בוקר, ועוד מהצד הנכון ומתכון

באופן ממש מפתיע נרדמתי כמו בול עץ. אפילו לא הדלקתי את הטלויזיה לווירד סיסטרז. ככה, קראש.
התעוררתי כמו בנאדם נורמלי בשש בבוקר, הייתי מיובש מהמזגן, כיביתי אותו והתעוררתי שוב, כמו בנאדם נורמלי נורמלי, בתשע. בראבו.
אם רק השעון הביולוגי ישאר בסינק, העולם יהיה יפה יותר. או לפחות מואר, ובאור טבעי.

אחרי הקניות מאתמול המקרר שלי כך כך מפוצץ שאין מקום לכלום, וכל דבר שאני מוציא ממנו דורש שעתיים של סידורי מצרכים מחודשים. שפע זה לא פשוט אבל זה עדיף מלהבלע אל תוך ריק כל פעם שפותחים את המקרר.

אני אחרי האוכל.

לזה אני קורא חביתית ציידים פסיכדלית. כשהייתי ילד אבא שלי היה מכין חביתת ציידים – חביתה שכללה גבינה צהובה. הטוייסט הפסיכדלי הוא בשר וחריפות יתר. מהסוג שמסוגל להרעיל מדינה קטנה.
אם אנחנו כבר כאן, אז:

חביתת ציידים פסיכדלית
רכיבים:
2 ביצים טרופות.
2 ביצים.
פלפלי צ'ילי קטנים חתוכים דק.
חתיכות גבינת חלומי.
שמיר.
גרעיני חמניה.
מוצרלה מגוררת.
חצאי פרוסות סלמי דקות
קוביות צלעות חזיר מעושן
טבעות קאלאמרי
רוטב סויה (צ'אן-יו בפי הסינים) קיקו-מן
מספר שיני שום לפי הטעם.
אורגנו.
זיתים ירוקים קצוצים דק-דק.
שמן זית.

אופן:
מערבבים את הזיתים הירוקים הקצוצים עם השמיר.
משתדלים להפשיר את הקאלאמרי.
מקפיצים את הטבעות בשמן זית בתוך הווק, מוסיפים צ'אן-יו. אני משתמש בקיקו-מן, שזה בראנד עם נטיות יפאניות, הטעם של הצ'אן-יו הסיני קצת שונה, אבל עם כל הסושי וזה, התרגלתי לטעם היפאני, והקיקו-מן לוקח ובגדול.
שהקאלאמרי עושה סימנים של כמעט מוכן, מנקזים את כל המים (כי מה לעשות, לא היה זמן וכח באמת להפשיר אותו), ומתחילים להוסיף את הבשריים. מוסיפים את הצ'ילי, וגם קצת מהזיתים והשמיר. מקפיצים ומקפיצים.
מוסיפים את שאר הזיתים והשמיר ואת השום. זורקים פנימה את גרעיני החמניה ואת קוביות החלומי. מקפיצים ומקפיצים.
אגב המונח stir-fried בעיני, מתאר את פעולת ההקפצה הרבה יותר נכון. אישית אני לא מקפיץ בפועל את הווק אלא עם כף עץ מערבב כשזה מיטגן.
מוסיפים את הביצים הטרופות. מקפיצים ומקפיצים. מוסיפים את הביצים, מפזרים את המוצרלה. מגישים.
אפשר להגיש עם לבנה ו"עלים צעירים" (אורוגולה, סלק וכו') בשמן זית.

ממש קצת מזה סותם לך את הצורה, וזה מאד טעים. הכנתי מנה לשלושה שלשום, וכבר יום שלישי שזה עדיין במקרר. ככה פתחתי את היום, בתוספת לבנה, עלים בשמן זית, גבינת ריקוטה (יאמ יאמ) וכרוב אדום במיונז.
החיים יפים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>