שנה יהודית חדשה וזה, זמן טוב לנקות את השולחן ואת הארכיבים מדברים ישנים, ושחרור EP, או אריך-נגן, שהוא יותר מסינגל שבו שני שירים (צד א וצד ב) אבל פחות מאלבום שבו כ-10 שירים, ב-EP כ-4-6 קטעים (נניח). אז הנה, ה EP שלי What I Would Put On A Disc יצא לאור הוירטואלי.
הוא אוסף בתוכו 5 קטעים שהוקלטו מ-1999 עד 2006 ומוקססו באולפן הביתי (דרימרוף - תנצב”ה), ובעצם מסמן סופה של תקופה ותחילתו של אולפן ביתי חדש (חדר הכביסה).
בעקבות פניה של החבר’ה מקיוב שמנסים למפות את נוף להקות השוליים בארץ (וזה באמת מפעל מרשים) העליתי דפי יוצר לג’וניז והמושלות בכיפה.
תראו איזה קולים היינו פעם. אחחחח, היו ימים. תשמעו כמה קטעים, מה אתם אומרים על המוזיקה?
נזכרתי בהופעה של רולינס שהיתה לפני שבועיים. הנרי רולינס, אגדת רוק-שוליים, המשיך בקריירת ספוקן-וורד מצליחה. הופעת ספוקן וורד היא בעצם סוג של הרצאה, רק כזו שאתה יכול להנות מלשמוע 3 שעות ברצף ולהרגיש שלמדת משהו, דברים בחייך מקבלים משמעות שונה ואולי גם תחייך מדי פעם. הופעות סטנד-אפ מוצלחות הן כאלו (נגיד סטיבן רייט או לואי סי קיי אך כוללות כבונוס, התקפי צחוק בלתי נשלטים), ההרצאות של ניל גיימן באייקון 06 היו כאלו, וגם ההופעה של רולינס.
רולינס דיבר על כל דבר, בעיקר מרשמיו האישיים, מסיפורי חדר-ההלבשה המתבקשים עד לאג’נדה פוליטית קיצונית למדי. זו סביר להניח תוביל אותו לפוליטיקה ביום מן הימים. רולינס מדבר בלהט, בעניין, ברהיטות, ובעיקר בכריזמה שמרתקת אותך במשך 3 שעות. המוזיקה של הקלאש עשתה טוב כרקע לפתיחת ההופעה.
אותי בעיקר הרשים הסיפור על ההופעה של הרמונס, להקה בלתי ידועה בזמנו, אך כבר אז היה ברור שיש בה משהו מיוחד, וכל אדם שישב עם רולינס באותו אוטו בדרך להופעה, הקים להקה ביום מן הימים. כזאת הופעה ענקית נתנו הרמונס. האוטו היה של איאן מקיי. איאן הקים את פוגזי.
צילומים: נועה ברוש, בועז רימר.
אחרי הקאבר המוצלח של בואי לקקטוס של הפיקסיז מצאתי ביצוע לייב מגניב עם מובי מתוך התכנית של ג’יי לנו.
קקטוס - פרנק בלאק
(מתוך Surfer Rosa, תרגום שלי)
יושב כאן מקווה על רצפת בטון
רק מקווה שהיה לי משהו שלבשת
אלבש את זה כשאהיה בודד
התפשטי שמלתך ותשלחי אותה אלי?מתגעגע לנישוקייך מתגעגע לראשך
ומכתב שאת כותבת לא אומר שלא שבקת
רוצי החוצה אל חום המדבר
הרטיבי שמלתך ושלחי אותה אליאני מתגעגע למרק שלך ומתגעגע ללחמך
ומכתב שכתבת לא אומר שלא שבקת
אז תשפכי את ארוחת הבוקר
ותרקי את יינך
רק לבשי את השמלה כשאכלתיושב כאן מקווה על רצפת בטון
רק מקווה שהיה לי משהו שלבשת
הקיזי דמך על עץ הקקטוס
נגבי על שמלתך
ושלחי אותה אלייושב כאן מקווה על רצפת בטון
רק מקווה שהיה לי משהו שלבשת
בתחילת שנות השמונים ראפ היה המוזיקה שלי, הרבה לפני שגיליתי את כל הפוסט-פאנק ניו וייב. הייתי מחפש את המוזיקה הזו בכל מיני תוכניות מוזיקה שחורה שהיו מקדישות לקטע היפ-הופ רבע שעה בסוף התוכנית. היתה מן חנות תקליטים כזו על פינת כיכר דיזנגוף, מן מרתף של מטר על מטר, שהיה נחשב מתחרתי ומחובר לעניינים, עם שם כמו בית התקליט או מרכז המוזיקה או משהו כזה. אני זוכר שמצאתי תקליט (כן, תקליט, כזה מויניל שמסתובב מתחת למחט), של Whodini השמחה היתה גדולה, אבל כשמצאתי אלבום אמיתי של Grandmaster Flash & The Furious Five, זו היתה המציאה.
הכוכב האמיתי בתקליט היה אחד מהחמישיית הזועמים, Grandmaster Melle Mel, קראו לו. הוא היה זה שהביא את הראפ מהגטו התרבותי ללהיט עם קטע ראפ בשירה של צ’קה-קאן, אי שם ב 84, הרבה לפני שקטעי ראפ התחילו להופיע כחלק ממצעד הלהיטים הכללי.
היה במלי מל משהו אותנטי, משהו זועם, משהו שדי חסר לי ברוב הראפ שיוצא לי לשמוע היום, וזה לא ממש הרבה.
מל ביצע את שיר הנושא לסרט Beat Street, אולי סרט ההיפ-הופ או הברייקנדס, איך שכונה אז, האולטימטיבי (לפחות ברלוונטיות התקופתית שלו) ואת The Message, New York New York, ו- White Lines. מאז פחות או יותר הוא השתתק. קראתי שהוא הוציא איזה אלבום ב97′, אחרי שתיקה ארוכה של כ-10 שנים, שלא נמכר כל כך ושלא ניתן להשיגו. מאז מה?
ואגב, בדיוק שמתי לב, שה PR Troopers שדיברתי עליהם קודם מתארחים בתקליט החדש של הדג נחש, בשיר “להביא את המכה”, ואני לא בטוח שההפקה הוציאה מהם את המיטב שלהם. אבל מה, לפחות נגעו בזרם המרכזי.
היה אתמול איזה אירוע מוניציפלי בתל-אביב. מן נסיון ישראלי להצטרף ליום המוזיקה הבינלאומי, או משהו כזה. בטח קראתם על זה כבר איפשהו, אז אני אחסוך. ציפיתי ליותר ממופעי רחוב, ולא נראה לי שהפוטנציאל, כאירוע תרבותי של כזה יום מומש במלואו. בטח דברים כאלו ישתפרו בעתיד, אם תהיה קצת יותר מוטיבציה מהצד המארגן. העניין היחיד שנהניתי ממנו היה בלוק פארטי בגינת שנקין, לפחות בחלק שבאמת הופיעו בו, שנמשך בערך רק איזה 30 דקות.
בדיוק שלשום התחלתי לראות את הדוקומנטרי של דייב שאפל על הבלוק פארטי שהוא ארגן (סרט שנקרא באופן מפתיע Block Party). בלוק פארטי במקור, היא מסיבת היפ-הופ, שהאחים העניים בגטו מארגנים לחבר’ה מהבלוק. יענו משהו שכונתי. הרבה ביטים כבדים, ראפ, וברייקדאנדס. מסורת שהחלה עוד בימי האולד-סקול של הראפ, אי שם בתחילת שנות השמונים.
ונחזור אלינו. בגינת שנקין, לייבל ההיפ-הופ האנדרגראונדי היי פייבר ארגן מן כזה בלוק פארטי בהשתתפות PR TROPERS, המולטי הרכב של הלייבל. הופעה פתוחה לקהל, ללא במה, בלי ממש הבדל בין הקהל לאמנים, וכלל אפילו חלקים של באטל ופריסטייל בהשתתפות קהל. באטל, למי שלא ראה את 8 מייל, הוא “קרב” ירידות בין שני הראפרים, ופריסטייל הוא אלתור על הרגע, תוך שימוש באלמנטים מהסביבה או ההתרחשות.
זכור לטוב לוקאץ’ איש המערות, היחיד עם “לוק” ייחודי בטרופרז, שנראה כמו מישהו ב Fat Boys, הרכב אולד-סקול ותיק עוד מהתקופה ש FAT כתבו ככה ולא PHAT. אגב שמנים, את השיר השלישי של השמנים שמעתם?
.
ואם בראפ עסקינן, אני יכול לספר לכם גם על סדרה מוקומנטרית, שמישהו הגדיר אותה כמו המוקומנטרי של Malibu’s Most Wanted ו Entourage, על השחקן ג’יימי קנדי והנסיון שלו להפוך לראפר מהשורה. סדרה בהפקה של MTV שנקראת Jamie Kennedys Blowin Up. הפיצוץ של ג’יימי קנדי? בקרוב גם על המסכים הקטנים בארצינו.
אגב Entourage, הפמליה, לצופי Yes+. עונה שלישית כבר משודרת בארצות ניכר. גם היא בטח בקרוב על מסכינו הקט והמקומי.
ספיקינג אוף ניר מטרסו, המהפכה המיותרת, שלה חברתי באלבומה אסטרו-מנטלי (1998), הוציאה איפי חדש בנט לייבל בירד סונג. האיפי חינמי להורדה נוחה בזיפ.
אקספרימנטים של להקת פוסט-פנק בשירים דמויי ברסאנס. שווה, קליט ואפילו לא מרעיש. מתארחת הדס חינקיס (הר היינס). האלבום יוצא תחת רשיון CC. שזה Creative Commons אבל גם כל הכבוד, דהיינו לא קופי-רייט, תעתיקו חופשי, אבל אל תשכחו לתת קרדיט.
(האם זהו הפוסט בעל מספר הלינקים המירבי פר מילה בבלוג הזה?).
תודה לס’ על שהאירה את עיני לגבי פנדורה. שירות (חינמי) שמזרים מוזיקה בהתאם לתגובותיכם. שיטה מצויינת להחשף למוזיקה חדשה. תוך שתיים או שלוש בחירות וסלקציות התחנה שלי Sonic Radio Broadcasting ממש מתואמת למוזיקה שאני שומע, או לפחות ככה זה נראה. אל תשאלו לגבי שם התחנה זה מה שיצא. תוך כדי שמיעה משבחים או מקלסים את בחירות פנדורה עד לדיוק מקסימלי.
חבל שאין איזה פלאג שמאפשר שמיעה בנגן החביב עלי (פובר2000) ומאפשר הקשבה רק דרך הדף שלהם (שמציג את הפלאש בו מנוגנת המוזיקה בפועל).
פנדורה הוא המשך של הפרוייקט Music Genome שמנסה למפות את המוזיקה העולמית.
השיר השני של השמנים ציצים קטנים, עכשיו אונליין בבמה.
האזנה נעימה. תכתבו תגובות או משהו. שנדע.
בזמן שאני לא כותב כאן, רואה Surface או אוכל ברביקיו מפוחם, השמנים עשו שיר אחד לפחות: קישור לדפיוצר של השמנים. בנוסף יצאו כמה תמונות לא רעות מערב במה האחרון (ערבמה 79, ה-7 למרס, שהיה בתיאטרון תמונע). תמצאו אותם בין 236 התמונות בגלריה.
כמו זו לדוגמא:
או זו:
