אה?

יומני היקר, it has been too long since my last confession, וכל זאת על שום מה?
איני יודע. אולי עיסוק אינטנסיבי יותר במוזיקה. אגב מוזיקה, גיטרה חדשה, איבנז רבע נפח (סאן ברסט), נשמעת מעולה. השמנים עדיין תרים אחר בסיסטית (בדקנו מספר הצעות, אבל אנחנו מאד סלקטיבים).
בסוף סופשבוע היתה הרבה בטלויזיה. ראיתי חמישה פרקים ראשונים של Surface. סדרה שמשודרת ב NBC אודות חוצנים(?) ימיים. עשוי מעולה. גם מספר פרקים של Life on Mars (כן, לפי השיר של בואי), סדרה אודות בלש משטרה (בריטי) שאחרי תאונה חוזר בזמן לשנות השבעים. או שהוא בקומה ומדמיין את כל העניין. גם לו זה לא ברור. אבל השימוש בקלישאות תוכניות משטרה משנות השבעים (בעיקר סיגריות ואגרופים), מעולה. אחלה סדרה.
ביום חמישי ראיתי את ההופעה של Midnight Peacocks ורצתי לרכוש את הדיסק. הופעה חזקה.
מה רציתי להגיד בכל זה? שאני צריך איזשהי מוטיבציה לכתוב כאן. הסיבה שאני עושה את זה לא ממש ברורה לי. אני אומר לעצמי שזהו סוג של תיעוד של אירועי זמן בחיי. משהו שאני אוכל להסתכל עליו בעוד מספר שנים ולהגיד, אה, זה היה הזמן ש… נשמע אולי תמוה שאני בוחר לעשות זאת לא לפי אירועים שאני עובר בחיי, אלא לפי מדיות שאני חווה. אבל הסימונים האלו, של להגיד, "הופעה של מידנייט פיקוקס" או להגיד "הפרק הראשון של סורפס", דווקא כן לוקחת אותי לזכרון בחיי, כמו למשל הפעם הראשונה ששמעתי את טין מאשין של בואי. הייתי בדרום אפריקה, חייל בחופשת-ביקור-הורים. מאז, כל פעם מאז שאני שומע את שיר כלשהו מטין-מאשין, אני נזכר בתקופה הזו. מצחיק שזה עובד בצורה הזו, אבל נוסטלגיה זה עניין הזוי.
אני אשתדל לכתוב יותר.

3 תגובות “אה?”

  1. לגבי המוטיבציה…
    תראה, כל אחד כותב את בלוגו מסיבותיו הוא אבל בשבילי זה באמת כמו שאתה אומר – בשביל התיעוד. אני מסתכלת על דברים שחשבתי ושקרו לי לפני שנה ולפני שנתיים ופתאום תופסת איזה דרך עשיתי בחיים שלי.
    מה שכן, את הבלוג אתה צריך לכתוב בשביל *עצמך*, לא בשביל קהל קוראים פוטנציאלי (כמו חלק לא קטן מהבלוגספירה). אתה לא חייב שום התנצלות לאף אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>