אה, למי שכאן ולא בשביל המאמרים, הנה, עדיין פוזר, עדיין משתמש בתוספות של DAZ ומבוסס על VICTORIA3 שלהם. ברב ואליס
קטגוריה: משהו להגיד
אם רון ברגנדי אומר את זה – זו האמת
אתמול הייתי במסיבה של חברה שאני לא עובד בה, אבל שניים מקרובי משפחתי הקרובים כן. היה נחמד ואוכל טוב, אבל משום מה היתה גם הצגה כזו עם שירים של קווין. זה נמשך שעתיים, רצוף בכוונות טובות. באופן משונה שמות כל הדמויות הנשיות היו כמו שמות של ידידות שלי. צירוף מקרים משעשע. או שהשמות של ידידותיי מאד נפוצים. לא נראה לי. הייתי מאד עייף ותהיתי מספר פעמים אם ללכת באמצע, אבל בגלל שההצגה נערכה איכשהו בתוך הקהל, לא רציתי לבאס אז נשארתי. כשהגעתי הביתה ישר נרדמתי. זה היה בסביבות חצות. לא יודע למה הייתי עייף כל כך מוקדם, אבל כך היה. היום בבוקר הייתי בתצוגת אפנה ביתית. החצאיות היו מאד יפות ומחמיאות לבחורות, הרבה אנשים שם הכירו אחד את השני, ואני לא ממש, אז קשה להגיד שהרגשתי בנוח. זכורה לטוב אוסטרית מרשימה שסיפרה ששברה את רגלה בסקי כשהיתה בת 4. נשמע כואב. השמש הישראלית מצד שני מחמיאה לאוסטריות מסוגה. באמת.
לפני כמה ימים ראיתי סרט מאד חמוד שנקרא Ron Burgendy: The Anchorman עם ויל פרל וכריסטינה אפלגייט. ציטוט: "אם רון ברגנדי אומר את זה – זו האמת". קומדיה קלילה, זורמת ומשוגעת. למי שבראש – מומלץ.
אני מרגיש שהפוסטים שלי דומים לרשימת מכולת או לסינופסיסים, יותר מאשר למשהו שמתאר משהו. איפה הרגש, איפה אני בכל הסיפור? אין. למה? כי זה מה אני כותב. אם הייתי מרגיש טוב, בטח היה לי מה לכתוב על כל דבר.
מכולת
יומני היקר, It has been too long since my last confession. אתמול הלכתי לישון בשבע בערב, כי ישנתי רק שעה בלילה. התעוררתי ב-4 בבוקר וראיתי שהמקרר ריק, אז הלכתי לסופר ליד לעשות קניות. מה שמגניב בסופר הזה הוא שיש איזה שלושה מוכרים סה"כ ותחושה כללית של מכולת. אבל שוב לא קניתי הרבה ועלה המון. אולי אני קונה דברים יקרים. הבאתי את המצרכים הביתה, אכלתי משהו, וחזרתי לישון. בבוקר ניקיתי קצת את הבית, גם את הכיריים הנורא נורא מלוכלכים. אני חושב שנכתבו שירים על כמה הכיריים שלי היו מלוכלכים. עכשיו הם נקיים. אפילו השתמשתי במסיר אבנית לקומקום ולמכונת האספרסו. עשיתי לי הפוך והוא באמת יותר טעים.
שומע עכשיו ארבעה אלבומים של קינג קרימזון. הכרתי רק את Courts of the Crimson King. כשהקטע הוא שיר ולא טירלולי מוזיקאים, הם ממש מוצלחים. יש להם המון קטעים שלא ממש שונים מג'אז, וקצת מבעסים, חבל שלא היה מישהו שהיה אומר להם להוציא את הקטעים האלו בנפרד או משהו. פרוג זה ז'אנר משונה.
ממשיך לשחק בבובות בפוזר. למעלה דפני וברב, למטה, ניני.
מה קורא?
בפורום העורכים בבמה שאלו מה אתם קוראים, ויצא לי לכתוב את זה.
ספרים שיש לי ליד המיטה:
Dune של פרנק הרברט שקנו לי במתנה ואמרו תקרא תקרא יא אללה (כן, זה חולית, אבל חולית זה שם בעברית, ובכלל אולי כדאי לקרוא לזה דיונה), אני בהתחלה. Great Book of Amber שזה כל 10 הספרים של רוג'ר זילאזני של הסדרה אמבר שקראתי בעברית פעם ורוצה לקרוא שוב באנגלית. קומיקס בשם Rising Stars: Born in Fire שעוד לא קראתי ולא יודע על מה ולמה זה, אבל אמרו לי שזה מגניב ואני סומך. ספר מד"ב בלשי פאלפי שנקרא Doomsday Brunette של מישהו Zakour שהתחלתי לקרוא בחו"ל ועוד לא גמרתי, וגם ספר של סופר צעיר בשם אבנר שביט שנקרא "זו לא המסיבה שלך" וקראתי והתאכזבתי ממנו, והוא לא שלי ואני צריך להחזיר אותו ולכן הוא ליד המיטה.
בכלל אני לא קורא בלילות אלא רואה סיינפלד עונה 2.
אני ממחזר, מה לעשות.
מילה
החלטתי לקרוא לה מילה. Milla. מגיע לה שם. יצא לא רע, אה?
אני מאד שיכור עכשיו. לא מאד שיכור, אבל שיכור. לא מאד שיכור בשביל לנהוג. מאד שיכור בשביל לדבר שטויות. הייתי בפאב בהרצליה. הכרתי בחורה נחמדה שקראו לה שלי, ובחורה נחמדה שקוראים לה הללי שדניאל הכיר לי. היתה לה גם חברה נחמדה שקראו לה יעל, אבל איתה לא יצא לי להחליף מילה. לא שדיברתי הרבה עם שלי או הללי, אבל מספיק כדי להגיד שהיה ערב מוצלח, עד כמה שערב מוצלח שהולכים אחריו לישון לבד יכול להיות. לפחות יש את מילה כאן.
פוזי הפוזר
באמת שזה לא קל. חשבתי שזה יהיה.
למה לא יוצאות יפות, למה?
בלוגים? פוזר.
אני רואה בלוגים של אנשים שכותבים מה הם עשו כל דקה במשך היום. לא שיש לי משהו נגד זה, אבל האמת? זה מעניין מישהו?
אולי אני נגטיבי. אולי אני בכלל לא צריך לכתוב בלוגים כאלו.
בכל מקרה, התחלתי להעסק עם תוכנה שנקראת Poser.
זה דמות שיצרתי מזמן. ניסיתי לעשות בחורה יפה, זה מה יצא. אני אנסה שוב. אני מחזיק מאלוהים יותר ויותר, זה ממש לא קל לייצר נשים יפות.
טיפוס במשחק המניות וטיים-אאוט שוב לא נותנים לי קרדיט
פוסט כפול. במשחק המניות של אנליסט/דה מארקר אני ממשיך לטפס. כבר ייצרתי 6000 שקלים וירטואליים מה100,000 הוירטואלים שהתחלתי איתם. אני מדורג 90 ומשהו מתוך 760 משתתפים. and climbing. מגניב. תשואה של 6.21 אם זה אומר למישהו משהו.
מצד שני, המגזין המוצלח טיים אאוט תל-אביב שוב לא נותן לי קרדיט. מגמה? הפעם בתמונה שצילמתי – את שלמה מזרחי – הנדריקס הישראלי לרגל המופע "רוק בגן עדן". קודם זה היה בלשכוח את העובדה התמימה שאני עורך ראשי של במה חדשה, עכשיו זה.
סיגלר, מה יהיה?
לא צריך שתדליקו לי נר. כלום לא בוער
ב-2.57 הלילה כמעט מתתי. חזרתי ממשחק פול קצר בהמינגויי ברמת-גן. גשם כבד. נוסע לתומי בדרך נמיר מתקרב לשדרות רוקח, בדיסק בעצלתיים מתנגנים רעש עם לעיתים, הכל איזי וסימפטי. כמה מטרים לפני אותה צומת אני מבחין ב SUV כסוף (בטח טויוטה) שועטת על רוקח למרגלות הגשר ממש מולי. אינסטיקטיבית לחצתי על הברקס, האוטו החליק, מונעי הנעילה נכנסו לפעולה ולמזלי הגלגלים לא ננעלו והאוטו המשיך לשייט על הכביש המאד רטוב. הרוצח הכסוף עבר מטרים ספורים לפני. אילולא לחצתי על הברקס הייתי נמרח לו על הדלת הימנית, אילולא מונע הנעילה הייתי נמרח על האי תנועה.
לא קרה כלום. לי ולאוטו השלום. הרוצח המועד נמלט. המשטרה פתחה בחקירה. Yeah Right.
סופשבוע
הגיע הסופשבוע.
יה יה.
תכננתי ללכת היום לחדר כושר, אבל פתאום התחלתי לפתח נזלת. אני לא יודע אם פסיכוסומטי או שבאמת האוויר הקר עושה את שלו, אבל לא ממש נראה לי נכון כרגע להתאמן. חם בבית. מממ…
עם הסופשבוע הגיעו הסדרות הקבועות – סאותפרק, סמולוויל, לוסט וורוניקה מארס. דיווחים בהמשך.