כינרנט 2006 או בליפ בליפ בליפ

עברו עלי חמישה ימים אינטנסיביים. לפחות יחסית לקצב הרגיל שלי. זה התחיל מכינרנט, פו-קמפ הישראלי, או הקייטנה של יוסי ורדי. סופשבוע מורחב שכל עיסוקו היה מפגש של אנשים מתחומי עשיה שונים של האינטרנט הישראלי ואף אורחים שונים מהעולם, על שפת הכנרת. זוהי השנה השלישית ברציפות (הכינרנט השני שלי). שמחתי לקחת חלק במאורע שכזה, אם כי הצטערתי על חסרונם של מספר אנשים שלדעתי היו תורמים גם למארג החברתי ובעיקר רעיונית, וחבל שועדת "ההזמנה בלבד" של המחנה בחרה להתעלם מאלו (ואם יש אימייל להציע אנשים כאלו, אז איפה הוא). בעיקר התרשמתי מההרצאה של קוין סלאבין מחברת area/code שעוסקת בפיתוח "משחקים גדולים" – משחקים בעולם האמיתי שנשענים על טכנולוגיה. פאק-מנהטן היה הנסיון הראשון שלהם (אולי המפורסם ביותר), ואני בטוח שהז'אנר הזה רק יגבר. בכינרנט עצמה שיחקנו משחק קונספירציה בשם Identity Game, משחק פשוט (עם רקע מוכר לכל חובב מד"ב) בו אמורים לזהות מאיזה "ארגון סתר" אתה על ידי Social Hacking. הייתי בחמשת הזוכים (אולי תודות לרונן רז שזכה).
אמר ובצדק, סלאבין, שמאז 85' השנה בה התחלנו לשחק במשחקי מחשב, המונח משחק כמעט ותמיד כלל מספר אנשים (מלבד אולי סוליטר), עניין שרק חוזר היום, בצורה מנוכרת למדי עם משחקים אונליין. 20 שנה של משחקים לבד הולכים להגמר? נראה.
היי לייט נוסף היה ללמוד לשחק בפוקר טקסס-הולדם על ידי ג'ף פולבר (פולברמדיה), שגם הסביר והדגים שאמריקן אקספרס שחור עשוי מטיטניום ולא מפלסטיק. פעם הבאה שאטייל בארה"ב אנסה לארגן כזה, כי אז הוא לא יתקמט לי כשאני אטמין אותו בגרב.
כאן יש תיאור ממש מגניב של כינרנט, בעיניים חיצוניות אך מפוקחות של טום אבסלין
(ITXC / Hackoff).
מכנס דה מרקר
מתוך הבלוג של ג'ף פולבר, מימין: רונן רז, גיל רימון, ג'ף פולבר, עמית שפריר וסאם גלאסנברג.

אתמול והיום ביליתי כהמשך לכינרנט, בכנס אינטרנט של דה-מרקר ואורנג' שנקרא Com.Vention. היום הראשון היה המשך ישיר לכינרנט, לפחות תחושתית. הרבה דיבורים סמי-טכנולוגים על מצב הרשת לאן. או בעצם התעסקויות במצב הכסף ברשת לאן, אבל ניחא.
היום נכחתי בדיון אודות אייפיטיוי (טלויזיה שמשודרת מתוך מחשב אישי דמוי טלויזיה ובנוחות ניתן להוריד בה תכנים מהרשת) וטלויזיה. ואני רק יכול להגיד לקברניטי ויי-נט (שאמרו את הדברים הכי יען-שטומן-ראשו-בחול) – תתעוררו. החלון הזה שאתם משדרים בו וידאו זה לא טלויזיה באינטרנט. העובדה שאני רואה את כל הסדרות הכי חמות בזמן שהן משודרות בארה"ב זה כן. הגיע הזמן שספקיות התוכן הטלויזיוני יערכו ביתר שאת לעניין הזה ולא יפטרו אותו כ"חלון שרואים בו תכני וידאו", כי ממש בקרוב הקומץ שמורידים סדרות מהרשת יגדל לכדי מסה קריטית וכדאי מאד שספקיות התוכן כבר יתייצבו שם מוכנות. יס מקס ו VOD הם לא ממש פתרון לעניין כזה. סתם סוג של כסת"ח. והעובדה שאנשים עושים מאמצי על להשיג תכנים איכותיים בזמן שהם רוצים לצפות בהם, ולא מוכנים עוד לסבול את הקשקוש שהם דוחפים לנו בתור טלויזיה צריך לאמור דרשני.
אגב, מחר ערבמה – 22:00 תמונע. אני מנחה.