אני קורא עכשיו את שי-האלק מ-2004. דן סלוט וחואן בובילו מתארים את הרפתקאותיה, או יותר נכון את חייה של הבת דודה של ברוס באנר שקיבלה ממנו עירוי ומאז היא גם לעיתים ירוקה, ענקית ומנופפת מכוניות כשמעצבנים אותה. בניגוד לדודן המחורפן, ג'ן וולטרז עורכת דין גם כשהיא במצב ירוק וענק. להבדיל גם, אצלה זה לא עצבים ושכל של בן שנתיים אלא רק ליבידו מפותח ואיד משתולל. כן, כיאות לקומקסים אמריקאים, אשה האלקית היא לא מכונת הרס, אלא כוסית נימפומנית (או משהו בסגנון) שגם מסוגלת למוטט בלוק עירוני בשתי דקות. אני כרגע בפרק 2 שמתעסק בתהליך הקליטה שלה בחברת עורכי דין נחשבת שפתחה מחלקה לטיפול בתופעות "סופר" ודורש ממנה להיות פחות האלק ויותר She. רעיון המשרד המטורלל קצת מזכיר את חברת עורכי הדין שאנג'ל, הערפד-בעל-הנשמה ואהובה הנצחי של באפי קוטלת הערפדים, ניהל. אולי רק השותפים הבחירים במשרד שג'ניפר וולטרז עובדת בו נשמעים יותר סימפטים מאותם Senior Partners שאנג'ל וחבורתו כל כך חששו מהם. בפרק הזה היא עוזרת לאחד, Danger Man, לתבוע את החברה שעבד בשבילה ונפל לתוך חבית חומר-שעושה-אנשים-לסופר-אנשים מכיוון שחייו התפרקו מאז שהוא נהיה סופרמן כזה. ספויילר: ב- 85 מיליון דולר הם זוכים.
קומיקס סימפטי.