כל הפוסטים מאת בועז

איש אחד.

בריטניה הקטנה והדוקטור חוזר

Little Britan
גיליתי פתאום בסטאר וורלד את "Little Britain" . תוכנית סקטצ'ים קורעת. שני שחקנים עיקריים, והרבה מאד שחקנים בריטיים מהשורה הראשונה שחוזרים בפרקים שונים, כמו אנתוני סטיוארט הד (ג'יילס מבאפי) בתפקיד ראש הממשלה. הרבה גברים בלבוש של נשים, כמסורת זהו-זה, וגם כמה ראנינג גאגס על העובדה שאנחנו מוצאים את עצמנו מתעלמים מהעובדה שאלו גברים. חלק מהקטעים מתחילים בקריינות, בטח בשביל להקנות להם תחושה דוקומנטרית. משעשע לגלות שהקריין הוא לא אחר מאשר טום בייקר, ששיחק את דוקטור הו אי שם בשנות השבעים. מה שמוביל אותי לספר על העונה החדשה של דוקטור הו שהתחילה מנשבת לפי רוחות הקריסמס. קצת משונה להתרגל לשחקן החדש (או הגלגול העשירי) של הדוקטור. היה משהו קצת פחות גאוותני ויותר משועשע בקריס אקלסון. מצד שני דיוויד טננט מקנה לדוקטור תחושה קצת ג'יימס בונדית, שזה תמיד טוב.
מתי הדוקטור יגיע ליס? מתי יס יפסיקו עם הרירנים של סמק דה פוני ואפידורל (תוכניות סקצ'ים נשיות – הגרסה הבריטית המעולה, והישראלית הלא רעה בכלל) ויביאו את ליטל בריטן? או סדרה אחרת של אותו צוות, Rock Profile שאשמח לוודא האם גם היא אכן טובה לא פחות כמו שטוענים גולשים ב-IMDB.
David Tennant, Billie Piper
בילי פייפר כרוז ודיוויד טננט כדוקטור העשירי

פוסט סילבסטר

ואו. איזה הנגאובר. עדיין לא עבר לי בשעה כזו.
אירועי הערב הקודם הם מעין חזיון. אני לא משוכנע מה היה שם ומה לא.
אני די משוכנע שהיתה מסיבה, והיו המון אנשים, וחיכיתי המון זמן על הבאר.
כל השאר פחות או יותר זה מן ערבול כזה של אירועים.
אני נזכר ב-4 בירות בדיוק שרנדי, אח של ארל צריך לשתות בשביל להיות בנאדם נורמלי. אני די משוכנע שכמות הוודקה שהמערכת שלי ספגה אתמול היתה יותר מ-4 בירות. הל אוף א נייט.

Just so much that I don't know about you

Well It's True That We Love One Another / White Stripes
Well it's true that we love one another
(h) I love Jack White like a little brother
(j) Well Holly I love you too but there's
(j) Just so much that I don't know about you(h) Jack give me some money to pay my bills
(j) All the dough I give you Holly
(j) You been using on pain pills
(h) Jack will you call me if you're able?
(j) I got your phone number written
(j) In the back of my bible
(h) Jack I think your pulling my leg
(h) And I think maybe I better ask Meg
(h) Meg do you think Jack really loves me?
(m) You know, I don't care because
(m) Jack really bugs me
(m) Why don't you ask him now?
(h) Well I would but Meg
(h) I really just don't know how
(m) Just say 'Jack , do you adore me?'
(j) Well I would Holly but love really bores me
Then I guess we should just be friends
(j) I'm just kidding Holly
(j) You know that I'll love you 'til the end

Well it's true that we love one another
(h) I love Jack White like a little brother
(j) Well Holly I love you too but there's
(j) Just so much that I don't know about you

(j) Holly give me some of your English lovin'
(h) If I did that Jack I'd have one in the oven
(h) Why don't you go off and just love yourself
(j) If I did that Holly there won't be anything
(j) Left for anybody else
(h) Jack it's too bad about the way that you look
(j) You know I gave that horse a carrot
(j) So he'd break your foot
(m) Will the two of you cut it out
(m) And tell 'em what it's really all about

Well it's true that we love one another
(h) I love Jack White like a little brother
(j) Well Holly I love you too but there's
(j) Just so much that I…. don't know about you

((h) That was good. Jolly good. Cup'o'tea now Bruce, lets celebrate.)

(j) = Jack White
(h) = Holly Golightly
(m) = Meg White

I tell you what

king of the hill
אני חייב הרבה לשידורים החוזרים היומיים של יס+. ככה גיליתי את אוז. ככה גם גיליתי את King of the Hill (המלך היל, כמו שקוראים לסדרה בעברית). מייק ג'דג', היוצר של ביויס ובטהד, יצר את התשובה השפויה לסימפסונז יחד עם גרג דניאלס, כותב קומדיה ותיק. מלבד העובדה שהסדרה הזו מצויירת, היא יכלה בעצם להתקיים כדרמה-קומית-אנושית משוחקת אודות משפחה טיפוסית מ-הילבילי-יו-אס-איי (או ארלן טקסס). אולי הקולות המשעשעים שהתרגלנו אליהם (כולל אגב דיבוב מעולה של בריטני מרפי בתפקיד לו-אן, הפריחה החביבה עם הכוונות הטובות "המרצה שלי כל כך התלהב מהעבודה שלי שהוא הזמין אותי לארוחה ודרינק") כבר כל כך עובדים בתור אנשים אמיתיים שאנחנו לא שמים לב לעובדה שהם כאלו. משעשעים, ובעצם קריקטורות של סטריאוטיפים שכבר נהיו כל כך קרובים אלינו, כבני בית ממש, I tell you what.
מה רבה היתה הפתעתי שבבדיקה באתר של פוקס, הסתבר שעדיין הסדרה רצה בעונה עשירית. זכיינים? איפה אתם? לעוקבים אחרי עונות מבינכם, בימים אלו רצה בשידור היומי של יס+ עונה 4. שוב, מזל שיש לי יס מקס, ככה אפשר לעקוב אחרי הסדרה באופן מסודר.
במשפט הזה, חשוב להדגיש שב- What מבטאים את ה-H מאד חזק, I tell you what. הערה: שותפו לסדרה של מייק ג'דג' הוא גרג דניאלס, מכותבי הסימפונז, ויוצר הגרסה האמריקאית ל"המשרד" (שבעיני עולה על המקור האנגלי, אבל אולי אני בדיעת מיעוט). דניאלס גם כתב פרקים ל SNL ואת פרק החניה בסיינפלד, I tell you what.

אוז

àåæ
לא ראיתי את אוז כשהסדרה המצויינת הזו הוקרנה בערוץ 2 בזמנו, ועכשיו אני עוקב אחריה בדבקות בשידורים החוזרים של יס+ (ותודה ליס-מקס על השירות הנפלא). הסדרה המצויינת גם היא Prison Break הראתה לי שסדרת כלא יכולה להיות מעניינת, כי לפני כן, לא נתתי לאוז אפילו צ'אנס. עצם העניין "סדרת כלא" נשמע כמו משהו לא מגניב.
מי רוצה להתעסק ברפש האנושי?
אז לא, אני מצטער על כל השנים שהחמצתי בלי לצפות ב"אוז". לומדים הרבה על טבע האדם כשהוא כלוא, ועל השדים המסתתרים בכל אחד מאיתנו, ורואים שגם בתנאים הכי קשים, במצב הכי מתוסכל, עדיין יש לפעמים רגעים יפים, וטבע האדם לא רע מנעוריו. אלא אגוצנטרי. ככה שאם מבינים את המוטיבציה האמיתית של אנשים מאחורי הפעולות שלהם, הרבה יותר קל לנו להתמודד גם עם המצבים הכי בלתי אפשריים.
כל ערב ביס פלוס (ושידור חוזר לפנות בוקר). היה כיף לראות תפקידים מצויינים קודמים של מייקל ומיסטר אקו מ"לוסט" (הרולד פרינו כאוגוסטוס היל ואדוול קחינו-אגבהה כסימון אדביסי).

הסברים לעניין האליט

אז מה? שואלים אותי, מישהו היה עיוור מספיק להחתים אותך לסוכנות דוגמנות? התחלת להקיא בשירותים? נהיית אנורקס? אז לא. לא ולא. הקשר ביני לבין סוכנות אליט הלונדונית, כמו הקשר שלי לעילית מודלס הישראלית או ללוק מודל נשאר בגדר פנטזייה בערוץ האופנה וז'ורנלים. אני אסביר. האתר למטה הוא סוג של ספאם שעובר על שמות ב IMDB ובונה דפים פיקטביים. כך שאם אתה מופיע באתר ההוא, יכול להיות שיש חנות פיקטיבית כזו שמנסה למכור תמונות עירום שלך, בין אם יש להם כאלו או לא. אני מצאתי את זה משעשע כקונספט. אבל לא, לא ניתן לקנות תמונות עירום שלי אונליין, השאלה היא למה שתרצו כאלו. מצד שני, אם אליט או עילית יזמינו אותי למסיבה, אני אהיה איש מאושר. אבל אם יצא לי לפגוש דוגמנית ששמה בואז רימר ילידת 78 מטקסס (עם המידות האלו ששם) שמתגוררת בלונדון, אני אהיה אפילו יותר שמח, אני משוכנע, אפילו אם זה יהיה קצת משונה.

Yo Larry

"Seems like every day I know less and less. Like everybody got a peek at the rules but me, and I got to piece it all together by watching everyone else"… Badger #9

כינוי אינטרנטי הזכיר לי קומיקס נושן של מייק ברון (פירסט קומיקס), אודות נורברט סייקס, הידוע בכינויו הבאדג'ר.
oof-da

"Badger is an expert at hand-to-hand combat. He began his training in Shorin-ryu but has since gone on to master dozens of obscure, esoteric, arcane, not to mention abstruse martial arts, the likes of which you seldom hear about.
He can also talk to the animals – just like Dr. Doolittle. Only with better results."

הבדג'ר, מטורף במסיכה, אולי מייצג את הדור הראשון של "גיבורי העל" שבעצם לא היו ממש על, אלא די מתחת. כאלה שאצל באטמן היו נזרקים לארקהם אסיילום. הבדג'ר מעורער בנפשו, עבר התעללות בילדות על ידי לארי בעלה של אמו, לחם בויאטנם, וסובל מפיצול אישיות. האישיות שעליה הקומיקס הוא אותו לוחם במסיכה שמשמש כשומר ראש לדרואיד עתיק (או מכשף מזג-אוויר) שקרוי האם (את שמו המלא לא קל לבטא). כמה שזה נשמע כבד, אולי מהציטוט למעלה ניתן להבין את הקלילות ואת הפאנן שברון כותב בה. למשל בין האישיות של סייקס הן ילדה בת 9, או הכלבלב שמת לו כילד. ברון שהביא לנו גם את עלילות החלל של נקסוס, נכון לתקופה בה כתב, היה ללא ספק פורץ דרך.
שאגת קרב: אוף-דה!!!!
ברכה לשלום: יו לארי (כי כולם לארי בשבילו בעצם)
הגדרה עצמית: "The Badger maims but does not kill."
אמונה: האל הוא בדג'ר (גירית) בשם מירטל (כמו שנאמר הוא לא שפוי)
זה קומיקס שהייתי שמח לראות בתור סרט הוליוודי לשם שינוי. ללא ספק יוצא דופן, ומלא חן.

Quote from Mike on Badger Team-up’s:
“Those were all windows of opportunity. Badger is horribly promiscuous. He'll team with anybody. He would certainly force Batman to reconsider his methods and demeanor. I could see Badger/Captain America. Badger could get Cap to loosen up a little bit. They might go bowling.”

אדף על נרניה

מבטא את דעותי המדוייקות לנרניה הסרט, שמעון אדף, בביקורת לויינט, ומוכיח כי בקלות ניתן להיות משורר, סופר, עורך וגם מבקר קולנוע מוצלח.

אני מאמין שבמאי בעל חזון יכול ליצור יצירה קולנועית עצמאית על בסיס ספר כתוב, שהאפקט שלה על הצופה יהיה שונה במהותו מהאפקט של היצירה המקורית על הקורא. ואני מאמין שבלתי אפשרי ליצור סרט שיצליח לשחזר, באמצעים קולנועיים, את המפגש הראשוני של קורא עם ספר, את הריגוש, את תחושת ההתפעמות. כלומר, זו היתה אמונתי עד לפני ארבע שנים, בטרם התרגש על העולם עידן פיטר ג'קסון וטרילוגיית שר הטבעות שלו. נרצה או לא, ג'קסון הציב סטנדרט חדש.

אגב, שימו לב לתגובות החלוקות.

נרניה

היה כיף לחזור למחוזות ילדות, להזכר בספר שקראתי כצעיר, להזכר בסרט המצוייר שגרם לי לקרוא את סדרת הספרים המופלאה הזו. הסרט של דיסני היה קצת, איך לומר, לילדים. טילדה סווינטון היתה מצויינת בתפקיד המכשפה, את אסלן עשו מרשים, והילדה לוסי היתה מאד חמודה. היה קורטוב של הומור דיסנאי, אבל אולי נהייתי ציני ומריר מדי לסרטים כאלו. היה ברור מי רע, ולמה יש ללחום בעוז. לא היה ברור למה, ומה האינטרס של כולם. הסרט הרגיש לי קצת מכני או מאולץ עלילתית. משהו כמו – כך כתוב בספר, אז לכן נראה את זה.
במילים אחרות, זה ממש לא שר הטבעות, ילדים הם לא הוביטים, ובכלל אחרי שגם התאכזבתי מהארי פוטר 4 במידה דומה (כי 3 דווקא היה מוצלח מהסדרה בנתיים), אולי אני צריך להוריד ציפיות כשאני מתכוון לראות סרט ילדים. פנטזיה או לא פנטזיה.
אם בהחייאת מיתוסים עסקינן, לכו לראות את קינג קונג. זה סרט ענק.
אם אתם ילדים, שווה לבדוק את נרניה. אם קראתם את הספרים כילדים, גם כן. מבוגרים שלא קראו, ספק אם יתעניינו יתר על המידה. תלכו לראות קינג קונג קודם.

אובר דר בהנגאובר

התעוררתי הבוקר עם הנגאובר נוראי. מזמן לא עשיתי סבב ברים, ואתמול שהתחיל נפלא בהופעה של ספירלה בגדה השמאלית, הסתיים כליל שכרות לא פוזיטיבי במיוחד.
Over There
מימין למעלה טארק, דים, הסרג', סמוק ואנג'ל.
כשניסיתי לקלף את עצמי מהמיטה צפיתי בפרק נוסף של הסדרה המעולה Over There. הסדרה של כריס ג'רולמו בהפקה של סטיבן בוצ'קו מתארת קורותיה של יחידה במלחמה המיותרת ההיא של בוש ג'וניור בעיראק. היא נקראת ביס פלוס "אי שם", קלישאי שזה נשמע, סדרת מלחמה, אובר דר מצליחה בכל זאת לתת לי כצופה הזדהות עם כל דמות בסדרה, בטיפול אנושי מסור. היתה לי הסתייגות מה לצפות בזה כ"עוד סדרה על מלחמה". אבל אחרי הפרק הראשון מיד הבנתי שמדובר כאן בדבר אחר. כל דמות, שעל הניר נשמעת סטריאוטיפית, מקבלת רוח חיים אנושית בסדרה – דים, בוגר הקולג' שפתאום מוצא את עצמו עם רובה בשטח עויין, סמוק, הגנסטה, שצריך פתאום להתנהג יפה אחרי שמפילים עליו אשמת שווא, בו ריידר, הקווטרבק המוצלח שצריך להתמודד עם הצבא וגורל אכזר, סרג'נט סקרים שצריך לטפל ביחידה כמו גננת ועדיין לשמור על אסטרטגיית קרב, אנג'ל, הדתי שמאמין שיגיע לגן עדן אבל כוונתו לא מחטיאה, טאריק "אני לא ערבי, אני מדטריוט" נאסירי, שבעל כורחו משמש כמתורגמן, והרבה אחרים. אם תמיד חשבתם שלאדם יש שני צדדים, טוב ורע, הסדרה מצליחה לתאר לנו מגוון פניו של אדם. ממליץ.