשהייתי ילד אבא שלי היה מכין חביתת ציידים – חביתה שכללה גבינה צהובה. הטוייסט הפסיכדלי הוא בשר וחריפות יתר. מהסוג שמסוגל להרעיל מדינה קטנה.
אם אנחנו כבר כאן, אז:
חביתת ציידים פסיכדלית
רכיבים:
2 ביצים טרופות.
2 ביצים.
פלפלי צ'ילי קטנים חתוכים דק.
חתיכות גבינת חלומי.
שמיר.
גרעיני חמניה.
מוצרלה מגוררת.
חצאי פרוסות סלמי דקות
קוביות צלעות חזיר מעושן
טבעות קאלאמרי
רוטב סויה (צ'אן-יו בפי הסינים) קיקו-מן
מספר שיני שום לפי הטעם.
אורגנו.
זיתים ירוקים קצוצים דק-דק.
שמן זית.
אופן:
מערבבים את הזיתים הירוקים הקצוצים עם השמיר.
משתדלים להפשיר את הקאלאמרי.
מקפיצים את הטבעות בשמן זית בתוך הווק, מוסיפים צ'אן-יו. אני משתמש בקיקו-מן, שזה בראנד עם נטיות יפאניות, הטעם של הצ'אן-יו הסיני קצת שונה, אבל עם כל הסושי וזה, התרגלתי לטעם היפאני, והקיקו-מן לוקח ובגדול.
שהקאלאמרי עושה סימנים של כמעט מוכן, מנקזים את כל המים (כי מה לעשות, לא היה זמן וכח באמת להפשיר אותו), ומתחילים להוסיף את הבשריים. מוסיפים את הצ'ילי, וגם קצת מהזיתים והשמיר. מקפיצים ומקפיצים.
מוסיפים את שאר הזיתים והשמיר ואת השום. זורקים פנימה את גרעיני החמניה ואת קוביות החלומי. מקפיצים ומקפיצים.
אגב המונח stir-fried בעיני, מתאר את פעולת ההקפצה הרבה יותר נכון. אישית אני לא מקפיץ בפועל את הווק אלא עם כף עץ מערבב כשזה מיטגן.
מוסיפים את הביצים הטרופות. מקפיצים ומקפיצים. מוסיפים את הביצים, מפזרים את המוצרלה. מגישים.
אפשר להגיש עם לבנה ו"עלים צעירים" (אורוגולה, סלק וכו') בשמן זית.
ממש קצת מזה סותם לך את הצורה, וזה מאד טעים. הכנתי מנה לשלושה שלשום, וכבר יום שלישי שזה עדיין במקרר. ככה פתחתי את היום, בתוספת לבנה, עלים בשמן זית, גבינת ריקוטה (יאמ יאמ) וכרוב אדום במיונז.
החיים יפים.