שוב היה לי חלום של שנת אמצע היום. מן לוסיד דרים. חלום שמרגיש אמיתי. שכבתי על הרצפה בסלון עם איזו משפחה, לא המשפחה שלי, וכולנו פחדנו ממשהו. אולי מהזאב. היה את אב המשפחה, את הנערה הצעירה ואת התינוק. ואותי. היתה טלויזיה (כבויה?) ומצלמת וידאו. אני זוכר את הנערה הצעירה נוגעת בי, נגיעות תמימות לכאורה, אבל אני מרגיש אשם שהיא צעירה מדי וזה עושה לי נעים מדי, ואז היא פתחה לי משהו בגוף, כאילו פערה חור בתוכי. הרגשתי קצת מחולל. אני לא זוכר את החיבור לסצנה הבאה, אבל באותו רגע היה לזה רצף הגיוני, היה חושך מסביב והייתי על צלע של מכתש. בתחתית המכתש היתה טירה. היה חושך טוטאלי Pitch Black. כרעתי על האדמה וידעתי שאמור להיות זאב בסביבה. ציפיתי לראות עיניים אדומות בחושך. כשהזאב הגיע ידעתי שהוא שם, אפילו שהוא היה שחור כמו החושך מסביב. פשוט ידעתי. הוא קפץ לעברי בזינוק פנתרי. אולי זה היה בכלל פנתר. אני זוכר את הניתור שלו. היה לי רגע של פחד נוראי. הזאב לא קפץ עלי. הוא קפץ לתוכי. הרגשתי עוצמות אדירות פתאום. הרגשתי מאד חזק. התעוררתי.