אני שוב בוהה בדף ריק.
יומני היקר, זמן רב עבר מאז כתבתי, ואני עדיין תוהה למה אני עושה את זה.
כנראה מסיבה טובה. או שלא.
למה המחשבות הטפשיות שלי צריכות לעניין מישהו? למה שמישהו יתעניין? ואם אני חייב לברבר, למה לא לעשות את זה לדף ריק או לקובץ במחשב שלי?
למה להציג את זה לציבור? מה זה כבר יכול לעניין מישהו שהוא לא אני או מקורב?
התשובה כנראה הוא סוג של גאווה. זה אני – זה מה שאני אומר. תקשיבו.
לא ממש צנוע. רוב הזמן אני מחזיק מעצמי מישהו צנוע, אבל כנראה יש בי איזה ניצוץ גאוותני שלא מוכן להכבות, ואיתו אני מוכן ללכת רחוק, אפילו אם זה יגרום לי לבהות בדפים ריקים יותר מדי.

מוזיקה: ברי סחרוף – בעל זבוב