האח. הידד.
באמת.
האח. הידד.
שתי סדרות, קאלט לקהלי יעד שונים, קיבלו מתיחת פנים של המאה העשרים ואחת.
ד"ר הו

איפה יש כאן חישוק מתכת ענקי?

הו? מי? הו. הדוקטור. את הסדרה המקורית לא ממש יצא לי לראות. זכור לי משהו שחור לבן (או שזה היה צבע המסך האישי שלי) והיא התחילה בסיקסטיז, עם הרבה אנשים במבטאים אנגליים וחייזרים שנראים כמו קרטונים מולבשים על אנשים. האמת היא שהסיפור הוא על דוקטור חייזרי (כך טענו בפרק הראשון) שמסתובב בזמן (נוסע בזמן מה שנקרא) בתוך תא טלפון. הרבה הומור ומשחק אנגלי משובח. קצת אפקטים של הוליווד לפני חצי עשור פלוס מינוס. מתחברים אל העלילה דרך בלונדה צעירה ונאה, רוז (שושנה?), שחיה את חייה האנגליים הטיפוסיים עם חבר שהיא לא ממש אוהבת, עד שהדוקטור נכנס לחייה ועושה שם בלאגן. האמת שהפרק הראשון קצת צולע, אבל יש המון פוטנציאל לסדרה מופלאה. בטח יקח להם זמן לאזן בין הומור, מד"ב ודרמה. כרגע יש יותר תחושה של בי-מובי ופחות של סדרת מופת אנגלית. אולי זה לשימור הדוקטור המקורי. אני בטוח שהעניין יוסדר. האח לדוקטור.
קוזא'ק

"שם! כתובת! מטרה!"
וינג ריימז (מרסלוס וואלס מספרות זולה או ההאקר המאסיבי במשימה בלתי אפשרית) מפיק ומככב כשוטר הקירח הקשוח עם הסוכריה על מקל והמגבעת. הסדרה קיבלה תפנית קצת אפרו-אמריקאית. אולי לטובה. אני לא זוכר הרבה מקוז'אק, אבל אני זוכר שמאד אהבתי את הסדרה כילד. קוז'אק 2005 מוצלחת כסדרת שוטרים. דמותו קצת מזכירה את שאפט כקשוח-אבל-עם-לב-טוב, ואולי זו הפעם הראשונה שגיבור סדרת שוטרים הוא בכלל הפקד (לוטננט), כשחברו הטוב הוא הקפטן של היחידה (צ'ז פלמנטרי), ולא שני שוטרים שרבים עם הפקד. אהובתו-שלפני-הנשיקה-הראשונה ("זו לא הייתה הנשיקה הראשונה שלנו") דומה באופן מפתיע לאווה לונגוריה (גבריאל סוליס מdesperate housewives הזכורה לטוב). מה? לא יכלו ללהק אותה?
סצינות חזקות-מתוחכמות של שבירת חשודים (רולטה רוסית כשאין כדור ו"שלושה אקדחים מכוונים עליך – הם לא יפספסו"). זונה מזמרת ("אני דומה לביונסה!". היא לא). סוף מפתיע אחד. הוא גם בוכה לפעמים ומחזק את הטענה שלי: Boys don't cry. Men do.