ספיקינג אוף ניר מטרסו, המהפכה המיותרת, שלה חברתי באלבומה אסטרו-מנטלי (1998), הוציאה איפי חדש בנט לייבל בירד סונג. האיפי חינמי להורדה נוחה בזיפ.
אקספרימנטים של להקת פוסט-פנק בשירים דמויי ברסאנס. שווה, קליט ואפילו לא מרעיש. מתארחת הדס חינקיס (הר היינס). האלבום יוצא תחת רשיון CC. שזה Creative Commons אבל גם כל הכבוד, דהיינו לא קופי-רייט, תעתיקו חופשי, אבל אל תשכחו לתת קרדיט.
(האם זהו הפוסט בעל מספר הלינקים המירבי פר מילה בבלוג הזה?).
כל הפוסטים מאת בועז
על סף פני השטח
קשה שלא לראות את הדמיון בין שתי סדרות המד"ב Surface ו Threshold. בשתיהן במרכז הסדרה נמצאת בחורה אינטיליגנטית (ואף נעימה למראה או במילים אחרות גם דוקטור גם כוסית), ובשתיהן הגיבורה מנסה למנוע פלישה עוינת של כוחות חייזריים שהתגלו לראשונה בים.
מימין: לייק בל (בתור לורה דוארטי – סרפס NBC) וקרלה גוגינו (בתפקיד מולי קאפרי – תרשהולד CBS)
אזהרת ספויילר: אומר כאן דברים שיגלו חלקים נכבדים מהתנהלות העניינים. אם אתם חובבים מדע בדיוני, ולא ראיתם את הסדרות הנ"ל, אני ממליץ לכם לעשות זאת ורק אז לחזור אל הפוסט הזה.
[ספויילר]
ישר אומר שסרפס עדיפה בעיני. אולי משום שהתחלתי לראות את הסדרה קודם, אז מבחינתי היא המקור ולא החיקוי, אולי משום שהגיבורה יותר אטרקטיבית בעיני (סצינת "אני אמרח על גופי שמן מכונות לשמירת חום הגוף" מן הסתם עוזרת), אולי משום שהעלילה טיפה פחות מסטיקית, הטובים לא ממש טובים, הרעים לא ממש רעים, והעיקר, מתברר שהגורם החייזרי הוא בכלל לא כזה. אולי משום שדוארטי נרדפת על ידי הממסד, בעוד שקאפרי נמצאת במקום שיותר כיף היה להיות בו באופן אישי – בסוכנות על פדרלית שכפופה ישירות לנשיאות. ממסד על. אבל כאמצעי סיפורי, יותר מעניין אותי כצופה לצפות בגיבורים שנרדפים על ידי החוק ולא כאלו שהחוק לגמרי בידיהם. ואני חוזר ומדגיש, לגמרי. אם כי באופן אישי, זה מקום ממש לא רע להיות בו כאדם, אני בטוח שקאפרי, לו היתה אמיתית, יותר מאושרת מדוארטי שהממסד המניאק והקונספירטיבי נישל אותה אפילו מהאמינות האקדמאית שלה.
תרשהולד בהפקת ברנון בראגה (מסע בין כוכבים) מצד שני, היא סדרה לא רעה בכלל. אחרי פרקי האקספוזיציה הסדרה הצליחה להמנע, עלילתית לפחות, מהבור שאליו נפלה ה4400 (שזו אגב סדרה עם פוטנציאל עצום שבעיני נכשלה כליל). כל פרק מתגלה התפרצות במקום אחר והסוכנות רצה לסדר. אז זה לא ככה. עוד לא גמרתי לצפות ב-13 הפרקים שלפני, ועדיין יש עניין. על אף שבאופן עקרוני העלילה זורמת פחות או יותר באופן כזה, ולא כסיפור אחיד ורב תהפוכות כמו בסרפס. מצליחים לראות באסקלציה עלילתית ככל שהסדרה מתקדמת, ומלבד כתיבת הפוסט הזה אני צופה בעניין רב (באופן כמעט רציף) בפרקים שהתגלגלו לידי.
קיימים עוד הרבה קווי דמיון בין הסדרות, אם כי השוני העיקרי, לדעתי, הוא וירטואוזיות סיפורית יותר רבה מצדם של NBC (ספרס) לעומת סוג של רוטינה מצדם של CBS (תרשהולד). לא רק רוטינה, לפעמים נדמה ש-CBS מייצגת סוג של ממסד מיושן, שמנסה לשמר את הקיים, ומפחד להתעמת עם החדש. העובדה שבתרשהולד קאפרי וחבורתה נלחמים בסוג של "אנשי על", רק מראה שאנחנו כצופים לא לגמרי מזדהים עם סוכנות תרשהולד, ולפעמים נדמה לנו שהיינו רוצים להיות דווקא בצד של אותם אנשי על ששונו על ידי אותו גורם חייזרי. מצד שני עוד לא גמרתי לראות את פרקי העונה, ואולי קאפרי לאט לאט תהפוך לאחד מהם כמו שהותרם בתחילת הסדרה. קיים בתרשהולד פחד לא מוסבר מהלא נודע, ואף השימוש הנרחב בדמויות משנה (שמייצגות באופן משעשע וחביב סטריאוטיפים שונים של החנון), הלא נודע נותר כמשהו שיש לפחד ממנו ולירות בו בלי הסברים מיותרים. לא זו בלבד, כל דמות שמנסה להסתכל על העניין בצורה אובייקטיבית יותר – לא של אנחנו והם, ישר הופכת עלילתית, ל"רעה" שיש לירות בה מידית. בסרפס עדיין לא ברור מי רע ומי טוב, מי נגדנו מי בעדנו, ומה קורה פה בעצם. קצת יותר כמו בחייים.
[/ספוילר].
בכל מקרה, על אף הדמיון התמוה בין הסדרות, אני ממליץ לכל חובבי המדע בדיוני לרוץ ולחפש את הסדרות האלו, וגם לכאלו שסתם אוהבים לחשוב על מה היה קורה אם…
The Fate of the world is in their hand. They just don't know it. [Surface. NBC]
The Unthinkable happened. But Molly Caffrey has a plan. [Threshold. CBS]
דווקא צחוקים בתיבת פנדורה
תודה לס' על שהאירה את עיני לגבי פנדורה. שירות (חינמי) שמזרים מוזיקה בהתאם לתגובותיכם. שיטה מצויינת להחשף למוזיקה חדשה. תוך שתיים או שלוש בחירות וסלקציות התחנה שלי Sonic Radio Broadcasting ממש מתואמת למוזיקה שאני שומע, או לפחות ככה זה נראה. אל תשאלו לגבי שם התחנה זה מה שיצא. תוך כדי שמיעה משבחים או מקלסים את בחירות פנדורה עד לדיוק מקסימלי.
חבל שאין איזה פלאג שמאפשר שמיעה בנגן החביב עלי (פובר2000) ומאפשר הקשבה רק דרך הדף שלהם (שמציג את הפלאש בו מנוגנת המוזיקה בפועל).
פנדורה הוא המשך של הפרוייקט Music Genome שמנסה למפות את המוזיקה העולמית.
מסתבר שגם כנרנט זה איות נכון לכינרנט
כן, עמך כותב כנרת, ולא כינרת, ולכן האיות כנרנט תופס לא רע בגוגל. אז הנה שוב, כנרנט או אם תרצו כינרנט. יאללה, נו גוגל, תעלה אותי עוד למעלה.
מסתבר שמילים תמוהות כמו כנרנט או כינרנט תופסות לא רע, בדיוק כמו לתור מוטור או דוקטור הו.
TMעוד פוסט תמוה מפרי מקלדתי בשעת ליל.
חיפוש כינרנט בגוגל מביא לכאן
אם מחפשים את המילה כינרנט בגוגל, מקבלים את הבלוג הזה (הרשומה הקודמת) בתור התוצאה השניה והרביעית (דרך הקורקי פידס).
ילדים יקרים, עזרו לבועז להגיע למקום הראשון. ותודה לאלי מרמור על שהסביר שהאדם החמישי בתמונה מטה הוא סאם גלאסנברג ממיקרוסופט.
אגב, טרחתי לסרוק את העניין הבא, שזה אחד הפרגונים היותר משעשעים שהיו לי, מתוך ספרות זולה, הפובליקציה האחרונה של דודו גבע לפני שפגש את הברווז הגדול שם למעלה:
ואני מצטט לאלו מבינכם שלא רואים תמונות או שהם סתם ספדריי חיפוש:
ניר מטרסו הוא האדם מאחורי אתר האנימציה המדהים "פישטונה", למרות שאין הרבה אנשים שיכולים לאשר את זה. "עכבר אינטרנט מטורף", אומר עליו אש"ץ, "האיש שהמציא את האינטרנט כנראה. קם רק כהשמש שוקעת ולא עוזב את הכיסא עד אור הבוקר". מטרסו מכחיש באופן לא משכנע: אני קם מאוחר. משהו כמו אחרי הצהרים. ומי שהמציא את האינטרנט היה בועז רימר."
חשבתי שכדאי שהציטוט הזה יהיה אונליין. תודו שזה מגניב, יותר מגניב ממה ש Zoominfo.com מוצא עלי:
Boaz Rimmer at Bama Hadasha
The computer server has been provided for five years now by Boaz Rimmer, the manager of the "Bama Hadasha" (New Stage) site
קצת יבש וסתמי. מי רוצה להיות מנג'ר? אני רוצה להיות ממציא של דברים שלא הגיוני שהומצאו על ידי אדם.
כינרנט 2006 או בליפ בליפ בליפ
עברו עלי חמישה ימים אינטנסיביים. לפחות יחסית לקצב הרגיל שלי. זה התחיל מכינרנט, פו-קמפ הישראלי, או הקייטנה של יוסי ורדי. סופשבוע מורחב שכל עיסוקו היה מפגש של אנשים מתחומי עשיה שונים של האינטרנט הישראלי ואף אורחים שונים מהעולם, על שפת הכנרת. זוהי השנה השלישית ברציפות (הכינרנט השני שלי). שמחתי לקחת חלק במאורע שכזה, אם כי הצטערתי על חסרונם של מספר אנשים שלדעתי היו תורמים גם למארג החברתי ובעיקר רעיונית, וחבל שועדת "ההזמנה בלבד" של המחנה בחרה להתעלם מאלו (ואם יש אימייל להציע אנשים כאלו, אז איפה הוא). בעיקר התרשמתי מההרצאה של קוין סלאבין מחברת area/code שעוסקת בפיתוח "משחקים גדולים" – משחקים בעולם האמיתי שנשענים על טכנולוגיה. פאק-מנהטן היה הנסיון הראשון שלהם (אולי המפורסם ביותר), ואני בטוח שהז'אנר הזה רק יגבר. בכינרנט עצמה שיחקנו משחק קונספירציה בשם Identity Game, משחק פשוט (עם רקע מוכר לכל חובב מד"ב) בו אמורים לזהות מאיזה "ארגון סתר" אתה על ידי Social Hacking. הייתי בחמשת הזוכים (אולי תודות לרונן רז שזכה).
אמר ובצדק, סלאבין, שמאז 85' השנה בה התחלנו לשחק במשחקי מחשב, המונח משחק כמעט ותמיד כלל מספר אנשים (מלבד אולי סוליטר), עניין שרק חוזר היום, בצורה מנוכרת למדי עם משחקים אונליין. 20 שנה של משחקים לבד הולכים להגמר? נראה.
היי לייט נוסף היה ללמוד לשחק בפוקר טקסס-הולדם על ידי ג'ף פולבר (פולברמדיה), שגם הסביר והדגים שאמריקן אקספרס שחור עשוי מטיטניום ולא מפלסטיק. פעם הבאה שאטייל בארה"ב אנסה לארגן כזה, כי אז הוא לא יתקמט לי כשאני אטמין אותו בגרב.
כאן יש תיאור ממש מגניב של כינרנט, בעיניים חיצוניות אך מפוקחות של טום אבסלין
(ITXC / Hackoff).
מתוך הבלוג של ג'ף פולבר, מימין: רונן רז, גיל רימון, ג'ף פולבר, עמית שפריר וסאם גלאסנברג.
אתמול והיום ביליתי כהמשך לכינרנט, בכנס אינטרנט של דה-מרקר ואורנג' שנקרא Com.Vention. היום הראשון היה המשך ישיר לכינרנט, לפחות תחושתית. הרבה דיבורים סמי-טכנולוגים על מצב הרשת לאן. או בעצם התעסקויות במצב הכסף ברשת לאן, אבל ניחא.
היום נכחתי בדיון אודות אייפיטיוי (טלויזיה שמשודרת מתוך מחשב אישי דמוי טלויזיה ובנוחות ניתן להוריד בה תכנים מהרשת) וטלויזיה. ואני רק יכול להגיד לקברניטי ויי-נט (שאמרו את הדברים הכי יען-שטומן-ראשו-בחול) – תתעוררו. החלון הזה שאתם משדרים בו וידאו זה לא טלויזיה באינטרנט. העובדה שאני רואה את כל הסדרות הכי חמות בזמן שהן משודרות בארה"ב זה כן. הגיע הזמן שספקיות התוכן הטלויזיוני יערכו ביתר שאת לעניין הזה ולא יפטרו אותו כ"חלון שרואים בו תכני וידאו", כי ממש בקרוב הקומץ שמורידים סדרות מהרשת יגדל לכדי מסה קריטית וכדאי מאד שספקיות התוכן כבר יתייצבו שם מוכנות. יס מקס ו VOD הם לא ממש פתרון לעניין כזה. סתם סוג של כסת"ח. והעובדה שאנשים עושים מאמצי על להשיג תכנים איכותיים בזמן שהם רוצים לצפות בהם, ולא מוכנים עוד לסבול את הקשקוש שהם דוחפים לנו בתור טלויזיה צריך לאמור דרשני.
אגב, מחר ערבמה – 22:00 תמונע. אני מנחה.
יש לי ציצים קטנים
השיר השני של השמנים ציצים קטנים, עכשיו אונליין בבמה.
האזנה נעימה. תכתבו תגובות או משהו. שנדע.
אה, ותזכורת
שהעונה החדשה של רובוט-צ'יקן אמורה לבוא מתישהו. הנה סיבה אחת מיני רבות:
Darth Vader: Luke… I am your father!
Luke Skywalker: Noooo! That's impossible!
Darth Vader: It's true! And Princess Leia is your sister!
Luke Skywalker: That's… improbable.
Darth Vader: And the Empire will be defeated by Ewoks!
Luke Skywalker: That's… highly unlikely…
Darth Vader: And as a kid, I built C-3PO!
Luke Skywalker: …wha?
[time passes]
Darth Vader: And you know that all-powerful Force? That's really just microscopic bacteria called Midichlorians!
Luke Skywalker: [smoking a cigarette] Look, if you're not gonna take this seriosuly, I'm outta here!
פריקים, גיקים ושנת אפס
או: גם אני בסוף אראה את כל מה שפספסתי.
תחילה על סדרה שגיליתי מעל גבי הרשת, Freaks & Geeks, אודות מעלליה של בחורה צעירה (והחבר'ה שלה, ואחיה הצעיר והחבר'ה שלו) בתחילת שנות השמונים. זה הרבה פחות דגרסי מאשר זה נשמע. סיפרו לי אפילו שהסדרה שודרה מתישהו בערוץ 2 בימי שישי בצהרים או משהו בסגנון (זו הסדרה על התיכון עם ההוא מספיידרמן וההיא מסקובי דו). פריקס אנד גיקס (הופק ב-1999) מספר את סיפורה של לינדסי (לינדה קרדליני, הזכורה בעיקר כוולמה מסקובי דו, והיום כקאסי מברוקבק מאונטיין), גאונת מתמטיקה, מהרגע שבו התחילה להתרועע עם החבר'ה הלא טובים (פריקים, מה שנקרא) ללבוש ז'אקט צבאי ולהתרחק מהילדות הטובות שותפותיה לנבחרת המתמטיקה, כשבמקביל מתוארים אחיה ושני חבריו החננות (הגיקס). שוב, לא קומדיה דבילית, אלא סדרת דרמה עשויה היטב (ומצחיקה לעיתים כמו שהחיים מצחיקים לעיתים) עם הרבה מאד חן וסטייל ועם תחושה מאד חמימה של נוסטלגיה ומציאות. טיפול מסור, מעניין, משעשע ומבודח בנושאים "טינאייג'רים" טפשיים לכאורה, מקבלים נופך חמים ואוהד, במיוחד לאור הדמויות הכה-אמיתיות, והכה "אני בדיוק מכיר אותה" שאתה מרגיש אל מול גיבורי הסדרה. בהחלט מומלץ.
אתמול בלילה, סוף סוף יצא לי לצפות בסרט הישראלי המעולה של יוסף פיצ'חדזה ודב שטוייר, שנת אפס. שזורת סיפורים בתל אביב, לכאורה בעלי הקשרים רופפים, שפשוט מצליחה להעביר את המאורעות שגרמו לשינויים מהותיים בחיי גיבוריהם. הרבה יותר מגניב ממה שתיארתי.
[ספויילר] מתוכם: מתווך קשוח צריך להתמודד עם אשתו שמודיעה לו שהיא בהריון אפילו שהסכימו לא לגדל ילדים ועם תוצאות של תאונת פגע-וברח ביזארית. טכנאי סאונד מתעלה על עצמו ועורך תוכנית רדיו על הוריו שהיו בלהקת פאנק בתקופת פורטיס ויש לו בוס חדש ומניאק. אם חד הורית צריכה לשלם שכר דירה כשאין כסף, עבודה וקשה.[/ספויילר].
ג' טענה שזהו הסרט הישראלי הראשון שריגש אותה אי פעם. אני הסכמתי עם העובדה שהסרט מרגש, מרתק ומעלה מספר לא מועט של שאלות לגבי מי אנחנו ולמה, והאם הזאב באמת רשע. משתתפים, מנשה נוי, קרן מור, מוני מושונוב, דני גבע שרה אדלר דן תורן ועזרא כפרי. השירים של עמיר לב מתלבשים מצויין ומוזיקה של ישי אדר ושירי "תקופה" של אוהד פישוף. יש גם מלא הופעות אורח מגניבות. באמת מומלץ.
Spore. בקרוב מעל מסך זה.
[googlevideo]8372603330420559198[/googlevideo]
וידאו מתוך תצוגה של ויל רייט (האיש שמאחורי סימס, סימסיטי וכו'), על משחקם החדש של מקסיס, Spore. או בכינוי של החבר'ה Sim Everything. בספור מתחילים לפתח יצור מבועה חד-תאית עד לייצור ששולט בגלקסיה. צפויות שעות הנאה רבות, כך נראה.
שלושים דקות של צילומי מסך מחשב, ודיבורים של ויל רייט. אבל המשחק, המשחק!