שאני משחק במשחקי FPS. יריות בגוף ראשון, יעני. המשחקים האלו שהתחילו מ
DOOM (ויש היגידו בטעות שמטירת וולפנשטיין 3D), כאלו שאתה מרגיש שאתה בתוך
המשחק ורואה רק את הכלי נשק שלך. יורים מכל הכיוונים. בם. בם. בם. פיו.
פיו. צ'ח פח.
מתוך אורבן טרור
כבר
הרבה זמן אני מנסה למצוא משהו שעושה סימולציה ריאליסטית מספיק לעולם צבאי
שמשחקים אותו אונליין – דהיינו כל הדמויות שאתה רואה מסביבך הם אנשים
אחרים במקומות אחרים בעולם. תודו שיש בזה משהו אחר. אף פעם לא הסתדרתי עם
COUNTER STRIKE שתפס מאד טוב את הצעירים בארץ. לא יודע למה, הגרפיקה
הפריעה לי. גם Solider of Fortune לא תפס אצלי. היו לי רומנים ארוכים עם
שני מודים של QUAKE3. מוד הינו שימוש במנוע המשחק תוך שינוי פרטים
מינימלים כמו הגרפיקה עד לשינוי מלא של המשחק ואופן המשחק מה שנקרא טוטאל
מוד. התחברתי מאד לשניים כאלו. הראשון – URBAN TERROR ששיחקתי בו הרבה, אפשר להגיד ששם התמכרתי לתחושת הארגז חול – פגוש אנשים נחמדים מכל העולם ותירה בהם. אפילו השתייכתי לקלאן – שבט מה שנקרא, קבוצת אנשים מזוהה שאמורה להיות אליטת משחק. היה כבוד. היה לי שם שבטי. אשכרה חבר בקרו. מי היה מאמין.
מתוך נייבי סילס
בד-בבד היתה איזה תקופה ששיחקתי NAVY SEALS: COVERT OPERATIONS,
גם הוא טוטאל מוד של קוייק. יותר ריאליסטי, אפילו פחות פופולארי. בערך שרת אחד בזמן נתון שמשחקים בו בכל העולם. בגלל
האופי המחתרתי של המודים האלו (חבר'ה ישבו ועשו אותם באופן עצמאי על גבי
המנוע של קוייק) לא היה קל למצוא שרתים שמריצים את המשחקים האלו. אני חושב
שהיום הם כבר לא מפותחים, בטח האנשים שעשו אותם מצאו עבודות בעולם
המשחקים. אנשים מוכשרים. הרבה רעיונות שעד היום לא יושמו במלואם. קאונטר-סטרייק לעיל התחיל בתור משהו כזה בדיוק.
מתוך אמריקז ארמי
היתה איזו תקופה שניסיתי לשחק Americas Army. משחק שהפיק לא אחר מאשר צבא ארצות הברית בעצמו. כנראה לשם גיוס. אחלה רעיון. מאד ריאליסטי. לא מספיק
שחיק לדעתי (בר-משחק). עדיין בגלל שהוא מחולק חינם, יש לו קהל גדול למדי.
מה שמשונה בו הוא שאתה תמיד משחק אמריקאי, ותמיד הצד השני יראה לך כמו
איזה "איש חום" (ע"ע המערכונים אודות הbrown people שתמיד אמריקאים
יפציצו). קטע קצת משונה. היה לי חסר אקשן שם. אולי משהו אחר.
מתוך battlefield 2
אחרי כל אותם חיפושים, מצאתי. היום, אני מעביר ימים כלילות בשרתים של Battlefield 2. משחק של EA ענקית המשחקים וחברה שבדית בשם DICE.
עם המשחק הקודם שלהם battlefield: 1942 לא ממש הצלחתי להתחבר. אין הרבה
דמיון מלבד השם בין שני המשחקים האלו. העקרון בבטלפילד 2 הוא שזה לא רק
FPS, זה גם סימולציית טיסה (מטוסים ומסוקים), נהיגה ומשחק טקטיקה
בזמן-אמת אם בכך תחפוץ. אתה משחק במה שאתה נהנה ממנו, ומתנסה בכל מה שניתן (כל עוד אף אחד אחר
בשרת לא משתמש בזה). סימולציית קרב אמיתית
עם דגש נרחב על רמת מישחקיות גבוהה. המשחק לא ריאליסטי, אבל נותן תחושה
טובה מספיק שהוא כן. כשכדורים שורקים לידך, אתה מפחד. כשאתה שומע כדורים
ננעצים בבשר, אתה מפחד. אין כמו להרגיש עוצמה כשאתה קומנדר, נאבקת קשות
להרוג שלושה חיילים במו הרוס"ר שלך, כשלידך נוחת מטח הארטילריה שהזמנת
ומחסל חוליה אחרת כולל הטנק שלה. אם לצטט: POWAA!!!!11.
מתוך battlefield 2
אפשר
לשחק במצבים שונים לחלוטין (הכל לבחירתך פשוט על ידי השתתפות – כמו בעולם
האמיתי). כמו לדוגמא משחק שלם בו אתה יושב בתוך הליקופטר, שלא אתה מטיס,
וזורק רימוני יד או לחילופין תיקי עזרה ראשונה. אתה יכול לפקד על כל הצד
שלך (קומנדר), לפקד על חוליה (סקואד-לידר), להיות חייל בחוליה, חייל ללא חוליה, או קומנדו של
חוליה-של-איש-אחד. כמובן שהכל תלוי במה תפוס – או בשחקנים האחרים על השרת. על תפקיד הקומנדר, לדוגמא, בשרת הישראלי כולם קופצים, ותמיד ינסו להצביע נגד הקומנדר הנוכחי. לא משנה מה. בשרת הולנדי מסויים לדוגמא, אין אף קומנדר, ומתפלאים כשיש מטר ארטילריה ליד. כל שרת ומנהגיו. בנוסף, בשרתים "מדורגים" (RANKED) אתה מקבל נקודות שנצברות
לחשבון שלך (עניין כזה אגב גם יש ב Americas Army, אבל לא במשחקים האחרים
שציינתי). ככל שאתה צובר יותר נקודות אתה עולה בדרגות, ומקבל אותות לשבח.
אשכרה מרגישים התקדמות. מרגישים טפיחה על השכם. אני כרגע Lance Corporal, נדמה לי שזה כמעט רב"ט.
עוד ארוכה הדרך. חבל שאי אפשר להתחיל בדרגה שלך מצה"ל. ככל שמתקדמים בדרגות מקבלים יותר אפשרויות לנשקים וקדימות
בכל מיני עניינים. בטעות בחרתי "לפתוח" נשק שרק חובש יכול להשתמש בו, אז עכשיו אני רוב הזמן חובש. אחלה להיות חובש, אגב. ממליץ. CLEAR!
מתוך battlefield 2
בנוגע
לצדדים, או האומות הנאבקות – המאבק הוא תמיד בין האמריקאים לעוד מישהו –
אתה יכול להיות האמריקאים, או הסינים או הערבים (סליחה, הקואליציה של
המזרח התיכון). כל זאת ועוד, אם אתה לא משחק אמריקאים,
פקודות הקשר הן בשפה האותנטית. אני יודע להגיד GO GO GO בערבית ובסינית
עכשיו. אבל רוב הזמן צריך להסתכל בצד להבין מה אומרים, מה שלא נכון לצד האמריקאי. כמו כן, יש אפשרות להשתמש בשיחת-קול. אותי אישית זה מעצבן. פתאום
שומעים שהחיילים האמיצים הם חבורת צעירים. קצת מקלקל את חויית המשחק לטעמי.
מתוך battlefield 2
המשחק עולה 300 ש"ח בארץ. יש כרגע שרת ישראלי פעיל אחד. השרת אינו מדורג – אבל כן מתחשב בנקודות
שצברת. מכיוון שהמשחק חדש, נראה לי שהוא יתפוס בקרוב כמו אש בשדה קוצים, אז
בטח יהיו עוד הרבה שרתים ישראליים. מצאתי מקום בתאילנד
שמוכר את המשחק ב 598 בהט (60 שקל), וקניתי על אף אזהרות שזה בתאילנדית ואולי עובדים עלי, ואני מאד מרוצה. למשחק יש
דרישות די גבוהות מהמערכת שלכם – מחשב שלא תפור לגיימינג לא יריץ את זה.
שמעתי הרבה תלונות על העניין הזה. לפעמים אפילו על המערכת שלי, שהיא די בסדר, הוא מקרטע קלות. אבל אם יש לכם מחשב חזק – סוף סוף תוכלו
להפיק ממנו משהו ראוי.
מתוך battlefield 2
ממכר, אבל שווה את זה. בהן צדק. אין סיפוק כמו הסיפוק שמקבלים בלהפיל מסוק קרב עם רובה סער.