[youtube quality=0]http://www.youtube.com/watch?v=A5-AiREdFZ8[/youtube]
כל הפוסטים מאת בועז
אחי, בוא נעשה דבל-פיצ'ר תראשי, אה??!
סנריו אחד:
הפרודג'י שלך בא אליך "אחי, בוא נעשה דאבל פיצ'ר תראשי, אה??!, מה דעתך?"
אתה אומר "בכיף למה לא". אתה עובד כבר כמה שנים על תסריט מדהים ורב תהפוכות, אבל נתקעת איפשהו עם העלילה, והדברים לא זזים. תעשה איזה משהו בנתיים, במקום. למה לא עם הבחור הצעיר והמוכשר הזה, אפילו שהפרוייקט הקודם המשותף שלכם לא היה משהו, הוא היה סימפטי והניב כמה סיקואלים. אז למה לא.
"יאללה בוא".
לא ממש היית בעניין, והיית טרוד כל הזמן עם התסריט של הסרט הבא שלך, שלא היה ממש תראשי ולא ממש התאים לדבל פיצ'ר. אז חירטטת איזה משהו, והצעיר בא עם איזו עלילה מגניבה, זומבים קטעים וזה. לך רק כל הזמן ניקר בראש העניין ההוא, אז כל מה שיצא לך זה התחלה של תסריט. לפחות לליהוק באת בשיא המוטיבציה. חמודה הרוזריו הזאתי.
אמרת לא נורא. יהיה את הסרט של ההוא, נקצץ בשלי פה ושם, העיקר שזה יביא לו קהל. צריך לקדם את הצעירים. עד שבאו שני היהודים האלה, שנותנים לך לעשות מה שאתה רוצה ורק אמרו, תשמע, נפריד את השניים, ככה נרוויח יותר. הנה תוסיף עוד כמה דקות לסרט שלך. ואתה, אין לך מה להוסיף. גם ככה גירדת בקושי שעה של סרט. אין ממש עלילה, רק כמה דיאלוגים, שגם הם לא היו ההברקה הכי ענקית שלך. אבל העיקר לקדם את הבחור. רגע, בעצם הוא לא ממש צריך את העזרה שלך. הסרט שלו, ההוא שמבוסס על הקומיקס ההוא, היה די מוצלח. אולי יותר מוצלח מהדברים שלך, וגם וויליס הקירח המניאק הזה, מעדיף אפילו לעבוד איתו ולא איתך, והנה הולכים לשחרר את הצ'יקמוק הזה בתור סרט שלך. זה בכלל לא סרט שלך, סתם כמה סצינות שהיו אמורות לבוא בחוואה יחד עם הסרט של ההוא ועם הטריילרים המגניבים האלו. סאמק על היחצ"נים האלו.
הסרט הבא של טרנטינו, אחרי קיל ביל, עוד לא צולם.
תחסכו מעצמכם את הסרט החדש של טרנטינו
הכל הייפ.
אין שם סרט, רק אסופת דיאלוגים בסגנון טרנטינו, ואני אומר סגנון כי אין שם שום דבר שמתקרב ל"like a virgin" "a big mac is a big mac" או "superman is my favorite". יש שם רק שיחות חסרות עניין בלי העלילה שמחברת אותן. סתם בזבזתי על זה כסף. 40 שקל זה המבורגר. לא התאכזבתי ככה שנים מסרט בקולנוע. ההסבר היחיד שיש לי הוא שטרנטינו לא ביים או כתב את זה, אלא העוזרים שלו. הוא היה עסוק מדי עם כל הכוכבניות.
Tarantino, where have you gone?
אני קצת כועס על זה עדיין, ואפילו יותר על מבקרי הקולנוע שלא טרחו להזהיר אותי ממפח נפש זה. פרטים בהמשך.
מר תוכנית וענק אנושי
בו בזמן שאני מתעדכן בסיום העונה הראשונה של הסידרה של טינה פיי 30 רוק נתקלתי בשתי סדרות מערכונים מעולות. האחת Mr. Show, עשתה 4 עונות (רובן ב HBO) בסוף שנות התשעים, בהגייתם של דיוויד קרוס (הזכור לטוב מ Arrested Development) ובוב אודנקירק (מהתוכנית של בן סטילר ומכותבי SNL).
Hey Everybody its Bob & David
Mr. Show נתנה צ'אנס לקאדר מעולה של שחקנים בינהם בריאן פוסיין, מרי לין רצ'קוב, שרה סילברמן ואפילו ג'ק בלאק (לכמה פרקים לפני שכוכבו זרח).
מה אפשר לכתוב על תוכנית מערכונים בלי להראות קטע ממנה, רק מערכון בודד? הייחוד המופתי, אולי, של מיסטר שו מלבד חוש הומור מחודד שמקדים את תקופתו לפחות בעשור הוא חיבורי המערכונים המופלאים. כל מערכון מהווה חיבור מתוסרט למערכון הבא, כך שהתחושה האפיזודלית שמלווה תוכנית מערכונים ממוצעת פוחתת. החיבורים יכולים להיות ממעבר ל"פרסומות" עד לדמות שעוברת למערכון אחר בלתי קשור. הנה מערכון טיפוסי:
[youtube quality=0]y-ZNX1jqbOk[/youtube]
אתם תוהים מה אפשר לעשות עם חמש שקל ותסריט טוב? את התוכנית הזו לדוגמא: Human Giant. ענק אנושי?.
תוכנית שרצה ב MTV (פרק 5 שודר לאחרונה). שלושה שחקנים קבועים. משום מה גם כאן לבריאן פוסיין יש תפקידי אורח. כדאי.
[youtube quality=0]http://www.youtube.com/watch?v=fGCmAM6Oafc[/youtube]
הערה: בריאן פוסיין ידוע בתור האיש המוזר ההוא מ Just Shoot Me (אפילו בIMDB הוא מוגדר ככה). לפני Human Giant הוא נצפה לאחרונה בתוכניתה של שרה סילברמן. אני דווקא חשבתי שהפיילוט לסדרה בכיכובו שלו ושל פאטון אוסוולד Super Nerds דווקא היה מוצלח.
אגב, אם וכאשר התוכניות האלו ישודרו בארץ באחד הערוצים אני מקווה שימצאו לשמות שלהם תרגום פחות מלגלג משלי.
מה קרה עם במה, או איך דברי (שוב) הוצאו מהקשרם
דבר ראשון, במה שוב באוויר, מאז אתמול, יום שלישי לפנות בוקר. כמעט באופן מלא. שבוע אופליין. זה לא משהו.
מסקנות ראשוניות: א' לפני הכל, סתם לסיבור האוזן, ברור שאני אידיוט. מי שחושב אחרת לא באמת קורא את הכתבים האלו. ב', פעם הבאה שמתקשר אלי עיתונאי בבוקר בבוקר מוקדם לפני שאני מתעורר אני צריך לענות שאני לא זמין כעת, ושינסה מאוחר יותר. ג' מי שאמר לי 9 מליון לא מצא את הרפנס המדוייק שלו, רק את ה- 2.3 מליון דולר לפי ליפ-פיש. כן, וזה רק הדומיין והקישורים האינטרנטיים שלו, לא הפרוייקט כולו. ד' לא. לא מוכר. תקנה מהעיתון.
עכשיו אני אסביר מה זה לשחזר בדרך לא דרך. התוקפים מריצים טרוג'נים שיושבים ב googlerank.info/counter וב-www.ms-counter.com/ms-counter/ms-counter.php (ואם מישהו רוצה דרך זה להחזיר להם מכות, אני לא אמנע ממנו, אפילו שמאד יכול להיות שגם לדומיינים האלו הם פרצו). הם הצליחו לפרוץ לשרת של במה דרך ה-gd/png exploit ולקבל יכולות הרצה כמו המשתמש של שרת הווב. דבר ראשון הם שתלו iframe שקורא לטרוג'נים האלו. אחרי שמספר פעמים שיחקנו בחתול ועכבר, אני הייתי מוחק את שתילות הקוד שלהם אל תוך דפי האתר והם היו מחזירים, ואני במקום למצוא את האקספלוייט הייתי מטפל נקודתית ורק לא מאפשר כתיבת קבצים (אמרתי אדיוט, כן?), כאקט של עצבים, אני מניח, הם מחקו את הדאטבייס. אצתי-רצתי ושיחזרתי מהגיבוי היומי. הלכו כמה שעות אתר, לא נורא. הייתי בטוח שטיפלתי במצב, והוא לא יחזור. הונדליסטים ראו את השעה שהאתר חזר (כל היצירות מתוארכות), ושוב, בדרך אחרת מחקו מספר טבלאות עקרוניות (כמו טבלת היצירות וטבלת הטקסטים של היצירות) ממסד הנתונים, הפעם בדיוק לפני הגיבוי היומי, כך שהגיבוי עצמו התמלא בטבלאות ריקות, ועבר הלאה לגיבויים המרוחקים שנעשים.
כשבאתי בבוקר נחרדתי, ושוב, מיהרתי לפתוח את הגיבוי שלפני-יום. אך אויה, שוד ושבר, מסתבר שקובץ ה-TAR שבו הגיבוי מאורכב נקטם אחרי 2 ג'יגה. TAR/GZIP השתנה ואני לא שידרגתי להתאים את הקרנל החדש לתוכנת הארכיבים המעודכנת. כך עם כל הגיבויים הנוספים של הימים הקודמים. כך שהגיבויים הקדומים נגמרו באות R במניין הטבלאות (מסודר לפי ABC). היצירות באות S. מה שנותר הוא הגיבוי הפרוש מאוגוסט 06, כשהקרנל שודרג.
הגיבוי הזה, בצירוף הטבלאות שכן נשארו, הותיר את היצירות של אחרי אוגוסט 6, וטבלת המנויים.
לשמחתי דווקא נותרה טבלה שמשמשת לחיפוש מהיר, וכוללת את כל היצירות המקוונות, וכמעט כל המידע מטבלת היצירות, נותרו כל המיילים האוטומטיים שאני מקבל על כל יצירה שמוכנסת לאתר (וכוללים את הטקסט המלא שלה), ואת המטמון הפנימי של האתר שכולל את הדף במלואו, אבל רק ליצירות שהוצגו לפני מחיקת המטמון שמתבצע מעת לעת. כל אלו יחדיו החזירו את האתר לקדמותו כמעט. אפילו בלי להשתמש בקאש של גוגל, כפי שהציעו מספר אנשים. את טבלת המנויים והיצירות המומלצות שיחזרתי מהלוגים.
במה הפכה לבנה. הכתום-שחור פתאום נראה לי לא לעניין.
סירת הצלה לבלוגרים של ביט
לבלוגרים של ביט שלא הספיקו לייצא את הפוסטים שלהם לפני שהחלטנו לחתום את הפרוייקט (לעת עתה כמובן), עשיתי איזה דף המרה מהיר שמייצא לכם את הפוסטים ב RSS.
כל וורדפרס או תוכנת בלוגים מכובדת אחרת תדע מה לעשות עם הקובץ שתשמרו.
היי דקסטר, ווטצ'ודואינג?!?
רציתי להשוות בין הסדרה המעולה Dexter לבין סדרה משעשעת ולא מזיקה בשם Psych ולהראות כמה הם דומים, אבל אז נוכחתי שגם ל- Dexter's Laboratory ול Dexter קווים משותפים:
נתחיל בקווי דמיון בין דקסטר, סדרה איכותית מבין SHOWTIME על רוצח סדרתי שמנסה בכל זאת להיות בנאדם "טוב" לבין המעבדה של דקסטר סדרה מצויירת על ילד שיש לו מעבדת על מתחת לבית:
1. לגיבור קוראים דקסטר.
2. לגיבור יש אחות, (מעצבנת יותר או פחות) אשר גם היא דמות מרכזית בסדרה. לילד יש את דידי, אחות גדולה, גבוהה וארוכת רגליים שמנסה שוב ושוב להרוס לו את המעבדה, בטעות בדרך כלל, (ואשר לה המשפט: היי דקסטר ווטצ'ודואינג), לעומת הרוצח אשר לו יש אחות שוטרת, (ארוכת רגליים אף היא), דברה, ואשר לה הוא נותן טיפים מתוך מוחו הקודח. סוג של אחות קטנה (אפילו שבטח יש לשחקנית ג'ניפר קרפנטר איזה מטר שמונים).
3. שני הדקסטרים עובדים במעבדות. הילד במעבדה שבנה מתחת לבית, הרוצח במעבדת זירת הפשע של המשטרה, ושניהם מתעסקים במדעים. הרוצח בפורנזיקס וחקר הדם, והילד בכל מדע שהוא. שניהם מאד מוצלחים במה שם עושים.
4. שניהם מנסים להיות בסדר עם העולם, בדרכם המשונה. הילד מנסה להצילו ממפלצות ענק, או לפתור את בעיות הרעב העולמי, אפילו שלפעמים גורם להאפלות בחצי כדור הארץ הצפוני, או לחובות של מליוני דולארים לנאסא, לעומת הרוצח שהורג רק "אנשים לא חפים מפשע" ועובד במשטרה.
5. שניהם גאונים בלתי מובנים עם חסך רגשי עמוק. אצל המבוגר בהפשטת מה זה הפך לרצון לקפד חיים, בעוד אצל הילד זה חוסר תקשורת משפחתי ועוד תסביכים א-סוציאליים למינהם.
6. לגיבור יש סוד. לילד יש מעבדה סודית שרק אחותו וכמה חייזרים יודעים על קיומה. לרוצח, יש את תחביבו הקטלני שרק אביו ידע על נטיה זו, ועזר לטפחה לכיוון "חיובי".
ונעבור להשוואה עם סייק. שון, גאון קרימינולוגיה עוזר למשטרה תחת מסווה של Police Psychic:
1. לשניהם יש אבא שוטר שחינך אותם ברזי המקצוע, ושמופיע בפלאשבקים לאורך הסדרה.
2. שניהם העדיפו לא להיות שוטרים אבל עוזרים למשטרה באופן חיצוני, מועסקים על ידה בצורה זו או אחרת. דקסטר עובד במעבדת המשטרה, ושון מועסק כיועץ רוחני (איך לתרגם Police Psychic, יש למישהו רעיון?).
3. שניהם מאד מוצלחים במה שהם עושים, ושניהם מעדיפים לא לקבל על זה קרדיט. לשניהם יש תסביך מגלומני מסויים.
4. אצל שניהם יש דמות שחומת-עור שלא מאושרת מהאופן שבו הם מתנהלים. אצל דקסטר זהו השוטר המוצלח סרג'נט דואקיס שכבדיחה אומר לדקסטר שהוא יאסור אותו יום אחד, ולשון יש את גאס, שותפו למשרד החקירות הרוחני, שתמיד מבקר את כל צעדיו.
5. לשניהם יש שוטר שלא מרוצה מתפקודם או מהאופן שבו הם מסתבכים לו בחקירות. לדקסטר שוב זה דואקיס, ולשון זה הבלש הלחוץ לסיטר.
6. בשתי הסדרות יש דמות נשית בלתי נגישה אך אטרקטיבית לצופים. לדקסטר זה אחותו מן הסתם, ולשון זו השוטרת שמפאת "זו סדרת טלויזיה מהדור הישן" אין בינהם שום דבר מהותי.
7. לשני הדמויות יש סוג של מסווה. אצל שון זה העמדת פני סייקיק. אצל דקסטר זה העמדת פני בן אדם.
עריכה: 8. בפרק שבו דקסטר הולך לטיפול הוא קורא לעצמו בפסוודון שון. צירוף מקרים?
השוואות בין דקסטר, סדרה איכותית שלכל פרק בה יש איכויות של סרט, לסייק, מן קומדייה משטרתית דלת תקציב או למעבדה של דקסטר, סדרה לילדים ולצעירים ברוחם, אינה בדיוק באותו קנה ומשמשת כאן רק מן סוג של כוון תימאטי. הביטו וראו איך יוצרים שונים ולא קשורים המתפקדים בזירות יצירה שונות הגו דמויות בעלות קווים תימאטיים מאד דומים. אין ספק שאם הייתם מבקשים המלצה מה לראות מבין השלושה הייתי ממליץ על דקסטר, על אף מספר סייגים. מספר קווים בעלילת הסדרה הרגישו כ"מודבקים". זה קצת ניטפוק, כי הסדרה כתובה להפליא, אבל ההתייחסות לרוצח כמשהו מולד וכמשהו שיוצר אחווה בין רוצחים נראית לי מודבקת ולא ממש הגיונית. אבל הסדרה עצמה קולחת, מותחת ומציירת ספק קריקטורה ספק טרגדיה אנושית, ואפילו מתובלת בהומור מקאברי מדי פעם. שווה לראות ללא ספק. עוד לא גמרתי לראות את העונה הראשונה ואמרו לי שיש סוף מפתיע, אז בבקשה לא לספוילר לי אותה.
הנה הנה The Johnnies והנה המושלות בכיפה
בעקבות פניה של החבר'ה מקיוב שמנסים למפות את נוף להקות השוליים בארץ (וזה באמת מפעל מרשים) העליתי דפי יוצר לג'וניז והמושלות בכיפה.
תראו איזה קולים היינו פעם. אחחחח, היו ימים. תשמעו כמה קטעים, מה אתם אומרים על המוזיקה?
אני ואיאן נוסעים לראות את הרמונס
נזכרתי בהופעה של רולינס שהיתה לפני שבועיים. הנרי רולינס, אגדת רוק-שוליים, המשיך בקריירת ספוקן-וורד מצליחה. הופעת ספוקן וורד היא בעצם סוג של הרצאה, רק כזו שאתה יכול להנות מלשמוע 3 שעות ברצף ולהרגיש שלמדת משהו, דברים בחייך מקבלים משמעות שונה ואולי גם תחייך מדי פעם. הופעות סטנד-אפ מוצלחות הן כאלו (נגיד סטיבן רייט או לואי סי קיי אך כוללות כבונוס, התקפי צחוק בלתי נשלטים), ההרצאות של ניל גיימן באייקון 06 היו כאלו, וגם ההופעה של רולינס.
רולינס דיבר על כל דבר, בעיקר מרשמיו האישיים, מסיפורי חדר-ההלבשה המתבקשים עד לאג'נדה פוליטית קיצונית למדי. זו סביר להניח תוביל אותו לפוליטיקה ביום מן הימים. רולינס מדבר בלהט, בעניין, ברהיטות, ובעיקר בכריזמה שמרתקת אותך במשך 3 שעות. המוזיקה של הקלאש עשתה טוב כרקע לפתיחת ההופעה.
אותי בעיקר הרשים הסיפור על ההופעה של הרמונס, להקה בלתי ידועה בזמנו, אך כבר אז היה ברור שיש בה משהו מיוחד, וכל אדם שישב עם רולינס באותו אוטו בדרך להופעה, הקים להקה ביום מן הימים. כזאת הופעה ענקית נתנו הרמונס. האוטו היה של איאן מקיי. איאן הקים את פוגזי.
צילומים: נועה ברוש, בועז רימר.