בל!ג של בועז

Everything is awesome. Fundamentally
home mail us syndication

Aziz Ansari is a fucking badass. still

Aziz Ansari is Bored.

Aziz Ansari is a fucking badass. still.

ולמה אני אומר את זה שוב? כי בבדיקה אחרונה שערכתי, כשכותבים את המשפט “Aziz Ansari is a fucking badass” בגוגל, כמו שהקומיקאי המוצלח קיווה למצוא כשחיפש את שמו, הבלוג שלי מופיע רביעי. לפני אפילו בלוג שמוקדש כולו להסברים למה עזיז אנסרי הוא כזה באד-אס (מן כזה Fanfic שמספר את מעללי דמותו של הקומיקאי). צומת אינטרנט אמרנו, נכון?

אגב, פתאום נוכחתי שהעניין לעיל היה ב-2005. אז צומת אינטרנט ותיקה, יש לומר, כבר יש גרפיטי על הקירות של תחנת האוטובוס והטיח קצת מתקלף. מזל שלאחרונה היו שיפוצים.

האלו?! אני בא!

טוב שיש יצירתיות לנוער. משתמשי פיירפוקס [כמוני] הנה הלינק. למשתמשי פיירפוקס על לינוקס, שלום [גם כמוני לפעמים].

Boaz the Great

הובא לידיעתי שסרט בהפקה עם אדם סנדלר שבכותביו רוברט שמיגל, אודות איש מוסד שהופך להיות ספר בניו יורק “You don’t mess with the Zohan” , היה קרוי במקור “Boaz the Great”, או כך מסתבר מרשומה באתר holywood.com

כנראה שהמפיקים החליטו שזה לא שם מסחרי מספיק?

boaz the great by sony studios

אין יותר ביזארו מזה. מילא איש מוסד, אבל ספר? בחייכם. שמיגל! for me to poop on!

2007 Mod of the Year Awards event - Mod DB

2007 Mod of the Year Awards event - Mod DB

מודים, למי שלא יודע, בהקשר של משחקי FPS (משחקי גוף ראשון, כמו דום נניח), הינם שינוי של המשחק המקורי. אותו מנוע, אותה תוכנה מלבד מספר שינויים, וגרפיקה, סאונד ומשחקיות שונים לגמרי. יצרני משחקי ה-FPS מאז IDSoftware עם דום כבר ערוכים ונהנים להקל על יצרני המודים.

מודים הנם תוצר של קהילת השחקנים. אנשים שעובדים ללא לאות, וללא תגמול מלבד הערצת עמיתיהם. קרה לא אחת שמוד הפך למשחק בפני עצמו (כמו נניח Counter Strike), לפעמים אפילו יותר פופולארי מהמשחק המקורי. אבל רוב יצרני המודים רק רואים לפניהם את המשחק שהם אוהבים קצת יותר טוב, או קצת אחרת.

אז הנה, יש אפילו פרסים.

תמונה מהמוד Project Reality

לאחרונה נדלקתי על מוד בשם Project Reality (או ריאליטי מוד לחבריו), שינוי למערכת של BF2, המשחק הרבה יותר ריאליסטי, הרבה פחות תזזיתי. הרבה יותר מזכיר צבא. הם הוסיפו שם את הצבא הבריטי, את הקונפליקט הערבי כמו שאנחנו מכירים אותו (על אזרחי ועם אבנים וטילי לאו), ושינו בהרבה את אופן המשחק. חבל שאין גם את הצד הישראלי. ממליץ לנסות.

עורך עברית

עוד פוסט אחרון על וורדפרס. מבטיח.

בשביל כתיבה עברית כמו שצריך ב”עורך הויזואלי” (ככה נקרא ה rich text editor בתרגום של רן-יניב הרטשטיין) של וורדפרס, צריך רק להדליק את תוסף הכיווניות ולהוסיף את כפתורי הפסקאות. כל זה נעשה בעצם בעריכת קובץ הקונפיג של מערכת העריכה שקרויה TinyMCE ומותקנת בתוך וורדפרס. ככה:

<wordpress dir>/wp-includes/js/tinymce/tiny_mce_config.php:
Add the directionality plugin: $plugins = array(’inlinepopups’, ‘autosave’, ’spellchecker’, ‘paste’, ‘directionality’, ‘wordpress’);
.
.
Add the ‘ltr’, ‘rtl’ buttons:
$mce_buttons = apply_filters(’mce_buttons’, array(’bold’, ‘italic’, ‘ltr’, ‘rtl’, ’strikethrough’, ’separator’, …

עובד מצויין. תודה להנהלה ולצוות העובדים.

אה? למה התכוונת???

אני אסביר.

בפוסט הקודם אמרתי איזה משהו על באגים. וורדפרס, אותה חיה משונה שמריצה הרבה מאד אתרים פרטיים ברחבי העולם, בעקבות שגיונות זמניים (לא היה פשוט לתקן את זה) של מסד הנתונים של השרת הזה (קורקי, ליודעי דבר), החליטה על דעת עצמה, בכמה וכמה אתרים על קורקי שרצים על וורדפרס, להחליף את סדר הפוסטים. ככה בהפוכה. פוסטים שנכתבו מזמן מזמן הושמו ראשונים, ואחרי דפדוף בהרבה מאד עמודים אפשר להגיע לפוסט העדכני.

ככה שאם גלשתם לכאן, לקורקי פידס, לפנקס של תומר ליכטש או לדמות בדיונית או מעלליה של ניר יניב הייתם רואים את הפוסטים הכי הכי עתיקים ככה בראש הדף.

הסיבה עדיין בחקירה, הפתרון היה פשוט למדי וכלל באופן מפתיע שדרוג וורדפרס לגרסה עדכנית 2.3.1.

Forced Upgrading? ימים יגידו.

אני באותה הזדמנות (וכי דרסתי את הגיבוי של הבלוג-לפני-השדרוג-כי-יש-לי-יותר-מדי-מחיצות-עם-שם-כמו-וורדפרס-או-בלוג אצלי) גם החלפתי את עיצוב הבלוג שלי, כמה וכמה פעמים, עד שהחלטתי על גרסה לעיצוב של דוד (שגם מתארח כאן וגרסתו היתה מעודכנת וכלל לא הושפעה מהתקרית, למי שתהה). תודה דוד וכותבי התימה המקוריים.

תמיד באגים מובילים לשדרוגים

תמיד באגים מובילים לשדרוגים.
או לפעמים זה פשוט מה שקורה.
שדרגתי לגרסה חדשה של וורדפרס (התוכנה שמריצה את האתר הזה), ועל לא עוול בכפי, גיביתי את המחיצה הלא נכונה, ולפיכך יהיה כאן עיצוב חדש, כי הישן נדרס, לצערינו.
עם חבלי הלידה נתמודד לאט לאט. (האתר נראה יופי עם firefox, אגב.)

Aziz Ansari is a fucking badass

עוד משהו מהחברים ב Human Giant.

Aziz Ansari is a fucking badass.

 

ל Aziz Ansari יש בלוג, אגב.

במדינה בה מנסים לחוקק חוקי אנטי-אינטרנט ספאם הוא לא עבירה

כן, ואני לא מדבר על סין. במקום בו רוצים למנוע ממכם לעשן בהופעות רוק, רוצים לחסוך ממכם אתרים שלא תואמים את האג’נדה המדינית מחליטים שלקבל פרסומות אל תוך הדואר האישי שלכם, מותר. כן, כתובות שלא נתתם לאף אחד, אלא שנלקחו במרמה, בגניבה, בתואנות שווא, יכולות, כך מסתבר, לפי תקדימים משפטיים בישראל, לשמש מטרה לדואר זבל, וזה מותר. לפי אותו תקדים, אם תבקשו מהזבלן להסירכם מהרשימה, והוא לא יסיר, אז תוכלו לחפש אותו ולתבוע אותו. לפי התקדים תזכו ב-4000 ש”ח. לא שאני רוצה להעליב מישהו, אבל לכו תחפשו ספאמרים. זה בערך כמו לתפוס באופן אישי את הפרעוש השלישי שעקץ אותך אחרי שליטפת את החתולה של השכנה. הדבר היחיד ש90% מפקודות ההסרה בדוארי זבל הם לאשרר לזבלן שמישהו קורא את הדואל שהוא שולח לכתובת הזו. זה רק יהפוך את הכתובת שלכם ליותר אטרקטיבית. אני חושב שמשתמשי האינטרנט צריכים להקים לובי נגד התקדימים האלו, ולצאת בחוק שקצת פחות מעדיף את מפיצי הזבל האלו. אני את הפתרון שלי מצאתי ו99.9999% מהספאם שאני מקבל מתמחזר לביטים חדשים ונקיים. אבל מה אתכם?

אגב, אני מפרסם את הפוסט הזה גם תחת ביזארו, נושאים שאני שומר לדברים משונים שקורים בעולם. לדעתי זה אחד מהם. ספאם ללא ספק גובל בעבירה, ולדעתי השופטת ביצעה החלטה לא אחראית ובלתי מלומדת בתקדים הנ”ל.

אגב2, סכום התביעה הוא 4000 ש”ח (בכתב הראשוני היה כתוב 1000), ועדיין אני חושב שזה פחות מדי. כמו שטענתי, ברוב המקרים הספאמרים אנונימיים, ומי שמעז ללחוץ על “הסירו אותי”, ומצליח למצוא את הספאמר שמבטיח את זה ולא מקיים מסתכן בכל מקרה.

אגב3, הפוסט הזה והקודם נכתבו בגלל ולפי מקורותיו של הלמו, שמשום מה מצטייר שיש לו חיבה בלתי מוסברת לספאם וטוען שפסק הדין התקדימי והמסוכן הזה הוא “אחד מפסקי הדין היפייפיים והמקיפים”.

אגב4, האגבים האלו נכתבים לאחר מעשה, ובעצם בלוגר אחראי היה עושה מכל אחד פוסט. אני לא בלוגר.

מי לא ביקש שיסננו לו דואר זבל?

בשבועיים האחרונים חיי השתפרו לבלי הכר. הוספתי עוד שכבת מגן להגנה מפני דואר זבל, תוכנה הקרויה DSPAM (תודה מארק) והיא יושבת לפני ה-SPAMASSASSIN שהשתמשתי בו לפני כן. ושתי אלו חיות ביחסי גומלין נהדרים. זה עובד רבותיי.
ממשהו כמו 100 ספאמים ליום שהיו עוברים מתוך האלפים (אני לא מגזים) שטרחו להגיע לכתובות שלי, אני מקבל משהו כמו בין 1-5 ספאמים ליום. זה עובד. no more למחוק ספאמים בתור התעמלות יומית.

בעודי מאושר מיום נפלא שכזה, אני קורא ידיעה מתוך הפרסומים של הלמו, מן בלוג ותיק או רשימה הנקראת דואר חשמלי. הלמו מספר על חברת ספאם קטנה וחביבה (לה ייעץ מסתבר בסוף הרשימה) שנתבעה על ידי מישהו שהזמין דואר זבל. חוץ מהעובדה ששני הגופים האלו, מזמין הדואר זבל, והזבלן, יכולים מבחינתי להישאב לתהומות הנשיה, ולתבוע אחד את השני עד זוב דם, הסיפור בינהם הוא שהזבלן נחסם על ידי בזק בינ”ל, כך שלא כל הדואר שלו נשלח, ועל כן המזמין תובע אותו. הלמו, מסיבה שמובנת רק בסוף טוען שעל הזבלן לתבוע את בזק בינ”ל על שחסמה את דואר הזבל ששלח?!

אני אומר, כל הכבוד לבזק בינ”ל, וברור שכל ספקי האינטרנט בארץ צריכות להשתמש בפתרונות נגד-ספאם. במיוחד כאלו שעובדים כמו שצריך (וקל לבנות מנגנונים מוצלחים כשיש לך מספר משתמשים). אני גם מתפלא איך בכלל זבלנים עובדים בצורה לגיטימית ולא מוקעים מהקהילה העסקית. די עם זה כבר. נו. זה מציק ולא מועיל לאף אחד.
אני חושב שמישהו צריך להציע פתרון אנטי-ספאם הכולל קנסות לזבלנים. משהו עם שיניים. אני רוצה להופיע ברשימה בה אם שולחים לי דואר זבל, נתבעים. למה אני צריך לסבול בגלל אי-יכולות שיווק נאותות של אנשים מסויימים?

« פוסטים ישנים יותר