השיר השני של השמנים ציצים קטנים, עכשיו אונליין בבמה.
האזנה נעימה. תכתבו תגובות או משהו. שנדע.
ארכיון חודשי: מרץ 2006
אה, ותזכורת
שהעונה החדשה של רובוט-צ'יקן אמורה לבוא מתישהו. הנה סיבה אחת מיני רבות:
Darth Vader: Luke… I am your father!
Luke Skywalker: Noooo! That's impossible!
Darth Vader: It's true! And Princess Leia is your sister!
Luke Skywalker: That's… improbable.
Darth Vader: And the Empire will be defeated by Ewoks!
Luke Skywalker: That's… highly unlikely…
Darth Vader: And as a kid, I built C-3PO!
Luke Skywalker: …wha?
[time passes]
Darth Vader: And you know that all-powerful Force? That's really just microscopic bacteria called Midichlorians!
Luke Skywalker: [smoking a cigarette] Look, if you're not gonna take this seriosuly, I'm outta here!
פריקים, גיקים ושנת אפס
או: גם אני בסוף אראה את כל מה שפספסתי.
תחילה על סדרה שגיליתי מעל גבי הרשת, Freaks & Geeks, אודות מעלליה של בחורה צעירה (והחבר'ה שלה, ואחיה הצעיר והחבר'ה שלו) בתחילת שנות השמונים. זה הרבה פחות דגרסי מאשר זה נשמע. סיפרו לי אפילו שהסדרה שודרה מתישהו בערוץ 2 בימי שישי בצהרים או משהו בסגנון (זו הסדרה על התיכון עם ההוא מספיידרמן וההיא מסקובי דו). פריקס אנד גיקס (הופק ב-1999) מספר את סיפורה של לינדסי (לינדה קרדליני, הזכורה בעיקר כוולמה מסקובי דו, והיום כקאסי מברוקבק מאונטיין), גאונת מתמטיקה, מהרגע שבו התחילה להתרועע עם החבר'ה הלא טובים (פריקים, מה שנקרא) ללבוש ז'אקט צבאי ולהתרחק מהילדות הטובות שותפותיה לנבחרת המתמטיקה, כשבמקביל מתוארים אחיה ושני חבריו החננות (הגיקס). שוב, לא קומדיה דבילית, אלא סדרת דרמה עשויה היטב (ומצחיקה לעיתים כמו שהחיים מצחיקים לעיתים) עם הרבה מאד חן וסטייל ועם תחושה מאד חמימה של נוסטלגיה ומציאות. טיפול מסור, מעניין, משעשע ומבודח בנושאים "טינאייג'רים" טפשיים לכאורה, מקבלים נופך חמים ואוהד, במיוחד לאור הדמויות הכה-אמיתיות, והכה "אני בדיוק מכיר אותה" שאתה מרגיש אל מול גיבורי הסדרה. בהחלט מומלץ.
אתמול בלילה, סוף סוף יצא לי לצפות בסרט הישראלי המעולה של יוסף פיצ'חדזה ודב שטוייר, שנת אפס. שזורת סיפורים בתל אביב, לכאורה בעלי הקשרים רופפים, שפשוט מצליחה להעביר את המאורעות שגרמו לשינויים מהותיים בחיי גיבוריהם. הרבה יותר מגניב ממה שתיארתי.
[ספויילר] מתוכם: מתווך קשוח צריך להתמודד עם אשתו שמודיעה לו שהיא בהריון אפילו שהסכימו לא לגדל ילדים ועם תוצאות של תאונת פגע-וברח ביזארית. טכנאי סאונד מתעלה על עצמו ועורך תוכנית רדיו על הוריו שהיו בלהקת פאנק בתקופת פורטיס ויש לו בוס חדש ומניאק. אם חד הורית צריכה לשלם שכר דירה כשאין כסף, עבודה וקשה.[/ספויילר].
ג' טענה שזהו הסרט הישראלי הראשון שריגש אותה אי פעם. אני הסכמתי עם העובדה שהסרט מרגש, מרתק ומעלה מספר לא מועט של שאלות לגבי מי אנחנו ולמה, והאם הזאב באמת רשע. משתתפים, מנשה נוי, קרן מור, מוני מושונוב, דני גבע שרה אדלר דן תורן ועזרא כפרי. השירים של עמיר לב מתלבשים מצויין ומוזיקה של ישי אדר ושירי "תקופה" של אוהד פישוף. יש גם מלא הופעות אורח מגניבות. באמת מומלץ.
Spore. בקרוב מעל מסך זה.
[googlevideo]8372603330420559198[/googlevideo]
וידאו מתוך תצוגה של ויל רייט (האיש שמאחורי סימס, סימסיטי וכו'), על משחקם החדש של מקסיס, Spore. או בכינוי של החבר'ה Sim Everything. בספור מתחילים לפתח יצור מבועה חד-תאית עד לייצור ששולט בגלקסיה. צפויות שעות הנאה רבות, כך נראה.
שלושים דקות של צילומי מסך מחשב, ודיבורים של ויל רייט. אבל המשחק, המשחק!
דברים שעשיתי לאחרונה (לינקים בעיקר)
בזמן שאני לא כותב כאן, רואה Surface או אוכל ברביקיו מפוחם, השמנים עשו שיר אחד לפחות: קישור לדפיוצר של השמנים. בנוסף יצאו כמה תמונות לא רעות מערב במה האחרון (ערבמה 79, ה-7 למרס, שהיה בתיאטרון תמונע). תמצאו אותם בין 236 התמונות בגלריה.
כמו זו לדוגמא:
או זו:
כמה יוסף כמה מלי
לשמחתי נכחתי אתמול בהופעת ההשקה של אלבומו של אמנון פישר, הבן של יוסף ומלי, את להיט האלבום, הנושא את שמו, אני בטוח שאתם כבר שומעים ברדיו, אבל מה שהסתמן לי כמיוחד היה היחס של פישר לאלוהיו. לא מדובר במשהו דתי, אלא במשהו מאד אישי, משהו שלא ניתן לנכס ללובשי השחורים במאה שערים, או להבדיל, ללובשי הכובע המוזר מהותיקן. אלוהים בתוכי, אומר פישר, ומתכוון לזה. והוא שר לאלוהיו. להבדיל אלפי הבדלות, השונות באמונה הכמו דתית הזו, אמונה בכח עליון, כוח יהודי במקרה של פישר, הדליקה לי את הזכרון של אותו אתר פגאני שמתאר פולחנים של האל הנורדי אודין בימנו, ומתאר ברצינות גמורה מפגשים אקראיים עם האל בתחפושת:
I think the God has shown up in the woods several times for me as a silent, older hiker, acknowledging my presence only by the same courtly nod, then hastening onward, always wielding a walking stick. He often seems busy, intent, and in motion. I have also seen Odin in the form of an eccentric old street woman. There is a glint in the eye–a look of profound intelligence, understanding, wry amusement, familiarity, and vast Mystery in the eye of someone used by the God.
שלא תבינו אותי לא נכון, פישר שפוי, אבל החופש באמונה, והכוונה לניכוס אישי לאותו "פולחן" הם מה שקישרו לי בין השניים.
אני אני
ואני עושה מה שבא לי
הבן של יוסף ומלי
אדם חופשי