חזרתי למשחק שחשבתי שפס מהעולם, ודווקא חזר ובגדול. לשחק אונליין בקול אוף דיוטי, במיוחד בשרתים עבריים, כשמהירות התגובה של השרת מספיק טובה, זו חוויה מסוג אחר.
סצינות מלחמה ממלחמת העולם השניה, העמיתים נגד הציר, הציר נגד הסובייטים. לא ממש משנה הצד, משנה האדרנלין שזורם בשקט לפני העימות, במארב, ובעיקר בלשמור על הקול בשניה של העימות, וללחוץ על הכפתור של העכבר כשהיד לא רועדת.
אגב, התמונה לעיל לא לקוחה ממשחק הרשת, אלא מהגרסה האישית. אף שחקן שמכבד את עצמו לא היה עומד ככה סתם עם הגב ומחכה שמישהו יבוא אליו. אנשים נהיים ערמומיים.