אני מעשן נרגילה.
אפשר להגיד שבאובססיביות. אחרי 5 שנים (?) של הפסקת עישון סיגריות, הנרגילה נותנת את תחושת העשן המסתלסל, ללא אובססיה של סיגריה אחרי האוכל. פיתחתי מעין טקס יומי בזמן השקיעה. מהגג שלי אני משקיף לעבר הים ומפמפם אל תוך הפיה. הטעמים האהובים עלי הם מלון, תות ודובדבנים. זה מן זמן לעצמי, של שקט, של לא לעשות כלום מלבד לדאוג שהגחל ישרף באיטיות ובהתמדה. זה כמו לכתוב, רק שאף אחד לא ממש שומע את מה שאני חושב.
זמן לעצמך הוא מצרך חיוני.
ואגב, יומני היקר, איני מזניח אותך כי אם מוטרד בענייני דיומא שקשורים לנגרים, שרברבים וטכנאי שירות למינהם. בית חדש זה בלאגן, אבל לפחות פיתחתי יכולות של שרברב וחשמלאי. גם הקפה בוץ השתפר. בקרוב סופסוף ארגיש שממש עברתי לכאן. פרטים בהמשך.