קטגוריה: גיקספיק
על סף פני השטח
קשה שלא לראות את הדמיון בין שתי סדרות המד"ב Surface ו Threshold. בשתיהן במרכז הסדרה נמצאת בחורה אינטיליגנטית (ואף נעימה למראה או במילים אחרות גם דוקטור גם כוסית), ובשתיהן הגיבורה מנסה למנוע פלישה עוינת של כוחות חייזריים שהתגלו לראשונה בים.
מימין: לייק בל (בתור לורה דוארטי – סרפס NBC) וקרלה גוגינו (בתפקיד מולי קאפרי – תרשהולד CBS)
אזהרת ספויילר: אומר כאן דברים שיגלו חלקים נכבדים מהתנהלות העניינים. אם אתם חובבים מדע בדיוני, ולא ראיתם את הסדרות הנ"ל, אני ממליץ לכם לעשות זאת ורק אז לחזור אל הפוסט הזה.
[ספויילר]
ישר אומר שסרפס עדיפה בעיני. אולי משום שהתחלתי לראות את הסדרה קודם, אז מבחינתי היא המקור ולא החיקוי, אולי משום שהגיבורה יותר אטרקטיבית בעיני (סצינת "אני אמרח על גופי שמן מכונות לשמירת חום הגוף" מן הסתם עוזרת), אולי משום שהעלילה טיפה פחות מסטיקית, הטובים לא ממש טובים, הרעים לא ממש רעים, והעיקר, מתברר שהגורם החייזרי הוא בכלל לא כזה. אולי משום שדוארטי נרדפת על ידי הממסד, בעוד שקאפרי נמצאת במקום שיותר כיף היה להיות בו באופן אישי – בסוכנות על פדרלית שכפופה ישירות לנשיאות. ממסד על. אבל כאמצעי סיפורי, יותר מעניין אותי כצופה לצפות בגיבורים שנרדפים על ידי החוק ולא כאלו שהחוק לגמרי בידיהם. ואני חוזר ומדגיש, לגמרי. אם כי באופן אישי, זה מקום ממש לא רע להיות בו כאדם, אני בטוח שקאפרי, לו היתה אמיתית, יותר מאושרת מדוארטי שהממסד המניאק והקונספירטיבי נישל אותה אפילו מהאמינות האקדמאית שלה.
תרשהולד בהפקת ברנון בראגה (מסע בין כוכבים) מצד שני, היא סדרה לא רעה בכלל. אחרי פרקי האקספוזיציה הסדרה הצליחה להמנע, עלילתית לפחות, מהבור שאליו נפלה ה4400 (שזו אגב סדרה עם פוטנציאל עצום שבעיני נכשלה כליל). כל פרק מתגלה התפרצות במקום אחר והסוכנות רצה לסדר. אז זה לא ככה. עוד לא גמרתי לצפות ב-13 הפרקים שלפני, ועדיין יש עניין. על אף שבאופן עקרוני העלילה זורמת פחות או יותר באופן כזה, ולא כסיפור אחיד ורב תהפוכות כמו בסרפס. מצליחים לראות באסקלציה עלילתית ככל שהסדרה מתקדמת, ומלבד כתיבת הפוסט הזה אני צופה בעניין רב (באופן כמעט רציף) בפרקים שהתגלגלו לידי.
קיימים עוד הרבה קווי דמיון בין הסדרות, אם כי השוני העיקרי, לדעתי, הוא וירטואוזיות סיפורית יותר רבה מצדם של NBC (ספרס) לעומת סוג של רוטינה מצדם של CBS (תרשהולד). לא רק רוטינה, לפעמים נדמה ש-CBS מייצגת סוג של ממסד מיושן, שמנסה לשמר את הקיים, ומפחד להתעמת עם החדש. העובדה שבתרשהולד קאפרי וחבורתה נלחמים בסוג של "אנשי על", רק מראה שאנחנו כצופים לא לגמרי מזדהים עם סוכנות תרשהולד, ולפעמים נדמה לנו שהיינו רוצים להיות דווקא בצד של אותם אנשי על ששונו על ידי אותו גורם חייזרי. מצד שני עוד לא גמרתי לראות את פרקי העונה, ואולי קאפרי לאט לאט תהפוך לאחד מהם כמו שהותרם בתחילת הסדרה. קיים בתרשהולד פחד לא מוסבר מהלא נודע, ואף השימוש הנרחב בדמויות משנה (שמייצגות באופן משעשע וחביב סטריאוטיפים שונים של החנון), הלא נודע נותר כמשהו שיש לפחד ממנו ולירות בו בלי הסברים מיותרים. לא זו בלבד, כל דמות שמנסה להסתכל על העניין בצורה אובייקטיבית יותר – לא של אנחנו והם, ישר הופכת עלילתית, ל"רעה" שיש לירות בה מידית. בסרפס עדיין לא ברור מי רע ומי טוב, מי נגדנו מי בעדנו, ומה קורה פה בעצם. קצת יותר כמו בחייים.
[/ספוילר].
בכל מקרה, על אף הדמיון התמוה בין הסדרות, אני ממליץ לכל חובבי המדע בדיוני לרוץ ולחפש את הסדרות האלו, וגם לכאלו שסתם אוהבים לחשוב על מה היה קורה אם…
The Fate of the world is in their hand. They just don't know it. [Surface. NBC]
The Unthinkable happened. But Molly Caffrey has a plan. [Threshold. CBS]
דווקא צחוקים בתיבת פנדורה
תודה לס' על שהאירה את עיני לגבי פנדורה. שירות (חינמי) שמזרים מוזיקה בהתאם לתגובותיכם. שיטה מצויינת להחשף למוזיקה חדשה. תוך שתיים או שלוש בחירות וסלקציות התחנה שלי Sonic Radio Broadcasting ממש מתואמת למוזיקה שאני שומע, או לפחות ככה זה נראה. אל תשאלו לגבי שם התחנה זה מה שיצא. תוך כדי שמיעה משבחים או מקלסים את בחירות פנדורה עד לדיוק מקסימלי.
חבל שאין איזה פלאג שמאפשר שמיעה בנגן החביב עלי (פובר2000) ומאפשר הקשבה רק דרך הדף שלהם (שמציג את הפלאש בו מנוגנת המוזיקה בפועל).
פנדורה הוא המשך של הפרוייקט Music Genome שמנסה למפות את המוזיקה העולמית.
מסתבר שגם כנרנט זה איות נכון לכינרנט
כן, עמך כותב כנרת, ולא כינרת, ולכן האיות כנרנט תופס לא רע בגוגל. אז הנה שוב, כנרנט או אם תרצו כינרנט. יאללה, נו גוגל, תעלה אותי עוד למעלה.
מסתבר שמילים תמוהות כמו כנרנט או כינרנט תופסות לא רע, בדיוק כמו לתור מוטור או דוקטור הו.
TMעוד פוסט תמוה מפרי מקלדתי בשעת ליל.
חיפוש כינרנט בגוגל מביא לכאן
אם מחפשים את המילה כינרנט בגוגל, מקבלים את הבלוג הזה (הרשומה הקודמת) בתור התוצאה השניה והרביעית (דרך הקורקי פידס).
ילדים יקרים, עזרו לבועז להגיע למקום הראשון. ותודה לאלי מרמור על שהסביר שהאדם החמישי בתמונה מטה הוא סאם גלאסנברג ממיקרוסופט.
אגב, טרחתי לסרוק את העניין הבא, שזה אחד הפרגונים היותר משעשעים שהיו לי, מתוך ספרות זולה, הפובליקציה האחרונה של דודו גבע לפני שפגש את הברווז הגדול שם למעלה:
ואני מצטט לאלו מבינכם שלא רואים תמונות או שהם סתם ספדריי חיפוש:
ניר מטרסו הוא האדם מאחורי אתר האנימציה המדהים "פישטונה", למרות שאין הרבה אנשים שיכולים לאשר את זה. "עכבר אינטרנט מטורף", אומר עליו אש"ץ, "האיש שהמציא את האינטרנט כנראה. קם רק כהשמש שוקעת ולא עוזב את הכיסא עד אור הבוקר". מטרסו מכחיש באופן לא משכנע: אני קם מאוחר. משהו כמו אחרי הצהרים. ומי שהמציא את האינטרנט היה בועז רימר."
חשבתי שכדאי שהציטוט הזה יהיה אונליין. תודו שזה מגניב, יותר מגניב ממה ש Zoominfo.com מוצא עלי:
Boaz Rimmer at Bama Hadasha
The computer server has been provided for five years now by Boaz Rimmer, the manager of the "Bama Hadasha" (New Stage) site
קצת יבש וסתמי. מי רוצה להיות מנג'ר? אני רוצה להיות ממציא של דברים שלא הגיוני שהומצאו על ידי אדם.
כינרנט 2006 או בליפ בליפ בליפ
עברו עלי חמישה ימים אינטנסיביים. לפחות יחסית לקצב הרגיל שלי. זה התחיל מכינרנט, פו-קמפ הישראלי, או הקייטנה של יוסי ורדי. סופשבוע מורחב שכל עיסוקו היה מפגש של אנשים מתחומי עשיה שונים של האינטרנט הישראלי ואף אורחים שונים מהעולם, על שפת הכנרת. זוהי השנה השלישית ברציפות (הכינרנט השני שלי). שמחתי לקחת חלק במאורע שכזה, אם כי הצטערתי על חסרונם של מספר אנשים שלדעתי היו תורמים גם למארג החברתי ובעיקר רעיונית, וחבל שועדת "ההזמנה בלבד" של המחנה בחרה להתעלם מאלו (ואם יש אימייל להציע אנשים כאלו, אז איפה הוא). בעיקר התרשמתי מההרצאה של קוין סלאבין מחברת area/code שעוסקת בפיתוח "משחקים גדולים" – משחקים בעולם האמיתי שנשענים על טכנולוגיה. פאק-מנהטן היה הנסיון הראשון שלהם (אולי המפורסם ביותר), ואני בטוח שהז'אנר הזה רק יגבר. בכינרנט עצמה שיחקנו משחק קונספירציה בשם Identity Game, משחק פשוט (עם רקע מוכר לכל חובב מד"ב) בו אמורים לזהות מאיזה "ארגון סתר" אתה על ידי Social Hacking. הייתי בחמשת הזוכים (אולי תודות לרונן רז שזכה).
אמר ובצדק, סלאבין, שמאז 85' השנה בה התחלנו לשחק במשחקי מחשב, המונח משחק כמעט ותמיד כלל מספר אנשים (מלבד אולי סוליטר), עניין שרק חוזר היום, בצורה מנוכרת למדי עם משחקים אונליין. 20 שנה של משחקים לבד הולכים להגמר? נראה.
היי לייט נוסף היה ללמוד לשחק בפוקר טקסס-הולדם על ידי ג'ף פולבר (פולברמדיה), שגם הסביר והדגים שאמריקן אקספרס שחור עשוי מטיטניום ולא מפלסטיק. פעם הבאה שאטייל בארה"ב אנסה לארגן כזה, כי אז הוא לא יתקמט לי כשאני אטמין אותו בגרב.
כאן יש תיאור ממש מגניב של כינרנט, בעיניים חיצוניות אך מפוקחות של טום אבסלין
(ITXC / Hackoff).
מתוך הבלוג של ג'ף פולבר, מימין: רונן רז, גיל רימון, ג'ף פולבר, עמית שפריר וסאם גלאסנברג.
אתמול והיום ביליתי כהמשך לכינרנט, בכנס אינטרנט של דה-מרקר ואורנג' שנקרא Com.Vention. היום הראשון היה המשך ישיר לכינרנט, לפחות תחושתית. הרבה דיבורים סמי-טכנולוגים על מצב הרשת לאן. או בעצם התעסקויות במצב הכסף ברשת לאן, אבל ניחא.
היום נכחתי בדיון אודות אייפיטיוי (טלויזיה שמשודרת מתוך מחשב אישי דמוי טלויזיה ובנוחות ניתן להוריד בה תכנים מהרשת) וטלויזיה. ואני רק יכול להגיד לקברניטי ויי-נט (שאמרו את הדברים הכי יען-שטומן-ראשו-בחול) – תתעוררו. החלון הזה שאתם משדרים בו וידאו זה לא טלויזיה באינטרנט. העובדה שאני רואה את כל הסדרות הכי חמות בזמן שהן משודרות בארה"ב זה כן. הגיע הזמן שספקיות התוכן הטלויזיוני יערכו ביתר שאת לעניין הזה ולא יפטרו אותו כ"חלון שרואים בו תכני וידאו", כי ממש בקרוב הקומץ שמורידים סדרות מהרשת יגדל לכדי מסה קריטית וכדאי מאד שספקיות התוכן כבר יתייצבו שם מוכנות. יס מקס ו VOD הם לא ממש פתרון לעניין כזה. סתם סוג של כסת"ח. והעובדה שאנשים עושים מאמצי על להשיג תכנים איכותיים בזמן שהם רוצים לצפות בהם, ולא מוכנים עוד לסבול את הקשקוש שהם דוחפים לנו בתור טלויזיה צריך לאמור דרשני.
אגב, מחר ערבמה – 22:00 תמונע. אני מנחה.
אה, ותזכורת
שהעונה החדשה של רובוט-צ'יקן אמורה לבוא מתישהו. הנה סיבה אחת מיני רבות:
Darth Vader: Luke… I am your father!
Luke Skywalker: Noooo! That's impossible!
Darth Vader: It's true! And Princess Leia is your sister!
Luke Skywalker: That's… improbable.
Darth Vader: And the Empire will be defeated by Ewoks!
Luke Skywalker: That's… highly unlikely…
Darth Vader: And as a kid, I built C-3PO!
Luke Skywalker: …wha?
[time passes]
Darth Vader: And you know that all-powerful Force? That's really just microscopic bacteria called Midichlorians!
Luke Skywalker: [smoking a cigarette] Look, if you're not gonna take this seriosuly, I'm outta here!
Spore. בקרוב מעל מסך זה.
[googlevideo]8372603330420559198[/googlevideo]
וידאו מתוך תצוגה של ויל רייט (האיש שמאחורי סימס, סימסיטי וכו'), על משחקם החדש של מקסיס, Spore. או בכינוי של החבר'ה Sim Everything. בספור מתחילים לפתח יצור מבועה חד-תאית עד לייצור ששולט בגלקסיה. צפויות שעות הנאה רבות, כך נראה.
שלושים דקות של צילומי מסך מחשב, ודיבורים של ויל רייט. אבל המשחק, המשחק!
מיקרוסופט קנו את ויינט?
כי איני רואה סיבה אחרת למאמר שכה מהלל את מיקרוסופט (וברור שהשירות שלהם פחות מוצלח, וגם עולה כסף). אז ביל יקירי, כמה עלו לך ידיעות אחרונות, ואולי תתרום לי את אן.אם.סי כי מה לך ולמוזיקה?, ואני מצד שני דווקא בעניין של איזה לייבלון.
השירות של מיקרוסופט מציע לצרכנים עד 60 חשבונות דואר אלקטרוני, עם 250 מגה בייט לכל תיבה, וכולל תכונות נוספות כמו סריקת אנטי וירוס ודואר זבל, ואפשרות להשתמש בכתובות אלה בשירותי מיקרוסופט כמו שירות המסרים המידיים MSN Messenger ושירות הבלוגים MSN Spaces.
השירות של מיקרוסופט זמין כבר עכשיו (בארה"ב), ואילו גוגל אינה מתחייבת לאשר כל בקשת הצטרפות בשלב מוקדם זה של השירות שלה.
השירות של גוגל מציע נתוני פתיחה פחות טובים: חשבונות בנפח מרבי של שני גיגה בייט, עם כלי חיפוש, ניהול מרכזי של כל החשבונות, אפשרות ליצור כינויים לכל תיבה, רשימות דיוור ועוד.
אז כמו שאתם קוראים, לא רק שהשירות של מיקרוסופט נחות משל גוגל (וכולם אני מניח הבינו את העליונות של ג'ימייל לעומת הוטמייל כבר לפני שנים), אלא זהו של גוגל הוא בחינם. אז תסביר לי מר ויינט היקר (ככה קוראים לכתב הזה מסיבה לא ברורה), איפה בדיוק אתה רואה נתוני פתיחה פחות טובים? על יושר עיתונאי דיברנו, או שאם זה באינטרנט ידיעות אחרונות מתעלמים? יכול להיות שאגודת העורכים החליטה לוותר על האינטרנט? אולי אני צריך להצטרף לאגודת העורכים? כי אם אתם לא כל כך מבינים בדבר הזה עם העכבר, המסך והקופסה עם האורות שמחוברת לקיר, אני מוכן להסביר.
הייפרדרייב, ולמה הוא יותר מוצלח מריפט
קודם כל, אני הולך לדבר כאן על סדרות מדע בדיוני. לא סתם סדרות מדע בדיוני, אלא פארודיות, כאלו שמתחייסות לז'אנר המדע בדיוני, וספציפית לספייס-אופרה (אופרה בחלל) בהומור ובהתרפקות מה, ובסוג של ניתוץ אשליות. אם מסע בין כוכבים לא אומר לכם כלום, בבילון 5 נשמע לכם כמו כתובת באשדוד וננס אדום נשמע כמו קללה לשיכור מאותגר גבהית, אולי כדאי שתראו את התוכניות האלו, כי כדאי. מצד שני, מי לא שמע על מסע בין כוכבים, ראה לפחות פרק של הסדרה המקורית משנות השישים, שלא נאמר את הסדרה העכשווית, אנטרפרייז, או את הדור הבא, למי לא אומרות המילים (במבטא סקוטי): I’m giving it all I’ve got, captain, but she can’t take it", או את החידוש הלשוני של הדור הבא: "Make it so, number one". כמובן שכולם. בכלל, נראה לי שאת הקונספט של הטלפון הסלולארי המציאו במסע בן כוכבים, אפילו שהפלאפונים שלנו עדיין לא למדו לעשות את הצליל הזה של הקומוניקטור כשהוא נפתח "Kirk here".
שתי הסדרות עליהן אני מדבר, טריפינג דה ריפט (Tripping The Rift, "התמסטלות בקפיצה?" "מעידה בסדק?" "פישול במעבר?") והייפרדרייב (Hyperdrive – מנוע על חלל) שתיהן בעצם כוללות בשמם את המצאת השיטה למסע בין כוכבים. השיטה בה ניתן לעבור מרחקים במהירות גבוהה ממהירות האור. מה שמונע מאיתנו היום לסייר בגלקסיות רחוקות, כי מערכת השמש הכי קרובה שהיא לא שלנו תיקח כמה מאות שנים לאסטרונאוט הממוצע. אגב, ידיעה בעיתון הזה טוענת שמנוע על-חלל כזה הוא כבר תיאורטית בר ביצוע, אבל לי ולכל בר-דעת זה עדיין נשמע מדע בדיוני. כמה שזה משונה, זו היא נראית ידיעה אמיתית.
אז נחזור לעולמינו הבדיוני, למה רק אחרי שתי עונות בכלל אני טורח לדבר על טריפינג דה ריפט? טריפינג דה-ריפט משודרת כבר שתי עונות בערוץ המד"ב האמריקאי, כשהסדרה אותה אני רוצה לחשוף כאן, "הייפרדרייב" רק התחילה (פרק 4 שודר לא מזמן)? בעיקר כי טריפינג דה ריפט, בעצם, היא לא סדרה משהו. לא ברור אם הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכל הדמויות מצויירות בתלת-מימד, כי זה כאמור לא הפריע לנו להנות משרק או מטוי-סטורי. אולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלדמויות יש להן עומק של דמויות סיטקום גרועות, במקרה הטוב, במקרה הגרוע של סיטקום ישראלי גרוע. ושוב, אין כאן אצבע מאשימה לשחקנים המדבבים, שהם מהשורה הראשונה (סטיבן רוט מקינג אוף דה היל, ג'ינה גרשון ואחריה כרמן אלקטרה וכו'), אלא מן הסתם בחוזק תסריטי או אנימטורי. יכול להיות שהעלילות ברמת ההגיון הסיפורי לא מחזיקות. פשוט כך. טריפינג דה ריפט מספרת את עלילותיהן של קבוצת פוחזים בספינת חלל בראשות צ'וד, הקפטן (קולו של סטיבן רוט, הזכור לטוב כ"ביל" מהמלך היל או ג'ימי ג'יימס מ"חדר חדשות"), מן חציל משונה עם זרועות-ציד (ככה מתרגמים tentacles, נשבע לכם) במקום שיער, סיקס, קצינת המדע שהיא גם אנדרואיד הסקס של הקפטן (ג'ינה גרשון בעונה הראשונה וכרמן אלקטרה בעונה השניה, רק שנדע לדמיין שהשחקנית המדבבת לא נראית רחוק מדמותה המרונדרת), ויש כמובן את חבריהם האחרים בספינה, מן סוג של משפחה מעותת שכזו. יש צחוקים, יש הרבה הומור סטריאוטיפי, יש התאמצות להצחיק, יש עלילות מד"ב נדושות. העולם הוא מן מיש-מש של כל ז'אנר מד"ב אפשרי, בזמן לא ברור ועם הגיון קצת מעוות בשביל לנסות לדחוף בדיחה פה ושם (כמו פקקים בחלל, או דרייב-אין על אסטרואידים או שימוש ברפרנסים ללהיטי קולנוע וטלויזיה עכשויים). חובבי מרתונים כמוני יכולים לשבת ולראות את כל הפרקים רצוף, בלי לסבול במיוחד, בתנאי כמובן שהם אוהבי מד"ב ויש להם יותר מדי זמן פנוי. אפשר, אבל עדיין, ברוב המקרים אין ממש חיבור רגשי לדמויות, והנושא המרגש היחיד הוא, כמה צפוי, האנימציה של דדיה המוגזמים של סיקס. יותר מדי "הומור-נאדים", יותר מדי בדיחות סקס של מתבגרים. אולי אם הייתי בן 12 הייתי אוהב את זה. מה שכן, יש המון המון רפרנסים לז'אנרים שונים של מדע בדיוני, ומן הצהרה של "אנחנו יודעים שזה מה שאתם אוהבים, אבל תראו איך זה נראה באמת".
הגישה הזו בעצם, של "אנחנו יודעים שזה מה שאתם אוהבים, אבל בנתיים בעולם האמיתי, זה מה שקורה" היא גם מה שמאחורי הסדרה החדשה הייפרדרייב. סדרה בריטית שמזכירה קצת את ננס אדום, או אולי היה אפשר לקרוא לה "ג'ובניקים בחלל". אנחנו בשנת 2100 ומשהו, הספינה של קפטן הנדרסון, חלק מצי החלל הבריטי, מתנהלת בראשותו ושל ארבעת קציניו, חבורה של ג'ובניקים, תוך נסיון עלוב למדי לנסות לשמור על אינטגריטי בריטי ולצאת מנצחים. את מרבית תפקידי הספינה האחרים מאיישים הצוערים, מן סוג סטטיסטים או בשר תותחים. הידד לאימפריה הבריטית, אבל שניה כבר האמריקאים יבואו ויסדרו לנו את הבעיות. מי יודע איך משנים את מעדכנים את מחשב החללית בלי להחזיר את הכל לברירת המחדל?! אוי.
ניק פרוסט אגב, השחקן שמשחק את הקפטן זכור לטוב בתור מייק המיליטנטי, חברו הטוב של צייר הקומיקס ב"Spaced" על כך שניסה לכבוש את פריז עם טנק שגנב משירות המילואים. סדרה שאם החמצתם חפשו בספריית הוידאו הקרובה. מומלץ בחום. במקום מסויים אפשר היה עדיין לראות בקפטן הנדרסון את אותו מייק. הנדרסון משתדל להיות קפטן טוב, מנסה לנאום את נאומי הגישור הזכורים לנו מנאומי קפטן קירק וקפטן פיקארד. הנדרסון כמובן לעולם לא מצליח.
Six of One (v: Gina Gershon, Carmen Electra), Seven Of Nine (Jeri Ryan), T'Pol (Jolene Blalock), Chloe Teal (Miranda Hart).
מי יוצאת דופן? אולי עקב בעיית שמיעה המלהקים חשבו Big Teeth?
כאן אגב, סגניתו של הקפטן, גם היא אישה, אבל בניגוד לסיקס, או למקורות הפרודיה שלה – ט'ופל מאנטרפרייז– שללא ספק היתה ההשראה וסבן מ"ווייג'ר", איננה נראית כמו חשפנית בבגד גוף עם שיח של פרופסורית למתמטיקה. קלואי טאל, קצינת הדיפלומטיה, מן ז'לובית מגושמת שגם דיפלומטיה זה לא הצד החזק שלה מנסה בכל כוחה לזכות בליבו של הקפטן הגוץ, לא ממש ברור לנו, הצופים, בדיוק למה. בין הקצינים יש את הגיק המסטול, האחראי הטכני, שבשניה שהקפטן יפקיד את הספינה בידיו, הוא יקח אותה לסיבוב דאווין, או את המיליטנט הפרנואיד שבעצם מתנהג כמו שהיינו מצפים מקצין בצי-חלל בסדרות נורמטיביות. הייפרדרייב רק בחיתוליו, הסדרה רק מתגבשת מבחינת מבע והדמויות עדיין לא סגורות. אבל מנוע העל-חלל הוא ללא ספק היורש של ננס אדום, ולדעתי גם יגיע רחוק. מעבר לכוכבים. יש לציין שהייפרדרייב איננה כמו דוקטור הו, היא לא לוקחת את עצמה ברצינות בנגיעות הומור. זוהי סדרה פארודית מודעת לעצמה, קצת כמו Green Wing ("מחלקה אלטרנטיבית"), רק שבמקום בית חולים מתנהלת לה חללית בצורה בריטית מקרטעת.
אם אתם חובבים מדע בדיוני ותיקים, ואתם יכולים להנות מדדיים מרונדרים מקפצים, תראו את טריפינג דה ריפט. אם אתם אוהבים טלויזיה בריטית טובה וחובבים מדע בדיוני, הייפרדרייב זה בשבילכם.
