קטגוריה: גיקספיק

הו הו


"אלה לא הדרואידים שאתה מחפש!" (או משהו דומה מאד :) ).

הפרק השני בעלילותיו של הדוקטור מסמן תחילתה של ידידות נפלאה. ביני הצופה, לבין הסדרה הזו Doctor Who, כמובן. גם בין הדוקטור לרוז.
שבבי הבטחות האיכות שהתפזרו בפרק הראשון התחילו להופיע בפרק הזה. אפילו האפקטים לא יביישו את בבילון 5. קווי עלילה הרבה פחות בי-מוביים, ויש אפילו קריצה (או שתיים) למדריך הטרמפיסט, וגם כמה רעיונות פילוסופיים אודות זמן ומוות שקיבלו טיפול מעניין. אגב, רק לי נדמה או שלחוצן הראש הענק קוראים The Face of Bo?

אמרו לי שהרסתי קצת עם ספוילים בפוסט הקודם, אז פשוט אומר – דוקטור הו – לכו לראות (אצל חברים עם חיבור אינטרנט? יס? הוט? שומעים אותי?). אגב, למפיק קוראים פיל קולינסון. רק לי זה נשמע שם מצחיק? כמעט כמו סקיפ סקולניק מאנג'ל.
וציטוט השבוע: "C'mon Timelord, chips are on me".

אמריקן ספלנדור? יס מקס.

פול ג'יאמטי בתור הארווי פיקאר
קיבלתי יס מקס. זה שבוע שני שאני טוחן טלויזיה לייק דרז נו טומורו. קצת מוגזם אני חושב. ראיתי הלילה את אמריקן ספלנדור לראשונה. למה אף אחד לא סיפר לי על זה לפני כן? סיפור אודות "איש אמיתי" שכתב קומיקס על חייו המדכאים וה"נורמליים" ונותן מן מבט מראתי על חיים אפרוריים של איש אמריקאי ממוצע. אהבתי במיוחד את העובדה שלטרמן הביא אותו מספר פעמים בשביל להתכסח איתו. לטרמן נגד האוורג' ג'ו. פקיד הארכיון נגד מארח הטוק שואו השנון. כמעט היו מכות. אולי לטרמן התלהב מהעובדה שפיקאר הסתכל עליו בגובה העיניים, והיה לו אג'נדה משלו שלא כללה התחנפויות או נסיון למכור את הקומיקס שלו, אלא רק לדבר לאומה בלי שיפריעו לו.
הסרט עצמו קצת איטי, פול ג'יאמטי משכנע, והקריס-קרוס בין השחקנים לדמויות הדוקומנטריות מעניין ונותן תחושת אותנטיות. גם כמה מעברים דמויי קומיקס מעניינים.
שווה, במיוחד אם גם אתם אובססיביים-קומפולסיביים אודות אוספים שונים (מר הארווי פיקאר, גיבור הסרט, אסף קומיקס ותקליטי ג'ז ישנים), או סתם אוהבים קומיקס דמויי קראמב.
בנוסף, אם אני סוף סוף כאן, יס מקס שווה, אבל בשביל שהוא יהיה טיוו חסרים עוד כמה פיצ'רים: דולבי דיגיטל (הבטיחו לי שיהיה בעדכון התוכנה האוטומטי הבא), לעשות אחורה לשידור חי (יענו באפרינג – הקלטה קבועה של דקה אחורה או משהו כזה), ו"מנוי" על תוכנית – בחירת תוכנית לפי שם ולא לפי שעת שידור ספציפית – שהמכשיר ישבור את הראש מתי משודרות התוכניות האהובות – למה להתאמץ.
אבל עדיין. וידאו דיגיטלי עם תכנות קל לפי תוכניות, כל אחד צריך.

ההלקית חוזרת

מתוך She Hulk 2004 #2
אני קורא עכשיו את שי-האלק מ-2004. דן סלוט וחואן בובילו מתארים את הרפתקאותיה, או יותר נכון את חייה של הבת דודה של ברוס באנר שקיבלה ממנו עירוי ומאז היא גם לעיתים ירוקה, ענקית ומנופפת מכוניות כשמעצבנים אותה. בניגוד לדודן המחורפן, ג'ן וולטרז עורכת דין גם כשהיא במצב ירוק וענק. להבדיל גם, אצלה זה לא עצבים ושכל של בן שנתיים אלא רק ליבידו מפותח ואיד משתולל. כן, כיאות לקומקסים אמריקאים, אשה האלקית היא לא מכונת הרס, אלא כוסית נימפומנית (או משהו בסגנון) שגם מסוגלת למוטט בלוק עירוני בשתי דקות. אני כרגע בפרק 2 שמתעסק בתהליך הקליטה שלה בחברת עורכי דין נחשבת שפתחה מחלקה לטיפול בתופעות "סופר" ודורש ממנה להיות פחות האלק ויותר She. רעיון המשרד המטורלל קצת מזכיר את חברת עורכי הדין שאנג'ל, הערפד-בעל-הנשמה ואהובה הנצחי של באפי קוטלת הערפדים, ניהל. אולי רק השותפים הבחירים במשרד שג'ניפר וולטרז עובדת בו נשמעים יותר סימפטים מאותם Senior Partners שאנג'ל וחבורתו כל כך חששו מהם. בפרק הזה היא עוזרת לאחד, Danger Man, לתבוע את החברה שעבד בשבילה ונפל לתוך חבית חומר-שעושה-אנשים-לסופר-אנשים מכיוון שחייו התפרקו מאז שהוא נהיה סופרמן כזה. ספויילר: ב- 85 מיליון דולר הם זוכים.
קומיקס סימפטי.

Name That Tune

ועוד הפניה נחמדה מb3ta: זהה את השיר. רק משני אלבומים של הפיקסיז, אבל החבר'ה מבטא טענו שלכל להקה שהם הכניסו היו שאלות. נסו וספרו איך זה (ניסיתי את tin Machine ו Fugazi. היה). במשחק הפיקסיז (שהיה רק מתוך סרפר רוסה והקסטה הסגולה) קיבלתי 9 מתוך 10 :( האמת שאם הייתי מנסה שוב בטח היה 10/10. במשחק באוהאוס בנסיון הראשון היה 7 מתוך 10 בשני 10 מתוך עשר עם הכיתוב החביב: Perfect. 100%. You are a music guru. We bow down before you. אגב, כל משחק הוא שירים אחרים לחלוטין עם מסיחים שונים.

באמת?

כל מיני אנשים אומרים לי שהם קוראים את הבלוג שלי. אני לא מבין את זה. באמת שלא.
מה אתם קוראים כאן? ספרו לי, כדי שאני אכתוב יותר ממה שאתם קוראים , ופחות ממה שאתם לא. whoever you may be. הבלוג הזה מבחינתי הוא נקודת ציון בעונת של יובש. כשלא רק אין מה להוציא, אין גם מדיום באמת מתאים להוציא את זה. אז כאן זה יושב. לא מבין. עזרו לי.

שלישיה לא אפשרית בפוזר ולארי מהכבלים

מי ג'ולי

מזמן לא כתבתי, אז אולי כדאי שאזכיר את קיומי.
אתמול בלילה ניסיתי לרנדר תמונה עם שלוש בחורות, וכל הזמן הפוזר נתקע. אין לי מושג למה.
מאד השתפרתי בזה (בתמונה לעיל – ג'ולי, למטה אליס).
לפני כמה ימים ראיתי מופע סטנדאפ. זה היה ארוך ומתיש. זכורים לטוב כמה שמות כמו יונתן ברק, עוז כהן ואחד שחשבתי שזכרתי את שמו, אבל נשכח. נזכרתי בעוד שם – משה יחיאל, שהגיע לא מוכן וקצת עייף, אבל פוטנציאל יש.
מרתון סטנדאפ זה קצת מעייף. לעומת זאת הלכתי לישון עם סטאנדאפ של בחור בשם "לארי דה קייבל גיי", שהיה משעשע במיוחד לאור העובדה שהדמות שלו היא של הילבילי טיפש, וייטראשי וחרמן שמביא בהפוכות לקהל מזלזל. אני חושב שעלי-ג'י עשה את זה לפניו, ובטח עוד כמה. עדיין – עובד. מצד שלישי, וזה קצת מעצבן, הוא מאד דוחף כל מיני catch-phrases כאלו. זה לא יותר מפריע מכל דבר אחר, אבל המונח שלו – git r done קצת יצא מכל החורים. עדיין – מצחיק. קטעים.

אליס? הו דה פאק איז אליס?

להכיר לכם אותה?

אני משתפר. או לפחות לומד לעבוד עם הכלים המתאימים. אם זה גם ככה לאלוהים, אז זה לא ג'וב כל כך קשה. תראו איזו שאפה:
להכיר לכם אותה?
מפליא מה אפשר לעשות עם התוכנה הזו כשיש את הרכיבים המתאימים. זו כמעט דיפולט. תיכף יבוא השיפור.

Call Of Duty


חזרתי למשחק שחשבתי שפס מהעולם, ודווקא חזר ובגדול. לשחק אונליין בקול אוף דיוטי, במיוחד בשרתים עבריים, כשמהירות התגובה של השרת מספיק טובה, זו חוויה מסוג אחר.
סצינות מלחמה ממלחמת העולם השניה, העמיתים נגד הציר, הציר נגד הסובייטים. לא ממש משנה הצד, משנה האדרנלין שזורם בשקט לפני העימות, במארב, ובעיקר בלשמור על הקול בשניה של העימות, וללחוץ על הכפתור של העכבר כשהיד לא רועדת.
אגב, התמונה לעיל לא לקוחה ממשחק הרשת, אלא מהגרסה האישית. אף שחקן שמכבד את עצמו לא היה עומד ככה סתם עם הגב ומחכה שמישהו יבוא אליו. אנשים נהיים ערמומיים.

סיינפלד ודרופל

עדיין, לילות סיינפלד.
השחקן ששיחק את האבא של סיינפלד בעונה הראשונה התחלף לזה הקבוע. קטעים. השחקן היחיד (חוץ מאיליין שבכלל לא היתה בפיילוט) שהתחלף.

זאת ועוד – החלפתי את התימה בדרופל בקורקי. עכשיו כשיש כאן כמה וכמה בלוגים על קורקי פתאום כל אחד ואחיו רוצה בלוג כאן.
אז לא כאן. שם. תפתחו בלוג בקורקי. אני אשפר את הדרופל עוד. מבטיח.

דרופל - התוכנה הזו שמפעילה את המנוע הפורטלי של קורקי.

בלוג חדש

עברתי מהתוכנה bl0g לזו: wordpress.
העברת הנתונים לקחה כשעה.
אני עוד צריך להתעסק הרבה עם העיצוב, כי האמת שהסיבה היחידה שנשארתי ב bl0g היתה בגלל העיצוב החד שלו.
אז הנה, wordpress.
אגב, כמו חפ"ש ההעברה נעשתה בצורה ידנית. את התגובות לא העברתי. מצטער – מי שבאמת רוצה לראות מה היו התגובות או איך נראה הבלוג הקודם זה כאן.
מצד שני, הצלחתי להעיף את הפרזיט שהיה מפרסם תגובה מאיזה קזינו כל פעם שהעליתי לכאן פוסט. זה היה ממש מעיק. אז אם אתם משתמשים חדשים של wordpress אל תסמנו את הפינגבק – כנראה פרסום העובדה שאתם מפרסמים גורמת לנודניקים מסויימים לספאמפם לכם את הפוסטים. עצוב ורע.