פוסט כפול. במשחק המניות של אנליסט/דה מארקר אני ממשיך לטפס. כבר ייצרתי 6000 שקלים וירטואליים מה100,000 הוירטואלים שהתחלתי איתם. אני מדורג 90 ומשהו מתוך 760 משתתפים. and climbing. מגניב. תשואה של 6.21 אם זה אומר למישהו משהו.
מצד שני, המגזין המוצלח טיים אאוט תל-אביב שוב לא נותן לי קרדיט. מגמה? הפעם בתמונה שצילמתי – את שלמה מזרחי – הנדריקס הישראלי לרגל המופע "רוק בגן עדן". קודם זה היה בלשכוח את העובדה התמימה שאני עורך ראשי של במה חדשה, עכשיו זה.
סיגלר, מה יהיה?
קטגוריה: התייחסות
לא הבהרתי את זה מספיק
היו לי עוד המון דברים להגיד על דרדוויל. על כולם חשבתי במהלך הסרט. עכשיו כשאני מסתכל על הקוביה הלבנה הזו כאן אני רק יכול לחשוב על זה שאני צריך להחליף את תכנת הבלוגים הזו.
קצת כמו חלום, כל הרבדים שאתה רואה במהלך הסרט, לי הם נעלמים אחרי שהסרט נגמר, ואני נשאר רק עם תחושה חיובית או בלי כלום. אם אני אגיד שהסרט ריגש אותי זה ישנה משהו? תראו את זה, נו.
השטן של מטבח הגיהנום
לא יודע איך היה כזה שינוי.
אבל היום ראיתי Daredevil – Director's Cut ומה אומר ואגיד. אחלה סרט.
אני לא זוכר את הגרסה הקודמת כל כך לחיוב, ויכול להיות שהיא דווקא היתה מוצלחת, אבל לא זכרתי את זה ככה. ממש סרט מוצלח, או כמו שאמרו ב IMDB "Best Director's Cut EVER … great improvement".
מבחינתי היו סרטי סופר הירוז מוצלחים (X-Men, Spiderman, Hulk) והיה גם את דרדוויל. לא עוד.
הוסיפו מספר דקות וערכו מחדש. לא עקבתי אחרי השינויים אבל התחושה היא של סרט אחר לגמרי.
שוב אומר ואגיד: אהבתי.
מדינת הגן
משום מה גם סרט זה על גיבור פסיבי שתוהה מה מתחולל סביבו. מאד דומה ל Bongwater ברעיון הזה. מצד שני זה סרט כל כך מתוק ועם כל כך הרבה הברקות, שלהשוות אותו לסרט אחר לא יעשה לו צדק. Garden State הוא סרטו של הבמאי המתחיל שידוע כשחקן מתחיל זאק בראף (סקראבס), והוא מגולל את סיפורו של שחקן צעיר שחוזר לעיר הולדתו. אגב, בהחלט ניתן להבין איך מתאהבים בנטלי פורטמן. אם הייתי בנאדם רציני הייתי כותב עוד אלף מילה על הסרט הזה, מגיע לו. החן, הרבדים הפנימיים, הקלילות, ההומור. פשוט מומלץ. אבל למה להרוס, תלכו לראות.
זוכרים את סדרות סוף השבוע? בשקיקה ראיתי את סמולוויל, את לוסט, את ורוניקה מארס ואפילו את ג'ואי, אבל כשהגיע סאותפרק, לא נעים להגיד, אבל נראה שהחבר'ה שם קצת איבדו את זה. אז פרק שלם הם עשו על כמה רייטינג זה למסטולים, והם באמת אלו שמשקיעים. לא נראה ככה. לא זכרתי את סאותפרק כל כך חינוכי. איפה השתוללות? ההודניזם? פרק שלם הם מנסים להסביר שפאריס הילטון היא לא רול מודל מתאים לנוער? זה סאותפרק? מאכזב. בתמונה: ילדות העיר "משפרות הופעה".
זה לא שיצאתי בקריאה נרגשת לשכנע את סטון ופארקר לעבור לדוקים, חס וחלילה. גם לא שסאותפרק היא לא פלטרומה טובה להשתולל בה. היא כן. רק שיוציאו את אצבע החינוך מהחלק האחורי בגופם ויחזרו לבעוט. זה קצת חסר.
רובין ויליאמס ומי בנג
נרדמתי אתמול עם ההתחלה של Bong Water, סרט חביב מאד מ-97 עם קאסט מאד מרשים של שחקנים שאז עוד לא כיכבו בסרט משלהם: לוק וילסון, בריטני מרפי, אנדי דיק וגם תפקידי אורח של ג'ק בלאק, בתור מגדל גראס/גורו וג'יימי קנדי בתור נגן בונגוס מסטול. זה סיפור (כפי שאפשר להבין מהשם) על סוחר מריחואנה חביב שמתאהב בג'ינג'ית משוגעת (ומשגעת, אלישה ויט, ראו תמונה לעיל) הופך את חייו ועולמו וזה וזה.
מינורי וסימפטי. מומלץ. אגב, מסתבר ש"מי בנג" מבוסס על ספר, והביקורות ב IMDB טוענות ששום קשר בינו לבין הסרט כמעט לא קיים. עדיין, אהבתי.
על הבוקר, לפני שהספקתי לכתוב כאן, ושנייה אחרי שנהניתי מהסרט לעיל עט עלי רובין וילימאס עם הופעה מ-2002, שעה וחצי של HBO, שהפיל אותי מצחוק כמה פעמים. איך לא ראיתי את זה קודם. חזק, מהיר, שעה וחצי שעוברות ברגע, משאיר אותך בהלם ועם חיוך ענק.
wyrd sisters
כמו שאמרתי קודם – שעתיים וחצי.
בגדול, סיפור של פראצ'ט, לא קראתי את המקור, אנימציה קצת פרימיטיבית (מזכיר דברים שראיתי בטלויזיה בשנות השמונים, או דברים של האנה-ברברה/סקובי דו) או לחילופין – עבודת יד, רטרו, כל פריים מושקע.
מה שנקרא, נסיון יפה, אבל קצת ארוך מדי ומתיש.
מחכה לראות את Truckers.