קטגוריה: משהו להגיד

But I have not yet gone to college

ומשהו קטן לקינוח, מהמרתפים של פגמניה המיילינג ליסט של רובין היצ'קוק, שהעליתי בחכתי סתם כשחיפשתי דברים מעניינים עלי בגוגל (ותודה לעידו (?) ונמרוד על שמצאו את הקטע המבריק הזה אז ב-1997 ולנוח ששיתף את חברי פגמניה בזה, ובכך הנציח אותו לעולם משורבב עם שמי). קטע, אגב, שלגמרי פרח מזכרוני, וכיף לקרוא אותו שוב.


------------------------------

Date: Wed, 25 Jun 1997 19:34:19 +0300
From: Noah Shalev noe @corky.net
Subject: [Fwd: (Fwd) Application form]

Subject: (Fwd) Application form
Date: Wed, 25 Jun 1997 12:00:11 +0300
From: "Nimrod S. Kerrett" zzzen @netvision.net.il
(by way of Boaz Rimmer boaz     @corky.net)

This came from Ido.
88
>This is an actual essay written by a college applicant to NYU.
>The author was accepted and is now attending NYU.
>
>3A.   IN ORDER FOR THE ADMISSIONS STAFF OF OUR COLLEGE TO GET TO
>      KNOW YOU, THE APPLICANT, BETTER, WE ASK THAT YOU ANSWER THE
>      FOLLOWING QUESTION:
>        ARE THERE ANY SIGNIFICANT EXPERIENCES YOU HAVE HAD, OR
>        ACCOMPLISHMENTS YOU HAVE REALIZED, THAT HAVE HELPED TO DEFINE
>        YOU AS A PERSON?
>
>I am a dynamic figure, often seen scaling walls and crushing
>ice.  I have been known to remodel train stations on my lunch
>breaks, making them more efficient in the area of heat
>retention.  I translate ethnic slurs for Cuban refugees, I write
>award-winning operas, I manage time efficiently.
>
>Occasionally, I tread water for three days in a row.
>
>I woo women with my sensuous and godlike trombone playing, I
>can pilot bicycles up severe inclines with unflagging speed, and
>I cook Thirty-Minute Brownies in twenty minutes.  I am an expert
>in stucco, a veteran in love, and an outlaw in Peru.
>
>Using only a hoe and a large glass of water, I once
>single-handedly defended a small village in the Amazon Basin
>from a horde of ferocious army ants.  I play bluegrass cello, I
>was scouted by the Mets, I am the subject of numerous
>documentaries.  When I'm bored, I build large suspension bridges
>in my yard.  I enjoy urban hang gliding.  On Wednesdays, after
>school, I repair electrical appliances free of charge.
>
>I am an abstract artist, a concrete analyst, and a ruthless
>bookie. Critics worldwide swoon over my original line of
>corduroy evening wear.  I don't perspire.  I am a private
>citizen, yet I receive fan mail.  I have been caller number nine
>and have won the weekend passes.  Last summer I toured New
>Jersey with a traveling centrifugal-force demonstration.  I bat
>400.
>
>My deft floral arrangements have earned me fame in
>international botany circles.  Children trust me.
>
>I can hurl tennis rackets at small moving objects with deadly
>accuracy.  I once read Paradise Lost, Moby Dick, and David
>Copperfield in one day and still had time to refurbish an entire
>dining room that evening.  I know the exact location of every
>food item in the supermarket.  I have performed several covert
>operations with the CIA.  I sleep once a week; when I do sleep,
>I sleep in a chair.  While on vacation in Canada, I successfully
>negotiated with a group of terrorists who had seized a small
>bakery.  The laws of physics do not apply to me.
>
>I balance, I weave, I dodge, I frolic, and my bills are all
>paid.  On weekends, to let off steam, I participate in
>full-contact origami.  Years ago I discovered the meaning of
>life but forgot to write it down.  I have made extraordinary
>four course meals using only a mouli and a toaster oven.
>
>I breed prizewinning clams.  I have won bullfights in San Juan,
>cliff-diving competitions in Sri Lanka, and spelling bees at
>the Kremlin.
>
>I have played Hamlet, I have performed open-heart surgery, and
>I have spoken with Elvis.
>
>But I have not yet gone to college.

88

------------------------------

לפעמים נדמה שהאינטרנט היה אז יותר כיפי. את מה שאז התקבל כמכתב שרשרת אנונימי, היום ניתן ברגע לדעת שהוא נכתב על ידי יו גלגאר (Hugh Gallagher), כפי הנראה לא כבקשת קבלה אמיתית לקולג', ואף זכה בתחרות כתיבה הומוריסטית. אגדות אורבניות נוספות, אולי על ידי גלגר עצמו טוענות שהוא כן ניגש עם מכתב זה ממש למספר קולג'ים.

מה זו התמונה הזו?

אם אתם שואלים את עצמכם מזו התמונה הזו למעלה (וחלקכם אפילו ראיתם אותה בבלוג שהיה לי בביט) אז היא צולמה בקניון שבעת-הכוכבים בהרצליה. קצת לפני שהשומרים שם הסבירו לי שאסור לצלם בקניונים ללא אישור מראש. אגב זה משהו שלא הבנתי. קניון זה שטח צבאי סגור? אסור לצלם?
מצולמים שם מניקינים כחולים עטופים בניילון נצמד ונייר דבק אדום, כפרסומת ללי-קופר. ברקע ניתן לראות את הלוגו של אופיס-דיפו. לטמפלייט בביט שמשתמש בתמונה הזו קראתי לכן, דיפו.
depo the full picture

מקל הדיבורים

המונח Talking Stick מגיע מטקסים שבטיים (אינדיאנים
כפי הנראה) בהם, בשביל ליצור סדר בבלאגן, היו נותנים את מקל הדיבור לדובר
באותו רגע. מזה אולי המונח קבלת רשות הדיבור, משל היתה חפץ. המנהג הזה אומץ בעת החדשה על
ידי דינמיקות קבוצתיות וסדנאות לשיפור ההתנהגות למינהן, והנה הוא פושה בבלוגים
העבריים. קטעים. ככה משכנעים מישהו לכתוב. זו גם שיטה.
שלושה דברים שאולי לא ידעתם עלי:
1. אני שותה בערך שש כוסות נס קפה ביום. לפחות. אבל אין לי אף חור או סתימה בשיניים. רק כתרים בשיניים 46 ו 47.
2. בביקור שלי בארצות הברית בקיץ שעבר הייתי אמור לעזור בקליפ של ג'ולייט לואיס ולהקתה אבל לא התעוררתי בבוקר אחרי לילה של הרבה אלכוהול. לפעמים החיים צוחקים עליך.
הייתי גם באפטר-פארטי בבית של קורטני לאב (היא לא היתה שם רק החבר'ה שלה). אם מישהו יודע איך אני יוצר קשר עם סאם הבלונדינית המתופפת, שיגיד.
3. אני משחק במשחקי תפקידים (Roleplaying Games) מאז 1980. כמעט ברציפות, עם הפסקה בין 88 ל-94. הייתי בגוף המקים של העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל וזה תענוג גדול לראות אותם הופכים לגוף בשל שמייצר דברים כמו ICON.

נעביר מקל ל: ISIS, כי איזיס היא אחלה אלה, דותן, כי זה יתן מקל באנגלית, ולכוכב הלכת שמפו, כי זה שם מצחיק. אם אתם קוראים את זה לראשונה – אז קבלת מקל פירושה שעליכם לכתוב שלושה דברים שאולי לא ידעו עליכם ולהעביר שלושה מקלות הלאה. אגב, בדרך כלל אני ממש נגד מכתבי שרשרת, ואף הפצה ויראלית של איזה קשקוש לא תעבור ממני הלאה. אבל משהו שמעודד אותך לכתוב רק נשמע לי חיובי.

באמת?

כל מיני אנשים אומרים לי שהם קוראים את הבלוג שלי. אני לא מבין את זה. באמת שלא.
מה אתם קוראים כאן? ספרו לי, כדי שאני אכתוב יותר ממה שאתם קוראים , ופחות ממה שאתם לא. whoever you may be. הבלוג הזה מבחינתי הוא נקודת ציון בעונת של יובש. כשלא רק אין מה להוציא, אין גם מדיום באמת מתאים להוציא את זה. אז כאן זה יושב. לא מבין. עזרו לי.

סויה?

אני שותה קפה עם חלב סויה. לא כי אני חובב סויה או לקטוז-אינטולרנט, אלא כי אין חלב. זה תחליף לא רע. לפחות אם לא שותים מזה בכמות. היתה תקופה פעם שניסיתי חלב סויה, ולא היה משהו. עכשיו או ששינו את המתכון, או שטעמי השתנה, או שבכלל לא ניסיתי את SO של תנובה אז. טעם לוואי קצת של חלב עמיד, וזהו.

תקשיבו

אני שוב בוהה בדף ריק.
יומני היקר, זמן רב עבר מאז כתבתי, ואני עדיין תוהה למה אני עושה את זה.
כנראה מסיבה טובה. או שלא.
למה המחשבות הטפשיות שלי צריכות לעניין מישהו? למה שמישהו יתעניין? ואם אני חייב לברבר, למה לא לעשות את זה לדף ריק או לקובץ במחשב שלי?
למה להציג את זה לציבור? מה זה כבר יכול לעניין מישהו שהוא לא אני או מקורב?
התשובה כנראה הוא סוג של גאווה. זה אני – זה מה שאני אומר. תקשיבו.
לא ממש צנוע. רוב הזמן אני מחזיק מעצמי מישהו צנוע, אבל כנראה יש בי איזה ניצוץ גאוותני שלא מוכן להכבות, ואיתו אני מוכן ללכת רחוק, אפילו אם זה יגרום לי לבהות בדפים ריקים יותר מדי.

מוזיקה: ברי סחרוף – בעל זבוב

דנצקה עם דיאט ספרייט

אתמול הנחיתי ערבמה. שתיתי קצת דנצקה עם דיאט ספרייט מה שגרם לכל החוויה להיות מאד משמחת בשבילי. לא יודע איך ההנחיה הלכה, נראה לי שטוב, אבל מאד נהניתי. הערב היה קצר מהרגיל, ולדידי זרם. מצד שני הנחיתי אז לא יודע איך הצופה הממוצע הרגיש.
בשעות האחרונות רינדרתי בפוזר ושמעתי ביקורות חיות מהצ'ט של במה.
משונה קצת היה, אבל בתהליך נוצרה סיידי, אז היה שווה.


מוזיקה: בתרי זוזיי – אין פחד