החיים השניים שלי, או לאן נעלמתי בשבועיים האחרונים

אם לא קראתם את הדה-מרקר שהגיע עם הארץ בסופשבוע שעבר, או בכלל לא הקשבתם לשיח הטכנולוגי, אז לא שמעתם על Second Life.

ls-bad-girls1.jpg

אותו עולם וירטואלי שאולי הגליק הכי גדול שבייחצון שלו הוא שהכסף שם אמיתי. דהיינו יש שער חליפין משתנה עבור לינדן-דולר ודולארים אמריקאים (נכון להיום משהו כמו L$280=1$). אני לעומת זאת, הייתי מייחצן את העולם הזה בתור גן-שעשועים וירטואלי שבו אתה יכול לפגוש אנשים מכל העולם שנראים כמו שהם רוצים להראות בתוך תפאורות ממוחם הקודח של אלפי אנשים ברחבי העולם. המונח סייבר-סקס מקבל כאן משמעות אחרת לגמרי.
אז נכון שנקודת מכירה של עולם וירטואלי בתור "כאן אפשר לעשות כסף", עלול לגרום למסתקרנים להגיע. אבל האם זהו הקהל שנרצה מסתובב ליד האווטרים המושקעים שלנו? האם אלו אנשים שאיתם נרצה לעשות ניוד סקיידייבינג או לשחק טקסס הולד-אם? אותו דבר לגבי אנשים שבאים כי כאן "אפשר להזדיין עם בובות וירטואליות שמאחוריהן אנשים אמיתיים". האם זהו הקהל שנרצה להיות בחברתו? אין מספיק סליז בעולם בשביל לייצר עוד פלטפורמת סליז-אינטרנטי?

צלם, עושים פה חיים

כרגע סקונד לייף הוא פוטנציאל בלתי ממומש. רבים שם היוזמות, הקרקעות וההיצע על הביקוש.
כשכל אחד יכול להיות בעל קרקעות או לפתוח ביזנס ב-6$ (אמריקאי) לחודש, מה כבר הטעם בביזנס?מה שחסר בסקונד לייף הם אנשים מעניינים מספיק בשביל שנחזור. סיבות אנושיות ורגשיות בשביל שריבוי הביזנסים מסביב יקבל משמעות. מה הטעם באלפי קניונים אם אין שם אף אחד לקנות, או שהמחירים לא תואמים את הכסף שיש בתיקינו הוירטואלי? או למה לשחקנית להלביש את האווטר שלה במיטב מחלצותיה שעלו לה בדמים רבים, אם אין ג'נטלמנים ראויים מסביב? חסרים שם אנשים.
משעמם לכם בחיים? בואו לחיים השניים, זה בחינם. למצולמים אין קשר לכתבה.

10 תגובות “החיים השניים שלי, או לאן נעלמתי בשבועיים האחרונים”

  1. אני חושבת שהפרשנות של גן שעשועים וירטואלי היא מאוד חד-מימדית. בתור אחת שמסתובבת שם מאוגוסט, עוקבת אחרי הפוליטיקה הפנימית והבלוגים הרלוונטיים, אני רואה ארגז חול ענק שבו כל אחד, תוך שימוש בכישורים מינימיליים יחסית, יכול לעצב בתלת-מימד, או חדר צ'אט ענקי בסגנון IRC שבו לכל אחד יש גם ייצוג ויזואלי. קל להגיד שסקנד לייף הוא רק קזינו ופורנו, אבל האמת היא שיש שם ייצוג למגוון עצום של תרבויות אלטרנטיביות מכל הסוגים. מי שחושב אחרת מוזמן לקפוץ לביקור ב- secondlife://suffugium, עיר דיסטופית עתידנית שנכבשה על ידי רובוטים. וזו רק דוכמה אחת מתוך אלפים.

  2. אני מצטער להגיד, אבל אין סיכוי שאני אכנס למשחק שהשם שלו מזכיר לי מושב זקנים
    אולי כשאני אהיה תרח זקן, אבל יותר סביר שאז אני אצטרף למשחקי הששבש של הקצב הקווקזי (למי שינסה להריץ בגוגל, זה לא שם שך אתר)

  3. היי MOON, אני מציע שאנשים כמו קוראי הבלוג הזה יכנסו ל second life. מה? לא הייתי מספיק מובן?

  4. הופמן, הבעיה היא שככה מוכרים לנו את סקונד-לייף. לא מה שיש לדבר העצום הזה להציע. סקונד לייף מוגבל רק באנשים שנמצאים בו. הוא יכול להציע הרבה הרבה יותר. אני מנסה להגיד ששיטת השיווק שלו צריכה להשתנות.

  5. השם second life הוא כביכול הכי סקסי בעולם, אבל הוא תרמית מהסוג שמוכרים לנו בפרסומות של מקדונלד. כי אם החיים השניים שלנו כל כך פלסטיים, מלאים בכל מה שראינו בפרסומות והיינו רוצים להיות בעצמנו, אז זה העולם הכי גרוע והכי מתכתי בעולם.
    פוסט מעולה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>