24, סדרת המתח המהוללת בכיכובו של קייפר סאתרלנד כג'ק בואר, סוכן היחידה למלחמה בטרור, התחילה את עונתה החמישית, או היום החמישי בו כל דקה מחייו של ג'ק מתועדת לפנינו (מלבד הפסקות לפרסומת).
אף אחד לא טרח לספר לי על זה, או שפשוט אני לא מסתכל מספיק מסביב?
קטגוריה: טלויזיה
דוקטור הו מגיע ארצה
קראתם את זה כאן קודם. סדרת המד"ב המעולה דוקטור הו (גרסת ה-2005), עושה עליה ליס ויקאנד (ערוץ "כן סופשבוע"). בעקבות סקירה מעניינת מאת הקורא פרנק (המזדהה כדובי שרגא בטי.וי.אי) למדתי שבילי פייפר היתה כוכבת פופ כצעירה. כן, זו היא בתמונות כמו שאתם בטח מזהים. למה אף אחד לא טרח לאזכר שכריסטופר אקלסטון שיחק את המשיח בסדרה המעולה second coming? ולמה רק עכשיו אני מבין את הגאוניות שבליהוק כזה?
It's ALIVE!!!!
איך אתה יכול לעשות סדרת אנימציה עם פאנן של שקל תשעים ושל-החבר'ה-עשו-איזה-משהו-בגאראז'-תראה-איזה מגניב-יצא אבל בהפקה של מליון דולר עם הגוורדיה הצעירה של הוליווד? כנראה שאת ROBOT CHICKEN עושים לאט ובזהירות. סת' גרין (הבן של דוקטור איוול/אוז איש הזאב מבאפי) חבר למת'יו סנריץ' וכפי הנראה לחבורת שתהיה חבורת סאותפארק החדשה ובאנימציית stop-watch (כזו כמו פעם, לא עם מחשבים) של בובות משחק (ACTION FIGURES, רובוטריקים, בובות כרוב, ברביות וכו') והם עושים את הדבר הכי מצחיק והכי קורע שמסתובב היום. יש עשרות סקצ'ים בכל פרק של 20 דקות. קטעים מוזרים וביזארים, רובם סאטירה והתרפקות על תוכניות וסרטים. תמיד זה מצחיק. כמעט תמיד עם רפרנס לאיזו תוכנית שאהבנו. סת' גרין כנראה הביא איתו המון כוכבי הוליווד לקולות: סת' מקפרלן, שרה מישל גלר, מילה קוניס, מארק המיל, אשטון קוצ'ר ועוד ועוד. או כמו שאומרים באיי.אם.די.בי: Too Funny.
מזמן לא המלצתי על משהו ככה. ROBOT CHICKEN, יצא הדיוידי של העונה הראשונה. מתי בYES+?
קפטן ג'ק מקבל סידרה
דמותו של הקפטן המשעשע מדוקטור הו, שחיזר אחרי רוז בפרקים על הבליצקרייג בלונדון, עם החללית הנעלמת וגישת הגנג-הו מקבל סדרה משלו (בביבסי 3 מופק על ידי ביביסי ויילס). Torchwood (אנאגרמה על DOCTOR WHO) אמורה לכוון לקהל בוגר יותר. את קפטן ג'ק הרקנס מגלם ג'ון ברומן.
"Torchwood will be a dark, clever, wild, sexy, British crime/sci-fi paranoid thriller cop show with a sense of humour – the X Files meets This Life," says Russell T Davies.
בריטניה הקטנה והדוקטור חוזר
גיליתי פתאום בסטאר וורלד את "Little Britain" . תוכנית סקטצ'ים קורעת. שני שחקנים עיקריים, והרבה מאד שחקנים בריטיים מהשורה הראשונה שחוזרים בפרקים שונים, כמו אנתוני סטיוארט הד (ג'יילס מבאפי) בתפקיד ראש הממשלה. הרבה גברים בלבוש של נשים, כמסורת זהו-זה, וגם כמה ראנינג גאגס על העובדה שאנחנו מוצאים את עצמנו מתעלמים מהעובדה שאלו גברים. חלק מהקטעים מתחילים בקריינות, בטח בשביל להקנות להם תחושה דוקומנטרית. משעשע לגלות שהקריין הוא לא אחר מאשר טום בייקר, ששיחק את דוקטור הו אי שם בשנות השבעים. מה שמוביל אותי לספר על העונה החדשה של דוקטור הו שהתחילה מנשבת לפי רוחות הקריסמס. קצת משונה להתרגל לשחקן החדש (או הגלגול העשירי) של הדוקטור. היה משהו קצת פחות גאוותני ויותר משועשע בקריס אקלסון. מצד שני דיוויד טננט מקנה לדוקטור תחושה קצת ג'יימס בונדית, שזה תמיד טוב.
מתי הדוקטור יגיע ליס? מתי יס יפסיקו עם הרירנים של סמק דה פוני ואפידורל (תוכניות סקצ'ים נשיות – הגרסה הבריטית המעולה, והישראלית הלא רעה בכלל) ויביאו את ליטל בריטן? או סדרה אחרת של אותו צוות, Rock Profile שאשמח לוודא האם גם היא אכן טובה לא פחות כמו שטוענים גולשים ב-IMDB.
בילי פייפר כרוז ודיוויד טננט כדוקטור העשירי
אוז
לא ראיתי את אוז כשהסדרה המצויינת הזו הוקרנה בערוץ 2 בזמנו, ועכשיו אני עוקב אחריה בדבקות בשידורים החוזרים של יס+ (ותודה ליס-מקס על השירות הנפלא). הסדרה המצויינת גם היא Prison Break הראתה לי שסדרת כלא יכולה להיות מעניינת, כי לפני כן, לא נתתי לאוז אפילו צ'אנס. עצם העניין "סדרת כלא" נשמע כמו משהו לא מגניב.
מי רוצה להתעסק ברפש האנושי?
אז לא, אני מצטער על כל השנים שהחמצתי בלי לצפות ב"אוז". לומדים הרבה על טבע האדם כשהוא כלוא, ועל השדים המסתתרים בכל אחד מאיתנו, ורואים שגם בתנאים הכי קשים, במצב הכי מתוסכל, עדיין יש לפעמים רגעים יפים, וטבע האדם לא רע מנעוריו. אלא אגוצנטרי. ככה שאם מבינים את המוטיבציה האמיתית של אנשים מאחורי הפעולות שלהם, הרבה יותר קל לנו להתמודד גם עם המצבים הכי בלתי אפשריים.
כל ערב ביס פלוס (ושידור חוזר לפנות בוקר). היה כיף לראות תפקידים מצויינים קודמים של מייקל ומיסטר אקו מ"לוסט" (הרולד פרינו כאוגוסטוס היל ואדוול קחינו-אגבהה כסימון אדביסי).
אובר דר בהנגאובר
התעוררתי הבוקר עם הנגאובר נוראי. מזמן לא עשיתי סבב ברים, ואתמול שהתחיל נפלא בהופעה של ספירלה בגדה השמאלית, הסתיים כליל שכרות לא פוזיטיבי במיוחד.
מימין למעלה טארק, דים, הסרג', סמוק ואנג'ל.
כשניסיתי לקלף את עצמי מהמיטה צפיתי בפרק נוסף של הסדרה המעולה Over There. הסדרה של כריס ג'רולמו בהפקה של סטיבן בוצ'קו מתארת קורותיה של יחידה במלחמה המיותרת ההיא של בוש ג'וניור בעיראק. היא נקראת ביס פלוס "אי שם", קלישאי שזה נשמע, סדרת מלחמה, אובר דר מצליחה בכל זאת לתת לי כצופה הזדהות עם כל דמות בסדרה, בטיפול אנושי מסור. היתה לי הסתייגות מה לצפות בזה כ"עוד סדרה על מלחמה". אבל אחרי הפרק הראשון מיד הבנתי שמדובר כאן בדבר אחר. כל דמות, שעל הניר נשמעת סטריאוטיפית, מקבלת רוח חיים אנושית בסדרה – דים, בוגר הקולג' שפתאום מוצא את עצמו עם רובה בשטח עויין, סמוק, הגנסטה, שצריך פתאום להתנהג יפה אחרי שמפילים עליו אשמת שווא, בו ריידר, הקווטרבק המוצלח שצריך להתמודד עם הצבא וגורל אכזר, סרג'נט סקרים שצריך לטפל ביחידה כמו גננת ועדיין לשמור על אסטרטגיית קרב, אנג'ל, הדתי שמאמין שיגיע לגן עדן אבל כוונתו לא מחטיאה, טאריק "אני לא ערבי, אני מדטריוט" נאסירי, שבעל כורחו משמש כמתורגמן, והרבה אחרים. אם תמיד חשבתם שלאדם יש שני צדדים, טוב ורע, הסדרה מצליחה לתאר לנו מגוון פניו של אדם. ממליץ.
ניר בקליפ נוסף
ניר מטרסו (פישטונה), האיש שטען שהמצאתי את האינטרנט, מפציץ בקליפ נוסף פרי עכברו. אחרי שפעם עשה קליפים לאביב גפן ולאמיר קרטס, ממשיך בקליפ שני להרכב שחתום בבירדסונג. הקליפ הקודם היה ל Her Highness בקטע שנקרא sisters and sons of pride, והפעם לשיר של Tinty Creatures שנקרא Acrylic on cardboard 2. מוזיקה שווה, אנימציה פסיכית.
רשימות ב-IMDB
יצא לי לאחרונה לערוך רשימות של סרטי קולנוע וסדרות טלויזיה שאהבתי במיוחד, קצת אחרי שנעזרתי ב IMDB, מאגר הקולנוע המקוון, שמתי לב לשירות חדש שלהם – לאפשר לאנשים להציג בפומבי את הרשימות שלהם. אמנם כדי לצפות בהם צריך להיות רשום ב-IMDB, אבל בכל זאת שירות יעיל. הנה רשימת הסרטים האהובים עלי, והנה רשימת סדרות הטלויזיה. לא רשימות מחייבות, וכל הזמן אני נזכר בעוד דברים, אבל בכל זאת, נחמד שיש כאלו.
I'm the new IT
ראיתי עכשיו את הפרק הראשון של הסדרה המאד מוצלחת, לדעתי, The Comeback, בעקבות המלצה של האתר tve. מסופר שם על כוכבת עבר של סיטקום להיטי שנקרא I'm It, שמנסה לשקם את הקריירה שלה בקאמבק לסיטקום צעירים, תוך כדי שחייה מצולמים לדוקומנטרי על חייה. הצופים רואים את ה"Raw-footage" של צילומי הדוקומנטרי (כולל הערות כמו "אל תצלם את זה", ו"את זה תחתכו החוצה", וצוות הצילום שנשאר אחרי דלתות סגורות או מסתבך בין הרגליים של המצולמים. אם זה נשמע קצת כמו טלנובלה בע"מ, אז לא, זה מצחיק ומרגש כמו החיים עצמם.
ליסה קודרו מחברים נהדרת בתפקיד ואלרי, וההקבלות בין החיים שלה לאלו של ואלרי כנראה מתבקשות, ואולי לכן מצליחות להצחיק ולרגש.
בפרק הראשון מתברר לואלרי שסיטקום שהיא חשבה שהיא מקבלת תפקיד מרכזי בו הופך להיות תפקיד שולי, כי הכותבים לא מרוצים. יש תימה מרכזית של לחזור ולשחק על השטיק שב"I'm it" דברים היו אחרת, כמו לדוגמא להעזר בקהל לקבל עוד טייק. מרגיש אמיתי, כואב ומשעשע. ממליץ בחום ואהבה, ויש אפילו ציצים של כוכבנית צעירה ככה פתאום בהפתעה.