למי שלא שם לב, התיאטרון הלאומי שלנו, הבימה, בבניה.
קצת מלחיץ לראות את השלד של מוסד מפואר כזה. גורם לך לתהות האם אי פעם הוא יהיה שוב בר-שימוש, ואם כן, אז מתי? זה נראה רחוק מתמיד.
(צילומים שלי).
למי שלא שם לב, התיאטרון הלאומי שלנו, הבימה, בבניה.
קצת מלחיץ לראות את השלד של מוסד מפואר כזה. גורם לך לתהות האם אי פעם הוא יהיה שוב בר-שימוש, ואם כן, אז מתי? זה נראה רחוק מתמיד.
(צילומים שלי).
נזכרתי בהופעה של רולינס שהיתה לפני שבועיים. הנרי רולינס, אגדת רוק-שוליים, המשיך בקריירת ספוקן-וורד מצליחה. הופעת ספוקן וורד היא בעצם סוג של הרצאה, רק כזו שאתה יכול להנות מלשמוע 3 שעות ברצף ולהרגיש שלמדת משהו, דברים בחייך מקבלים משמעות שונה ואולי גם תחייך מדי פעם. הופעות סטנד-אפ מוצלחות הן כאלו (נגיד סטיבן רייט או לואי סי קיי אך כוללות כבונוס, התקפי צחוק בלתי נשלטים), ההרצאות של ניל גיימן באייקון 06 היו כאלו, וגם ההופעה של רולינס.
רולינס דיבר על כל דבר, בעיקר מרשמיו האישיים, מסיפורי חדר-ההלבשה המתבקשים עד לאג'נדה פוליטית קיצונית למדי. זו סביר להניח תוביל אותו לפוליטיקה ביום מן הימים. רולינס מדבר בלהט, בעניין, ברהיטות, ובעיקר בכריזמה שמרתקת אותך במשך 3 שעות. המוזיקה של הקלאש עשתה טוב כרקע לפתיחת ההופעה.
אותי בעיקר הרשים הסיפור על ההופעה של הרמונס, להקה בלתי ידועה בזמנו, אך כבר אז היה ברור שיש בה משהו מיוחד, וכל אדם שישב עם רולינס באותו אוטו בדרך להופעה, הקים להקה ביום מן הימים. כזאת הופעה ענקית נתנו הרמונס. האוטו היה של איאן מקיי. איאן הקים את פוגזי.
צילומים: נועה ברוש, בועז רימר.
במקרה יצא לי להתקל בתמונה הזו שאחותי צילמה בטיול המשפחתי שערכנו באירופה לא מכבר (מן פמילי בונדינג, אל תשאלו).
האותיות מופיעות כחלק מקמפיין I AMsterdam שנערך בעיר המופלאה הזו באותו זמן. זהו איזור מוזיאון ואן-גוך.