התעוררתי הבוקר עם הנגאובר נוראי. מזמן לא עשיתי סבב ברים, ואתמול שהתחיל נפלא בהופעה של ספירלה בגדה השמאלית, הסתיים כליל שכרות לא פוזיטיבי במיוחד.

מימין למעלה טארק, דים, הסרג', סמוק ואנג'ל.
כשניסיתי לקלף את עצמי מהמיטה צפיתי בפרק נוסף של הסדרה המעולה Over There. הסדרה של כריס ג'רולמו בהפקה של סטיבן בוצ'קו מתארת קורותיה של יחידה במלחמה המיותרת ההיא של בוש ג'וניור בעיראק. היא נקראת ביס פלוס "אי שם", קלישאי שזה נשמע, סדרת מלחמה, אובר דר מצליחה בכל זאת לתת לי כצופה הזדהות עם כל דמות בסדרה, בטיפול אנושי מסור. היתה לי הסתייגות מה לצפות בזה כ"עוד סדרה על מלחמה". אבל אחרי הפרק הראשון מיד הבנתי שמדובר כאן בדבר אחר. כל דמות, שעל הניר נשמעת סטריאוטיפית, מקבלת רוח חיים אנושית בסדרה – דים, בוגר הקולג' שפתאום מוצא את עצמו עם רובה בשטח עויין, סמוק, הגנסטה, שצריך פתאום להתנהג יפה אחרי שמפילים עליו אשמת שווא, בו ריידר, הקווטרבק המוצלח שצריך להתמודד עם הצבא וגורל אכזר, סרג'נט סקרים שצריך לטפל ביחידה כמו גננת ועדיין לשמור על אסטרטגיית קרב, אנג'ל, הדתי שמאמין שיגיע לגן עדן אבל כוונתו לא מחטיאה, טאריק "אני לא ערבי, אני מדטריוט" נאסירי, שבעל כורחו משמש כמתורגמן, והרבה אחרים. אם תמיד חשבתם שלאדם יש שני צדדים, טוב ורע, הסדרה מצליחה לתאר לנו מגוון פניו של אדם. ממליץ.