ועכשיו בגרסה יותר מהוקצעת (זה נשמע שיר אחר לגמרי, אגב).
ואגב, חפשי אותי עם מקף ומרכאות. השימוש במילה "מקף" בשיר הינו עם artistic license, ואין כוונת המשורר לטעון שהשימוש השלילי בסימן המינוס – המקף – אמור ליצור טרנד כלשהו. אני לדוגמא אוהב לחפש בעברית ובאנגלית יחדיו ככה (את עצמי כמובן).
עוד פוסט אחרון על וורדפרס. מבטיח.
בשביל כתיבה עברית כמו שצריך ב"עורך הויזואלי" (ככה נקרא ה rich text editor בתרגום של רן-יניב הרטשטיין) של וורדפרס, צריך רק להדליק את תוסף הכיווניות ולהוסיף את כפתורי הפסקאות. כל זה נעשה בעצם בעריכת קובץ הקונפיג של מערכת העריכה שקרויה TinyMCE ומותקנת בתוך וורדפרס. ככה:
<wordpress dir>/wp-includes/js/tinymce/tiny_mce_config.php:
Add the directionality plugin: $plugins = array('inlinepopups', 'autosave', 'spellchecker', 'paste', 'directionality', 'wordpress');
.
.
Add the 'ltr', 'rtl' buttons:
$mce_buttons = apply_filters('mce_buttons', array('bold', 'italic', 'ltr', 'rtl', 'strikethrough', 'separator', …
עובד מצויין. תודה להנהלה ולצוות העובדים.
שנה יהודית חדשה וזה, זמן טוב לנקות את השולחן ואת הארכיבים מדברים ישנים, ושחרור EP, או אריך-נגן, שהוא יותר מסינגל שבו שני שירים (צד א וצד ב) אבל פחות מאלבום שבו כ-10 שירים, ב-EP כ-4-6 קטעים (נניח). אז הנה, ה EP שלי What I Would Put On A Disc יצא לאור הוירטואלי.
הוא אוסף בתוכו 5 קטעים שהוקלטו מ-1999 עד 2006 ומוקססו באולפן הביתי (דרימרוף – תנצב"ה), ובעצם מסמן סופה של תקופה ותחילתו של אולפן ביתי חדש (חדר הכביסה).
למי שלא שם לב, התיאטרון הלאומי שלנו, הבימה, בבניה.
קצת מלחיץ לראות את השלד של מוסד מפואר כזה. גורם לך לתהות האם אי פעם הוא יהיה שוב בר-שימוש, ואם כן, אז מתי? זה נראה רחוק מתמיד.
(צילומים שלי).
סנריו אחד:
הפרודג'י שלך בא אליך "אחי, בוא נעשה דאבל פיצ'ר תראשי, אה??!, מה דעתך?"
אתה אומר "בכיף למה לא". אתה עובד כבר כמה שנים על תסריט מדהים ורב תהפוכות, אבל נתקעת איפשהו עם העלילה, והדברים לא זזים. תעשה איזה משהו בנתיים, במקום. למה לא עם הבחור הצעיר והמוכשר הזה, אפילו שהפרוייקט הקודם המשותף שלכם לא היה משהו, הוא היה סימפטי והניב כמה סיקואלים. אז למה לא.
"יאללה בוא".
לא ממש היית בעניין, והיית טרוד כל הזמן עם התסריט של הסרט הבא שלך, שלא היה ממש תראשי ולא ממש התאים לדבל פיצ'ר. אז חירטטת איזה משהו, והצעיר בא עם איזו עלילה מגניבה, זומבים קטעים וזה. לך רק כל הזמן ניקר בראש העניין ההוא, אז כל מה שיצא לך זה התחלה של תסריט. לפחות לליהוק באת בשיא המוטיבציה. חמודה הרוזריו הזאתי.
אמרת לא נורא. יהיה את הסרט של ההוא, נקצץ בשלי פה ושם, העיקר שזה יביא לו קהל. צריך לקדם את הצעירים. עד שבאו שני היהודים האלה, שנותנים לך לעשות מה שאתה רוצה ורק אמרו, תשמע, נפריד את השניים, ככה נרוויח יותר. הנה תוסיף עוד כמה דקות לסרט שלך. ואתה, אין לך מה להוסיף. גם ככה גירדת בקושי שעה של סרט. אין ממש עלילה, רק כמה דיאלוגים, שגם הם לא היו ההברקה הכי ענקית שלך. אבל העיקר לקדם את הבחור. רגע, בעצם הוא לא ממש צריך את העזרה שלך. הסרט שלו, ההוא שמבוסס על הקומיקס ההוא, היה די מוצלח. אולי יותר מוצלח מהדברים שלך, וגם וויליס הקירח המניאק הזה, מעדיף אפילו לעבוד איתו ולא איתך, והנה הולכים לשחרר את הצ'יקמוק הזה בתור סרט שלך. זה בכלל לא סרט שלך, סתם כמה סצינות שהיו אמורות לבוא בחוואה יחד עם הסרט של ההוא ועם הטריילרים המגניבים האלו. סאמק על היחצ"נים האלו.
הסרט הבא של טרנטינו, אחרי קיל ביל, עוד לא צולם.
לבלוגרים של ביט שלא הספיקו לייצא את הפוסטים שלהם לפני שהחלטנו לחתום את הפרוייקט (לעת עתה כמובן), עשיתי איזה דף המרה מהיר שמייצא לכם את הפוסטים ב RSS.
כל וורדפרס או תוכנת בלוגים מכובדת אחרת תדע מה לעשות עם הקובץ שתשמרו.
בעקבות פניה של החבר'ה מקיוב שמנסים למפות את נוף להקות השוליים בארץ (וזה באמת מפעל מרשים) העליתי דפי יוצר לג'וניז והמושלות בכיפה.
תראו איזה קולים היינו פעם. אחחחח, היו ימים. תשמעו כמה קטעים, מה אתם אומרים על המוזיקה?
נזכרתי בהופעה של רולינס שהיתה לפני שבועיים. הנרי רולינס, אגדת רוק-שוליים, המשיך בקריירת ספוקן-וורד מצליחה. הופעת ספוקן וורד היא בעצם סוג של הרצאה, רק כזו שאתה יכול להנות מלשמוע 3 שעות ברצף ולהרגיש שלמדת משהו, דברים בחייך מקבלים משמעות שונה ואולי גם תחייך מדי פעם. הופעות סטנד-אפ מוצלחות הן כאלו (נגיד סטיבן רייט או לואי סי קיי אך כוללות כבונוס, התקפי צחוק בלתי נשלטים), ההרצאות של ניל גיימן באייקון 06 היו כאלו, וגם ההופעה של רולינס.
רולינס דיבר על כל דבר, בעיקר מרשמיו האישיים, מסיפורי חדר-ההלבשה המתבקשים עד לאג'נדה פוליטית קיצונית למדי. זו סביר להניח תוביל אותו לפוליטיקה ביום מן הימים. רולינס מדבר בלהט, בעניין, ברהיטות, ובעיקר בכריזמה שמרתקת אותך במשך 3 שעות. המוזיקה של הקלאש עשתה טוב כרקע לפתיחת ההופעה.
אותי בעיקר הרשים הסיפור על ההופעה של הרמונס, להקה בלתי ידועה בזמנו, אך כבר אז היה ברור שיש בה משהו מיוחד, וכל אדם שישב עם רולינס באותו אוטו בדרך להופעה, הקים להקה ביום מן הימים. כזאת הופעה ענקית נתנו הרמונס. האוטו היה של איאן מקיי. איאן הקים את פוגזי.
צילומים: נועה ברוש, בועז רימר.
השיר השני של השמנים ציצים קטנים, עכשיו אונליין בבמה.
האזנה נעימה. תכתבו תגובות או משהו. שנדע.
באופן ממש מפתיע נרדמתי כמו בול עץ. אפילו לא הדלקתי את הטלויזיה לווירד סיסטרז. ככה, קראש.
התעוררתי כמו בנאדם נורמלי בשש בבוקר, הייתי מיובש מהמזגן, כיביתי אותו והתעוררתי שוב, כמו בנאדם נורמלי נורמלי, בתשע. בראבו.
אם רק השעון הביולוגי ישאר בסינק, העולם יהיה יפה יותר. או לפחות מואר, ובאור טבעי.
אחרי הקניות מאתמול המקרר שלי כך כך מפוצץ שאין מקום לכלום, וכל דבר שאני מוציא ממנו דורש שעתיים של סידורי מצרכים מחודשים. שפע זה לא פשוט אבל זה עדיף מלהבלע אל תוך ריק כל פעם שפותחים את המקרר.
אני אחרי האוכל.
לזה אני קורא חביתית ציידים פסיכדלית. כשהייתי ילד אבא שלי היה מכין חביתת ציידים – חביתה שכללה גבינה צהובה. הטוייסט הפסיכדלי הוא בשר וחריפות יתר. מהסוג שמסוגל להרעיל מדינה קטנה.
אם אנחנו כבר כאן, אז:
חביתת ציידים פסיכדלית
רכיבים:
2 ביצים טרופות.
2 ביצים.
פלפלי צ'ילי קטנים חתוכים דק.
חתיכות גבינת חלומי.
שמיר.
גרעיני חמניה.
מוצרלה מגוררת.
חצאי פרוסות סלמי דקות
קוביות צלעות חזיר מעושן
טבעות קאלאמרי
רוטב סויה (צ'אן-יו בפי הסינים) קיקו-מן
מספר שיני שום לפי הטעם.
אורגנו.
זיתים ירוקים קצוצים דק-דק.
שמן זית.
אופן:
מערבבים את הזיתים הירוקים הקצוצים עם השמיר.
משתדלים להפשיר את הקאלאמרי.
מקפיצים את הטבעות בשמן זית בתוך הווק, מוסיפים צ'אן-יו. אני משתמש בקיקו-מן, שזה בראנד עם נטיות יפאניות, הטעם של הצ'אן-יו הסיני קצת שונה, אבל עם כל הסושי וזה, התרגלתי לטעם היפאני, והקיקו-מן לוקח ובגדול.
שהקאלאמרי עושה סימנים של כמעט מוכן, מנקזים את כל המים (כי מה לעשות, לא היה זמן וכח באמת להפשיר אותו), ומתחילים להוסיף את הבשריים. מוסיפים את הצ'ילי, וגם קצת מהזיתים והשמיר. מקפיצים ומקפיצים.
מוסיפים את שאר הזיתים והשמיר ואת השום. זורקים פנימה את גרעיני החמניה ואת קוביות החלומי. מקפיצים ומקפיצים.
אגב המונח stir-fried בעיני, מתאר את פעולת ההקפצה הרבה יותר נכון. אישית אני לא מקפיץ בפועל את הווק אלא עם כף עץ מערבב כשזה מיטגן.
מוסיפים את הביצים הטרופות. מקפיצים ומקפיצים. מוסיפים את הביצים, מפזרים את המוצרלה. מגישים.
אפשר להגיש עם לבנה ו"עלים צעירים" (אורוגולה, סלק וכו') בשמן זית.
ממש קצת מזה סותם לך את הצורה, וזה מאד טעים. הכנתי מנה לשלושה שלשום, וכבר יום שלישי שזה עדיין במקרר. ככה פתחתי את היום, בתוספת לבנה, עלים בשמן זית, גבינת ריקוטה (יאמ יאמ) וכרוב אדום במיונז.
החיים יפים.