"אלה לא הדרואידים שאתה מחפש!" (או משהו דומה מאד :) ).

הפרק השני בעלילותיו של הדוקטור מסמן תחילתה של ידידות נפלאה. ביני הצופה, לבין הסדרה הזו Doctor Who, כמובן. גם בין הדוקטור לרוז.
שבבי הבטחות האיכות שהתפזרו בפרק הראשון התחילו להופיע בפרק הזה. אפילו האפקטים לא יביישו את בבילון 5. קווי עלילה הרבה פחות בי-מוביים, ויש אפילו קריצה (או שתיים) למדריך הטרמפיסט, וגם כמה רעיונות פילוסופיים אודות זמן ומוות שקיבלו טיפול מעניין. אגב, רק לי נדמה או שלחוצן הראש הענק קוראים The Face of Bo?

אמרו לי שהרסתי קצת עם ספוילים בפוסט הקודם, אז פשוט אומר – דוקטור הו – לכו לראות (אצל חברים עם חיבור אינטרנט? יס? הוט? שומעים אותי?). אגב, למפיק קוראים פיל קולינסון. רק לי זה נשמע שם מצחיק? כמעט כמו סקיפ סקולניק מאנג'ל.
וציטוט השבוע: "C'mon Timelord, chips are on me".