קטגוריה: משהו קרה

מראות מאמסטרדם

במקרה יצא לי להתקל בתמונה הזו שאחותי צילמה בטיול המשפחתי שערכנו באירופה לא מכבר (מן פמילי בונדינג, אל תשאלו).

I AMsterdam

האותיות מופיעות כחלק מקמפיין I AMsterdam שנערך בעיר המופלאה הזו באותו זמן. זהו איזור מוזיאון ואן-גוך.

greetings from germany

I'm in Germany right now. Somewhere in the south. It is foresty and moutainous. The keyboard here mixes the Z and the Y. Alcohol is cheap, and talk is in German.
I believe this is a sort of a holyday. Sometimes in the future I will get Hebrew keyboard installed here. Either that or get a better mix of local beers or this alcohol thez call Cherry-Water (Kirsch Wasser or something along that spelling). A very strong clear alcohol liquid (40% proof), that has the aroma of cherries. Works pretty well with Soda Water.
Beers here are cheap as well. Brands are numerous. Amsterdam was brief.
TTYL.

מה קרה? מלחמה?!?

היום המי יודע כמה למלחמה (כן, אני יודע, יש כאלו שיודעים במדויק, זה לא אני), ואותי מעניינים כמה דברים אחרים:
1. איפה שופכים פסולת בניין בתל-אביב בלי שזה יעלה כסף.
2. למה התקשורת לא אוהבת את סופרמן מצד אחד, ולמה הוא מקבל כזה הייפ מצד שני.

ואני אפרט, לא לפני שאציין שאינני עוכר ישראל, ובוודאי מוטרד מהאירועים בצפון. אבל כל עוד הם בצפון, אתמודד עם הפקקים וההיסטריה הציבורית כשאר תושבי המרכז, ואוטרד בענייני השוטפים עד יעבור זעם. כן, כשרון הטמנת ראש בחול כמעשה היען תמיד היה הצד החזק שלי, ואעשה ככל יכולתי לגרום לחרדה הציבורית לעבור לי קרוב לאוזן, אבל לא קרוב מדי.
גמרתי את השיפוצים לדירתי החדשה בעיר הגדולה, ודקה לפני שאני נכנס יש לי כמות נכבדת של שקים של פסולת בניין (אתם יודעים, חול, טיט ומלט יבשים ושאריות של שיש וחרסינה). בדרך כלל המקצוענים מזמינים עגלה לפתור בעיות כאלו. עגלה במהותה היא מן מפלצת ברזל יצוקה שתופסת לכם מקום במגרש החניה, או רחמנא לצלן יושבת על המדרכה הציבורית, עד שהיא מלאה ואתה מזמין חזרה את הטרקטור שיקח את המפלצת ויפטר מאשר על גבה. ברוב הפסולת של השיפוץ המקצוענים טיפלו, ועכשיו נשארו השאריות מהעבודה הקטנה שאחרי. לא מספיק בשביל להזמין עגלה, ויותר מדי מאשר לזרוק אל הפח המשותף. פניתי אל גורמים מוסמכים בעיריה (שהיו אגב, מאד אדיבים ועזרו לי בדקות לפתור את הסבך הבירוקרטי), והם טענו שאם עלי להפטר מפסולת בניין בעצמי אסור בטובי אל הגורמים המוסמכים לכך. עניין של תשלום סמלי טען איש הרשות. תשלום עבור שימוש במזבלה? נשמע לי משונה. כאן אגב, אתר המשרד לאיכות הסביבה, שבו מצאתי אחראים לטיפול בפסולת בניין.
Brandon Routh and Kate Bosworth

סופרמן. סופרמן, הו סופרמן. למי חטאת שיטפלו אליך התקשורת? למה קיבלת הייפ כזה שיגרום לסמלך להתנוסס על חולצותיהם של כל אנשי סינמה סיטי, אבל, גרמת להם באותו הזמן להקרין את סרטך ביום הבכורה בסאונד גרוע ובפוקוס מקרטע?
מה בדיוק קורה כאן?
אני את הסרט מאד אהבתי. הזכיר לי מדי את סרטי סופרמן ופחות מדי את הקומיקס, אבל את המחשת התעופה אף אחד לא עשה כל כך טוב, וללא ספק קייט בוסוורת' היא הלואיס ליין הכי יפה עד היום, ורק בשבילה, סופרמן, כדאי לך לבוא לבעוט בתחת של המקרינים האלו או מי שלא תיקן את מערכת הסאונד בזמן. שייתביישו. בשביל הקרנה כזו אני עוזב את הספה הנוחה שלי בבית עם הסאונד הסראונד והיכולת ללכת להשתין באמצע הסרט? אתם באמת רוצים להרוג את האופציה לצאת מהבית ולשבת בחושך יחד עם 200 זרים במשך שעתיים? אנשי אולמות הקולנוע, דווקא בזמן כזה, כשהתותחים רועמים, ואנשים בכל זאת מטריחים את עצמם לצאת מהבית, דווקא אז, אתם צריכים להקפיד שהכל יהיה טיפ-טופ טכנית. חאליק, תתאמצו קצת.

נדמה ששרביט סרטי הסופר הירוז הטובים עבר ממארוול לדיסי. מארוול פתחה את העדנה של הז'אנר עם ספיידרמן, אקס-מן וההאלק התחילה להדרדר עם דרדוויל וכבר לא היה לה את זה עם הפנטסטיק פור. דיסי פתחה בשאגה עם בטמן מתחיל ועכשיו סופרמן שחזר. מישהו יודע על עוד דברים חיוביים בקנה?

אהבתי את הסרט עצמו על אף שההקרנה הקשתה עלי. בריאן זינגר יודע לפרגן למיתולוגיית קומיקס כמו אף אחד אחר. הסרט זרם, התרפק על נוסטלגיות ופרות קדושות של המיתולוגיה של אחרון הקריפטונאים ואפילו החמיא לעטיפה של סופרמן #1. היה אפילו מצחיק לעיתים. העובדה שברנדון רות' כקלארק קנט נראה כה צעיר בעצם המשיכה את סדרת סמולוויל תימאטית, אפילו שעלילתית הסרט ממשיך את הארבעה של דונר/ריבס (כולל המוזיקה המצויינת של ויליאמס).
הפוסט הזה לא אמור להיות ביקורת על הסרט, רק ביקורת על ההקרנה ולציין את העובדה שאני לא יכול להיות ביקורתי לדברים שאני אוהב. את הסרט אהבתי. אמרתי את זה קודם ואומר שוב. דיסי מביאים אותה. אם נכליל את וי (פור ונדטה) כסרט קומיקס ושל דיסי, אפילו בפעם השלישית.

אני את סופרמן חוזר אחזור לראות שנית כנראה על המסך בבית.

לילות לבנים בכנען

קצת באיחור שמעתי על היוזמה המבורכת של עיריית תל-אביב, והגעתי כשרוטשילד היה בשיאו. השדרה היתה כמו הטיילת או לחילופין שוק הכרמל. באמת המון אנשים. זה לא שחילקו שם כסף. באו לראות אמנות.
דווקא הייתי מרוצה.
לילות לבנים קיבל הרבה יותר הענות מהדרדלע'ה של יום המוזיקה.
רוטשילד אימפריה! כן ירבו.

אגב, שמעתי שהמונח לילה לבן מגיע במקור מרוסיה, מהלילה הלבן של סנט. פטרסבורג. תמיד חשבתי שזה מונח צהל"י במקורו.

בלוק פארטי שנקין

היה אתמול איזה אירוע מוניציפלי בתל-אביב. מן נסיון ישראלי להצטרף ליום המוזיקה הבינלאומי, או משהו כזה. בטח קראתם על זה כבר איפשהו, אז אני אחסוך. ציפיתי ליותר ממופעי רחוב, ולא נראה לי שהפוטנציאל, כאירוע תרבותי של כזה יום מומש במלואו. בטח דברים כאלו ישתפרו בעתיד, אם תהיה קצת יותר מוטיבציה מהצד המארגן. העניין היחיד שנהניתי ממנו היה בלוק פארטי בגינת שנקין, לפחות בחלק שבאמת הופיעו בו, שנמשך בערך רק איזה 30 דקות.
בדיוק שלשום התחלתי לראות את הדוקומנטרי של דייב שאפל על הבלוק פארטי שהוא ארגן (סרט שנקרא באופן מפתיע Block Party). בלוק פארטי במקור, היא מסיבת היפ-הופ, שהאחים העניים בגטו מארגנים לחבר'ה מהבלוק. יענו משהו שכונתי. הרבה ביטים כבדים, ראפ, וברייקדאנדס. מסורת שהחלה עוד בימי האולד-סקול של הראפ, אי שם בתחילת שנות השמונים.
áìå÷ôàøèé ùð÷éï
ונחזור אלינו. בגינת שנקין, לייבל ההיפ-הופ האנדרגראונדי היי פייבר ארגן מן כזה בלוק פארטי בהשתתפות PR TROPERS, המולטי הרכב של הלייבל. הופעה פתוחה לקהל, ללא במה, בלי ממש הבדל בין הקהל לאמנים, וכלל אפילו חלקים של באטל ופריסטייל בהשתתפות קהל. באטל, למי שלא ראה את 8 מייל, הוא "קרב" ירידות בין שני הראפרים, ופריסטייל הוא אלתור על הרגע, תוך שימוש באלמנטים מהסביבה או ההתרחשות.
זכור לטוב לוקאץ' איש המערות, היחיד עם "לוק" ייחודי בטרופרז, שנראה כמו מישהו ב Fat Boys, הרכב אולד-סקול ותיק עוד מהתקופה ש FAT כתבו ככה ולא PHAT. אגב שמנים, את השיר השלישי של השמנים שמעתם?
The Fat Boys.
ואם בראפ עסקינן, אני יכול לספר לכם גם על סדרה מוקומנטרית, שמישהו הגדיר אותה כמו המוקומנטרי של Malibu's Most Wanted ו Entourage, על השחקן ג'יימי קנדי והנסיון שלו להפוך לראפר מהשורה. סדרה בהפקה של MTV שנקראת Jamie Kennedys Blowin Up. הפיצוץ של ג'יימי קנדי? בקרוב גם על המסכים הקטנים בארצינו.
אגב Entourage, הפמליה, לצופי Yes+. עונה שלישית כבר משודרת בארצות ניכר. גם היא בטח בקרוב על מסכינו הקט והמקומי.
blowin up

כינרנט 2006 או בליפ בליפ בליפ

עברו עלי חמישה ימים אינטנסיביים. לפחות יחסית לקצב הרגיל שלי. זה התחיל מכינרנט, פו-קמפ הישראלי, או הקייטנה של יוסי ורדי. סופשבוע מורחב שכל עיסוקו היה מפגש של אנשים מתחומי עשיה שונים של האינטרנט הישראלי ואף אורחים שונים מהעולם, על שפת הכנרת. זוהי השנה השלישית ברציפות (הכינרנט השני שלי). שמחתי לקחת חלק במאורע שכזה, אם כי הצטערתי על חסרונם של מספר אנשים שלדעתי היו תורמים גם למארג החברתי ובעיקר רעיונית, וחבל שועדת "ההזמנה בלבד" של המחנה בחרה להתעלם מאלו (ואם יש אימייל להציע אנשים כאלו, אז איפה הוא). בעיקר התרשמתי מההרצאה של קוין סלאבין מחברת area/code שעוסקת בפיתוח "משחקים גדולים" – משחקים בעולם האמיתי שנשענים על טכנולוגיה. פאק-מנהטן היה הנסיון הראשון שלהם (אולי המפורסם ביותר), ואני בטוח שהז'אנר הזה רק יגבר. בכינרנט עצמה שיחקנו משחק קונספירציה בשם Identity Game, משחק פשוט (עם רקע מוכר לכל חובב מד"ב) בו אמורים לזהות מאיזה "ארגון סתר" אתה על ידי Social Hacking. הייתי בחמשת הזוכים (אולי תודות לרונן רז שזכה).
אמר ובצדק, סלאבין, שמאז 85' השנה בה התחלנו לשחק במשחקי מחשב, המונח משחק כמעט ותמיד כלל מספר אנשים (מלבד אולי סוליטר), עניין שרק חוזר היום, בצורה מנוכרת למדי עם משחקים אונליין. 20 שנה של משחקים לבד הולכים להגמר? נראה.
היי לייט נוסף היה ללמוד לשחק בפוקר טקסס-הולדם על ידי ג'ף פולבר (פולברמדיה), שגם הסביר והדגים שאמריקן אקספרס שחור עשוי מטיטניום ולא מפלסטיק. פעם הבאה שאטייל בארה"ב אנסה לארגן כזה, כי אז הוא לא יתקמט לי כשאני אטמין אותו בגרב.
כאן יש תיאור ממש מגניב של כינרנט, בעיניים חיצוניות אך מפוקחות של טום אבסלין
(ITXC / Hackoff).
מכנס דה מרקר
מתוך הבלוג של ג'ף פולבר, מימין: רונן רז, גיל רימון, ג'ף פולבר, עמית שפריר וסאם גלאסנברג.

אתמול והיום ביליתי כהמשך לכינרנט, בכנס אינטרנט של דה-מרקר ואורנג' שנקרא Com.Vention. היום הראשון היה המשך ישיר לכינרנט, לפחות תחושתית. הרבה דיבורים סמי-טכנולוגים על מצב הרשת לאן. או בעצם התעסקויות במצב הכסף ברשת לאן, אבל ניחא.
היום נכחתי בדיון אודות אייפיטיוי (טלויזיה שמשודרת מתוך מחשב אישי דמוי טלויזיה ובנוחות ניתן להוריד בה תכנים מהרשת) וטלויזיה. ואני רק יכול להגיד לקברניטי ויי-נט (שאמרו את הדברים הכי יען-שטומן-ראשו-בחול) – תתעוררו. החלון הזה שאתם משדרים בו וידאו זה לא טלויזיה באינטרנט. העובדה שאני רואה את כל הסדרות הכי חמות בזמן שהן משודרות בארה"ב זה כן. הגיע הזמן שספקיות התוכן הטלויזיוני יערכו ביתר שאת לעניין הזה ולא יפטרו אותו כ"חלון שרואים בו תכני וידאו", כי ממש בקרוב הקומץ שמורידים סדרות מהרשת יגדל לכדי מסה קריטית וכדאי מאד שספקיות התוכן כבר יתייצבו שם מוכנות. יס מקס ו VOD הם לא ממש פתרון לעניין כזה. סתם סוג של כסת"ח. והעובדה שאנשים עושים מאמצי על להשיג תכנים איכותיים בזמן שהם רוצים לצפות בהם, ולא מוכנים עוד לסבול את הקשקוש שהם דוחפים לנו בתור טלויזיה צריך לאמור דרשני.
אגב, מחר ערבמה – 22:00 תמונע. אני מנחה.

דברים שעשיתי לאחרונה (לינקים בעיקר)

בזמן שאני לא כותב כאן, רואה Surface או אוכל ברביקיו מפוחם, השמנים עשו שיר אחד לפחות: קישור לדפיוצר של השמנים. בנוסף יצאו כמה תמונות לא רעות מערב במה האחרון (ערבמה 79, ה-7 למרס, שהיה בתיאטרון תמונע). תמצאו אותם בין 236 התמונות בגלריה.
כמו זו לדוגמא:
îéëì îñúëìú òì îàé
או זו:
éäåãä âåìãðø åäìéöï äáééùï

השמנים מכים ראשית

פוסט זה נכתב בהצלבה גם בבלוג שלי וגם בבלוג של דוד אבוטבול.

דוד ואנוכי החלטנו להקים להקה, אנחנו עובדים על חומר מקורי ומחפשים בסיסטית להשלמת ההרכב.
למה בסיסטית אתם שואלים ולא בסיסט?
פיקסיס, סוניק יות', אומר לכם משהו?
זה נראה לנו יותר נכון.
כרגע שניים עם גיטרות ומתופפת. אנחנו גם שרים וכותבים מילים, הבסיסטית גם יכולה לשיר ולהביא מילים משלה.

הכיוון המוזיקלי אולי קצת יותר רגוע מהאלו למעלה, אבל דיסטורשן חביב עלינו. גם ניסיון לבדוק את הגבולות של הרוק, או של המוזיקה בכלל. מחשבים מעורבים והקלטות כבר מהסשנים הראשונים. מזנון כלול (דוד מחביא בתיק של הלאפטופ ערכת לאפה ניידת ובועז מתקמצן על הדיקסי, אבל אולי הוא ישבר), יש בעניין גם אולפנים ביתיים יותר או פחות, אבל חדר חזרות אנחנו מחפשים.

אם את יודעת לעשות נעים בבטן עם האצבעות שלך (ואנחנו לא מתכוון לחוקן עמוק) את מוזמנת ליצור איתנו קשר במייל שנפתח ברוב הוד והדר בג'ימייל hashmenim@gmail.com

ובחייכם אנשים, הודעה זאת לא נכתבה בלשון נקבה מטעמי נוחות, היא נכתבה כך כי אנחנו מחפשים בסיסטית.
בסיסטית, בסיסטית, בסיסטית.

האותיות הקטנות:
אם יש לך חוש קצב של נעל בית ישנה וידע מוזיקלי של אגוז מלך אבל את נראית ממש, אבל ממש טוב. אולי אפשר יהיה לספח אותך לתוף מרים, צרי קשר.
אבל: אנחנו מחפשים מוזיקאית שמנגנת על גיטרה באס.
.

ואו. 5 מגה.

לכבוד הראשון לפברואר, הגעתי למסקנה שעלי לצמצם את מספר המילים המקצועיות אצלי למינימום, כך גם שאזרחים מהשורה יוכלו לקרוא את הפוסטים (כל רשימה בלוגית כזו באתר הזה) אפילו אם הם בנושא "טק" (טכנולגיה). אני אשתדל לעשות זאת בלי להכביד יותר מדי על התוכן שיעניין יודעי ח"ן.

שידרגתי את החיבור הביתי שלי ל-5 מגה בייט. כן, זה המבצע הזה של בזק שבפרסומת שלו אתם רואים עכבר גולש על גלשן ואומר ואו. כזאת מהירות וזה וזה וזה. אגב, תמיד חשבתי שהם נקראים בזק ואאוו. יענו Waow, כמו שנהוג לבטא את המילה WOW. העכבר והקמפיין שלו תיקנו אותי לבטא זאת אחרת.
אז מאתמול, אחרי שהטכנאי בזק הנחמדים הודיעו לי שסופסוף התשתית נערכה גם לקלוט את חיבור האינטרנט המרוחק שלי, וטכנאי בזק נחמד אחר טרח ועדכן אצלו את המנוי שלי, סופסוף 640 אלפי בייטים אמורים להציף לי את הרשת הביתית מכיוון האינטרנט כל שניה. אני אמור להוריד מהאינטרנט נתונים בנפח של דיסקט אחד כל שתי שניות. דיסקט כזה, אלו שהיו קוראים להם פלופי, אבל הם היו בעצם מעטפות פלסטיק קשיחות. כאלו שבצבא היו ציוד מתכלה, ולא בכדי. כאלו שהיו הורסים לנו את העבודות באוניברסיטה אם במקרה היה לידם מגנט עם פרסומת של דומינו'ס פיצה. כאלו. אחד כל שתי שניות יכול להגיח אל המחשב שלי מכיוון הקיר. זה אמור להיות מאד מהר. אני אמור לשלוח נתונים בקצב של 320Kbs שזה יוצא בערך 40K לשניה. 40K זה גודלו של מסמך וורד ממוצע אם אין בו תמונות. אחד כזה, כל שניה. חזרה לכיוון האינטרנט.
אז למה אני אומר אמור כל הזמן? כי רוב השרתים, אותם מחשבים שיושבים בחוות מרוחקות ורועים להם בחדרים ממוזגים מאחורי דלתות של זכוכית משוריינת עם מנגנוני בטיחות צבאיים. אותם מחשבים שמשרתים אותנו, הגולשים החביבים, הם לא רוצים לתת לנו את כל הקצב שהם יכולים לתת. שזה הרבה יותר מ-5 מגה, אבל לא ממש בהרבה יותר. הם רוצים לשרת הרבה מאד גולשים חביבים כמונו באותו זמן. אז אותם שרתים מגבילים את הכמות, אם באופן שרירותי, ואם כי פשוט זה מה שיש, של הנתונים שהם יכולים לשפוך אלינו. ממש משל היו צינור מים שמעביר מים לצינורות קטנים יותר. אז מה אנחנו יכולים לעשות אם יש לנו 5 מגה והמחשב שלנו עדיין רעב? (כי כידוע אנחנו כאן כדי לגבות את האינטרנט) מה נעשה? גם אנחנו נפנה למספר שרתים, או אתרים, ונוריד מכל אחד קצת. ונדבר בצ'ט. ונבדוק דואר. מכמה כתובות דואר. ונריץ ברקע סולסיק. ואימיול. וביט טורנט. ועוד המון תוכנות קטנות עם שמות מצחיקים שעוזרות לנו להחליף דיסקטים עם חברים שלנו שמעולם לא פגשנו. מכל העולם. עד שכל האינטרנט במקום שישב על אותם מחשבים בחדרים ממוזגים ישב על המחשבים שלנו בבית, שלנו ושל החברים שלנו, כאלה מכל העולם שמעולם לא פגשנו, עם העשן סיגריות והמאוורים הקטנים האלו בתוך הקופסה שפתאום התחילו לעשות רעש משונה ושתמיד רצינו להחליף למחשב חדש, רק בגלל שאז יקח עוד כמה שנים עד שהמאווררים הקטנים יתחילו עם רעש. ואז? ואז מה? מה הטעם בעצם עם כל השדרוגים האלו? סתם כדי שכל האינטרנט ישב אצלינו על המחשב? לא יותר פשוט מנוי באוזן? ללכת לחנות דיסקים? לראות יס+? לראות VOD של הוט? ללכת לחברים אמיתיים להחליף איתם דיסקטים? דילמה.

הושלמה ההתאמה לעברית

הבל!ג כרגע מותאם לעברית בצורה מלאה. השתמשתי בתרגום של רן הרטשטיין; בקובץ העברית שהוא תרגם ובטמפלייט המותאם שלו, וערכתי מספר שינויים כמו שימוש באדמין באנגלית (העברית עושה שמות בפיירפוקס שלי), וקצת תיקונים בשפה כמו לחזור לקרוא לפוסטים פוסטים ולא סיפורים. רן גם עשה שינויים בפונקציית הקדימה-אחורה, אז התאמתי אותם חזרה לגרסה הנכחית. כרגע אתם גולשים בוורדפרס אנגלי עם התאמות מוורדפרס בעברית.
ומה בעצם הבעיה להשתמש ב"וורדפרס בעברית"? הבלוג הנוכחי שלי משתמש בעברית בקידוד windows-1255 ולא UTF-8, כמו שהתחיל להיות נהוג בכל מקום עדכני (כמו בוורדפרס בעברית או בבלוגים החדשים של קורקי.נט). מכיוון שהבלוג בו אתם גולשים הוא שידרוג של הבלוג שהתחלתי בסוף 2004 – קידוד העברית נשאר מיושן ואני מעדיף לא להעיר שדים מרבצם (או משהו כזה).

ראיתי שיצא וורדפרס גרסה 2 (כמעט בגרסה סופית). מישהו ניסה את זה?