קטגוריה: התייחסות

ביזארו, גיקספיק, התייחסות, טק

אינטרנט, דבר אלי בפרחים

השארת תגובה
תראו מה מצאתי. תדמיינו את האינטרנט כעוד גולש טמבל, ודברו בצ'טית עם סך כל התבונה האנושית. האמת, המנגנון רק קצת יותר מתוחכם מקורקיבוט, אבל עם מלאי טקסט בלתי נדלה. משעשע. או כמו שאומרים שם: לפעמים מוחכם צר מלהבין את התבונה הענקית שהינה האינטרנט. הנה סתם דוגמא אקראית:
The internet says:
Have you seen my friend?
Puny human says:
who is your friend?
The internet says:
The Person Who Wants to be My Friend is working with me temporarily on a short-term project.
Puny human says:

oh, cool. what is that project?

The internet says:
That means that infinite circles go through each pixel, and that sometimes more than one object is hit in .
Puny human says:

I did not understand.

The internet says:
But yeah, I did not really understand what was going down until I had my bra off and Rob (the guy .
Puny human says:

oooh. sounds hot. did not realize you had a bra, Internet.

The internet says:
Outside, the dusty streets of Sanctuary, New Mexico were car- peted with dead and dying men.
משעשע.
התייחסות, קולנוע

הקאלט של דובדבני

השארת תגובה

עברתי הרגע על חמישים הציטוטים של שמוליק דובדבני בויינט שלקוחים מתוך הקולנוע הישראלי לדורותיו. כמעט לדורותיו, שמחתי לראות את הציטוט "מקסימום נתאהב" ממשהו טוטאלי.

אחרי שבי גביזון גם גור בנטביץ' נכנס לקאנון הישראלי כצעיר הבמאים שם. כן, כפי שזה נראה, יש ליין במאים כמו אורי זוהר, אסי דיין וזאב רווח (ואו יהודה ברקן, לא ברור מי לוקח את הקרדיט ל"פניני קולנוע" כמו חגיגה בסנוקר וצ'רלי וחצי), שמרבית הציטוטים שם מסרטיהם. מדהים איך הקולנוע הישראלי מהדהד לנו את התרבות דרך השפה. משדר הלאה שיח פרטי כשיח ציבורי. הופך גחמות של תסריטאי לאבני דרך וביטויים בשפה ועל ידי כך מעצב את התרבות. ונסיים בברכת ציטוט ממשהו טוטאלי שלא נכנס לרשימה של דובדבני: "איך איך נתתי לה ללכת?".

גיימינג, התייחסות, טק

החיים כשדה קרב 2

השארת תגובה
שדה קרב
מתוך battlefield 2
שנים
שאני משחק במשחקי FPS. יריות בגוף ראשון, יעני. המשחקים האלו שהתחילו מ
DOOM (ויש היגידו בטעות שמטירת וולפנשטיין 3D), כאלו שאתה מרגיש שאתה בתוך
המשחק ורואה רק את הכלי נשק שלך. יורים מכל הכיוונים. בם. בם. בם. פיו.
פיו. צ'ח פח.

שדה קרב

מתוך אורבן טרור

כבר
הרבה זמן אני מנסה למצוא משהו שעושה סימולציה ריאליסטית מספיק לעולם צבאי
שמשחקים אותו אונליין – דהיינו כל הדמויות שאתה רואה מסביבך הם אנשים
אחרים במקומות אחרים בעולם. תודו שיש בזה משהו אחר. אף פעם לא הסתדרתי עם
COUNTER STRIKE שתפס מאד טוב את הצעירים בארץ. לא יודע למה, הגרפיקה
הפריעה לי. גם Solider of Fortune לא תפס אצלי. היו לי רומנים ארוכים עם
שני מודים של QUAKE3. מוד הינו שימוש במנוע המשחק תוך שינוי פרטים
מינימלים כמו הגרפיקה עד לשינוי מלא של המשחק ואופן המשחק מה שנקרא טוטאל
מוד. התחברתי מאד לשניים כאלו. הראשון – URBAN TERROR ששיחקתי בו הרבה, אפשר להגיד ששם התמכרתי לתחושת הארגז חול – פגוש אנשים נחמדים מכל העולם ותירה בהם. אפילו השתייכתי לקלאן – שבט מה שנקרא, קבוצת אנשים מזוהה שאמורה להיות אליטת משחק. היה כבוד. היה לי שם שבטי. אשכרה חבר בקרו. מי היה מאמין.

שדה קרב

מתוך נייבי סילס

בד-בבד היתה איזה תקופה ששיחקתי NAVY SEALS: COVERT OPERATIONS,
גם הוא טוטאל מוד של קוייק. יותר ריאליסטי, אפילו פחות פופולארי. בערך שרת אחד בזמן נתון שמשחקים בו בכל העולם. בגלל
האופי המחתרתי של המודים האלו (חבר'ה ישבו ועשו אותם באופן עצמאי על גבי
המנוע של קוייק) לא היה קל למצוא שרתים שמריצים את המשחקים האלו. אני חושב
שהיום הם כבר לא מפותחים, בטח האנשים שעשו אותם מצאו עבודות בעולם
המשחקים. אנשים מוכשרים. הרבה רעיונות שעד היום לא יושמו במלואם. קאונטר-סטרייק לעיל התחיל בתור משהו כזה בדיוק.

שדה קרב

מתוך אמריקז ארמי

היתה איזו תקופה שניסיתי לשחק Americas Army. משחק שהפיק לא אחר מאשר צבא ארצות הברית בעצמו. כנראה לשם גיוס. אחלה רעיון. מאד ריאליסטי. לא מספיק
שחיק לדעתי (בר-משחק). עדיין בגלל שהוא מחולק חינם, יש לו קהל גדול למדי.
מה שמשונה בו הוא שאתה תמיד משחק אמריקאי, ותמיד הצד השני יראה לך כמו
איזה "איש חום" (ע"ע המערכונים אודות הbrown people שתמיד אמריקאים
יפציצו). קטע קצת משונה. היה לי חסר אקשן שם. אולי משהו אחר.

שדה קרב

מתוך battlefield 2

אחרי כל אותם חיפושים, מצאתי. היום, אני מעביר ימים כלילות בשרתים של Battlefield 2. משחק של EA ענקית המשחקים וחברה שבדית בשם DICE.
עם המשחק הקודם שלהם battlefield: 1942 לא ממש הצלחתי להתחבר. אין הרבה
דמיון מלבד השם בין שני המשחקים האלו. העקרון בבטלפילד 2 הוא שזה לא רק
FPS, זה גם סימולציית טיסה (מטוסים ומסוקים), נהיגה ומשחק טקטיקה
בזמן-אמת אם בכך תחפוץ. אתה משחק במה שאתה נהנה ממנו, ומתנסה בכל מה שניתן (כל עוד אף אחד אחר
בשרת לא משתמש בזה). סימולציית קרב אמיתית
עם דגש נרחב על רמת מישחקיות גבוהה. המשחק לא ריאליסטי, אבל נותן תחושה
טובה מספיק שהוא כן. כשכדורים שורקים לידך, אתה מפחד. כשאתה שומע כדורים
ננעצים בבשר, אתה מפחד. אין כמו להרגיש עוצמה כשאתה קומנדר, נאבקת קשות
להרוג שלושה חיילים במו הרוס"ר שלך, כשלידך נוחת מטח הארטילריה שהזמנת
ומחסל חוליה אחרת כולל הטנק שלה. אם לצטט: POWAA!!!!11.

שדה קרב

מתוך battlefield 2

אפשר
לשחק במצבים שונים לחלוטין (הכל לבחירתך פשוט על ידי השתתפות – כמו בעולם
האמיתי). כמו לדוגמא משחק שלם בו אתה יושב בתוך הליקופטר, שלא אתה מטיס,
וזורק רימוני יד או לחילופין תיקי עזרה ראשונה. אתה יכול לפקד על כל הצד
שלך (קומנדר), לפקד על חוליה (סקואד-לידר), להיות חייל בחוליה, חייל ללא חוליה, או קומנדו של
חוליה-של-איש-אחד. כמובן שהכל תלוי במה תפוס – או בשחקנים האחרים על השרת. על תפקיד הקומנדר, לדוגמא, בשרת הישראלי כולם קופצים, ותמיד ינסו להצביע נגד הקומנדר הנוכחי. לא משנה מה. בשרת הולנדי מסויים לדוגמא, אין אף קומנדר, ומתפלאים כשיש מטר ארטילריה ליד. כל שרת ומנהגיו. בנוסף, בשרתים "מדורגים" (RANKED) אתה מקבל נקודות שנצברות
לחשבון שלך (עניין כזה אגב גם יש ב Americas Army, אבל לא במשחקים האחרים
שציינתי). ככל שאתה צובר יותר נקודות אתה עולה בדרגות, ומקבל אותות לשבח.
אשכרה מרגישים התקדמות. מרגישים טפיחה על השכם. אני כרגע Lance Corporal, נדמה לי שזה כמעט רב"ט.
עוד ארוכה הדרך. חבל שאי אפשר להתחיל בדרגה שלך מצה"ל. ככל שמתקדמים בדרגות מקבלים יותר אפשרויות לנשקים וקדימות
בכל מיני עניינים. בטעות בחרתי "לפתוח" נשק שרק חובש יכול להשתמש בו, אז עכשיו אני רוב הזמן חובש. אחלה להיות חובש, אגב. ממליץ. CLEAR!

מתוך battlefield 2

בנוגע
לצדדים, או האומות הנאבקות – המאבק הוא תמיד בין האמריקאים לעוד מישהו –
אתה יכול להיות האמריקאים, או הסינים או הערבים (סליחה, הקואליציה של
המזרח התיכון). כל זאת ועוד, אם אתה לא משחק אמריקאים,
פקודות הקשר הן בשפה האותנטית. אני יודע להגיד GO GO GO בערבית ובסינית
עכשיו. אבל רוב הזמן צריך להסתכל בצד להבין מה אומרים, מה שלא נכון לצד האמריקאי. כמו כן, יש אפשרות להשתמש בשיחת-קול. אותי אישית זה מעצבן. פתאום
שומעים שהחיילים האמיצים הם חבורת צעירים. קצת מקלקל את חויית המשחק לטעמי.

מתוך battlefield 2

המשחק עולה 300 ש"ח בארץ. יש כרגע שרת ישראלי פעיל אחד. השרת אינו מדורג – אבל כן מתחשב בנקודות
שצברת. מכיוון שהמשחק חדש, נראה לי שהוא יתפוס בקרוב כמו אש בשדה קוצים, אז
בטח יהיו עוד הרבה שרתים ישראליים. מצאתי מקום בתאילנד
שמוכר את המשחק ב 598 בהט (60 שקל), וקניתי על אף אזהרות שזה בתאילנדית ואולי עובדים עלי, ואני מאד מרוצה. למשחק יש
דרישות די גבוהות מהמערכת שלכם – מחשב שלא תפור לגיימינג לא יריץ את זה.
שמעתי הרבה תלונות על העניין הזה. לפעמים אפילו על המערכת שלי, שהיא די בסדר, הוא מקרטע קלות. אבל אם יש לכם מחשב חזק – סוף סוף תוכלו
להפיק ממנו משהו ראוי.

מתוך battlefield 2

ממכר, אבל שווה את זה. בהן צדק. אין סיפוק כמו הסיפוק שמקבלים בלהפיל מסוק קרב עם רובה סער.

התייחסות, טלויזיה

I'm the new IT

השארת תגובה

ליסה קודרו

ראיתי עכשיו את הפרק הראשון של הסדרה המאד מוצלחת, לדעתי, The Comeback, בעקבות המלצה של האתר tve. מסופר שם על כוכבת עבר של סיטקום להיטי שנקרא I'm It, שמנסה לשקם את הקריירה שלה בקאמבק לסיטקום צעירים, תוך כדי שחייה מצולמים לדוקומנטרי על חייה. הצופים רואים את ה"Raw-footage" של צילומי הדוקומנטרי (כולל הערות כמו "אל תצלם את זה", ו"את זה תחתכו החוצה", וצוות הצילום שנשאר אחרי דלתות סגורות או מסתבך בין הרגליים של המצולמים. אם זה נשמע קצת כמו טלנובלה בע"מ, אז לא, זה מצחיק ומרגש כמו החיים עצמם.

ליסה קודרו מחברים נהדרת בתפקיד ואלרי, וההקבלות בין החיים שלה לאלו של ואלרי כנראה מתבקשות, ואולי לכן מצליחות להצחיק ולרגש.

בפרק הראשון מתברר לואלרי שסיטקום שהיא חשבה שהיא מקבלת תפקיד מרכזי בו הופך להיות תפקיד שולי, כי הכותבים לא מרוצים. יש תימה מרכזית של לחזור ולשחק על השטיק שב"I'm it" דברים היו אחרת, כמו לדוגמא להעזר בקהל לקבל עוד טייק. מרגיש אמיתי, כואב ומשעשע. ממליץ בחום ואהבה, ויש אפילו ציצים של כוכבנית צעירה ככה פתאום בהפתעה.

גיקספיק, התייחסות, טק

ספאם – המלחמה נמשכת

השארת תגובה

ולפעמים העולם מגיב חזרה – ומהר. תראו מה כתבו בסלאש דוט היום.

חברה ישראלית בשם Blue Security השיקה שירות של אנטי-ספאם אקטיבי (ואגרסיבי) שיציף חזרה את החברות ששכרו את שולחי הספאם באלפי מכתבים זועמים.

יש אנשים שטוענים (ולא בצדק) שזו ויג'ילנטיות. אני אומר, בתור אחד שמקבל כ-1000 מכתבי ספאם ליום (לא הגזמה – הערכה מדוייקת): אם לבאטמן מותר, אז גם לנו. יפה שעה אחת קודם. אימרו לא לספאם. עדיף שתצעקו.

לכתבה בביביסי.

עדכון (תודה ניר): לסקירה מקיפה אצל רפי פוגל (שממש לא מסכים איתי).

גיקספיק, התייחסות, טלויזיה

באינטרנט הטלויזיה יותר טובה

השארת תגובה

תראו מה אומרים בטיוי-טום (או טי.וי.קום עכשיו):

Rankings based on TV.com traffic from the last 24 hours.

1 Family Guy 9.1
2 Lost 9.0
3 Smallville 8.9
4 Gilmore Girls 9.0
5 Charmed 8.8
6 Justice League Unlimited 8.9
7 CSI 9.0
8 The O.C. 8.7
9 Desperate Housewives 8.9
10 One Tree Hill 8.9
11 The 4400 8.8
12 The Simpsons 9.1
13 Stargate SG-1 9.1
14 Teen Titans 9.0
15 South Park 9.0
16 Laguna Beach 8.1
17 Buffy the Vampire Slayer 9.0
18 Full House 8.5
19 Battlestar Galactica (2003) 9.0
20 Friends 9.0
21 Nip/Tuck 9.0
22 Stargate Atlantis 9.0
23 House 9.0
24 7th Heaven 8.0

ככה שהטירוף נעשה יותר נוח? לאנשים שיודעים למצוא את טי.וי.קום יש טעם סביר יותר ממסעודה? יש בכלל מסעודה משדרות או סתם המציאו אותה? (ברור שהמציאו אותה – הכוונה לקונספט שלה). אולי בכלל אין מישהו כמוה? אנשים כמו אותה מסעודה היפותטית אולי לא רואים טלביזיה בכלל, יש לנו טעם לשרת לצרכים שלהם? נקודה למחשבה.

גיקספיק, התייחסות, טלויזיה

הו הו

4 תגובות


"אלה לא הדרואידים שאתה מחפש!" (או משהו דומה מאד :) ).

הפרק השני בעלילותיו של הדוקטור מסמן תחילתה של ידידות נפלאה. ביני הצופה, לבין הסדרה הזו Doctor Who, כמובן. גם בין הדוקטור לרוז.
שבבי הבטחות האיכות שהתפזרו בפרק הראשון התחילו להופיע בפרק הזה. אפילו האפקטים לא יביישו את בבילון 5. קווי עלילה הרבה פחות בי-מוביים, ויש אפילו קריצה (או שתיים) למדריך הטרמפיסט, וגם כמה רעיונות פילוסופיים אודות זמן ומוות שקיבלו טיפול מעניין. אגב, רק לי נדמה או שלחוצן הראש הענק קוראים The Face of Bo?

אמרו לי שהרסתי קצת עם ספוילים בפוסט הקודם, אז פשוט אומר – דוקטור הו – לכו לראות (אצל חברים עם חיבור אינטרנט? יס? הוט? שומעים אותי?). אגב, למפיק קוראים פיל קולינסון. רק לי זה נשמע שם מצחיק? כמעט כמו סקיפ סקולניק מאנג'ל.
וציטוט השבוע: "C'mon Timelord, chips are on me".

התייחסות, טלויזיה

נקמתם של ד"ר הו וקוז'אק במסתרי הרימייק הגדול

2 תגובות

האח. הידד.
באמת.
האח. הידד.
שתי סדרות, קאלט לקהלי יעד שונים, קיבלו מתיחת פנים של המאה העשרים ואחת.
ד"ר הו

איפה יש כאן חישוק מתכת ענקי?

הו? מי? הו. הדוקטור. את הסדרה המקורית לא ממש יצא לי לראות. זכור לי משהו שחור לבן (או שזה היה צבע המסך האישי שלי) והיא התחילה בסיקסטיז, עם הרבה אנשים במבטאים אנגליים וחייזרים שנראים כמו קרטונים מולבשים על אנשים. האמת היא שהסיפור הוא על דוקטור חייזרי (כך טענו בפרק הראשון) שמסתובב בזמן (נוסע בזמן מה שנקרא) בתוך תא טלפון. הרבה הומור ומשחק אנגלי משובח. קצת אפקטים של הוליווד לפני חצי עשור פלוס מינוס. מתחברים אל העלילה דרך בלונדה צעירה ונאה, רוז (שושנה?), שחיה את חייה האנגליים הטיפוסיים עם חבר שהיא לא ממש אוהבת, עד שהדוקטור נכנס לחייה ועושה שם בלאגן. האמת שהפרק הראשון קצת צולע, אבל יש המון פוטנציאל לסדרה מופלאה. בטח יקח להם זמן לאזן בין הומור, מד"ב ודרמה. כרגע יש יותר תחושה של בי-מובי ופחות של סדרת מופת אנגלית. אולי זה לשימור הדוקטור המקורי. אני בטוח שהעניין יוסדר. האח לדוקטור.
קוזא'ק

"שם! כתובת! מטרה!"
וינג ריימז (מרסלוס וואלס מספרות זולה או ההאקר המאסיבי במשימה בלתי אפשרית) מפיק ומככב כשוטר הקירח הקשוח עם הסוכריה על מקל והמגבעת. הסדרה קיבלה תפנית קצת אפרו-אמריקאית. אולי לטובה. אני לא זוכר הרבה מקוז'אק, אבל אני זוכר שמאד אהבתי את הסדרה כילד. קוז'אק 2005 מוצלחת כסדרת שוטרים. דמותו קצת מזכירה את שאפט כקשוח-אבל-עם-לב-טוב, ואולי זו הפעם הראשונה שגיבור סדרת שוטרים הוא בכלל הפקד (לוטננט), כשחברו הטוב הוא הקפטן של היחידה (צ'ז פלמנטרי), ולא שני שוטרים שרבים עם הפקד. אהובתו-שלפני-הנשיקה-הראשונה ("זו לא הייתה הנשיקה הראשונה שלנו") דומה באופן מפתיע לאווה לונגוריה (גבריאל סוליס מdesperate housewives הזכורה לטוב). מה? לא יכלו ללהק אותה?
סצינות חזקות-מתוחכמות של שבירת חשודים (רולטה רוסית כשאין כדור ו"שלושה אקדחים מכוונים עליך – הם לא יפספסו"). זונה מזמרת ("אני דומה לביונסה!". היא לא). סוף מפתיע אחד. הוא גם בוכה לפעמים ומחזק את הטענה שלי: Boys don't cry. Men do.

גיקספיק, התייחסות, קולנוע, קומיקס

אמריקן ספלנדור? יס מקס.

2 תגובות

פול ג'יאמטי בתור הארווי פיקאר
קיבלתי יס מקס. זה שבוע שני שאני טוחן טלויזיה לייק דרז נו טומורו. קצת מוגזם אני חושב. ראיתי הלילה את אמריקן ספלנדור לראשונה. למה אף אחד לא סיפר לי על זה לפני כן? סיפור אודות "איש אמיתי" שכתב קומיקס על חייו המדכאים וה"נורמליים" ונותן מן מבט מראתי על חיים אפרוריים של איש אמריקאי ממוצע. אהבתי במיוחד את העובדה שלטרמן הביא אותו מספר פעמים בשביל להתכסח איתו. לטרמן נגד האוורג' ג'ו. פקיד הארכיון נגד מארח הטוק שואו השנון. כמעט היו מכות. אולי לטרמן התלהב מהעובדה שפיקאר הסתכל עליו בגובה העיניים, והיה לו אג'נדה משלו שלא כללה התחנפויות או נסיון למכור את הקומיקס שלו, אלא רק לדבר לאומה בלי שיפריעו לו.
הסרט עצמו קצת איטי, פול ג'יאמטי משכנע, והקריס-קרוס בין השחקנים לדמויות הדוקומנטריות מעניין ונותן תחושת אותנטיות. גם כמה מעברים דמויי קומיקס מעניינים.
שווה, במיוחד אם גם אתם אובססיביים-קומפולסיביים אודות אוספים שונים (מר הארווי פיקאר, גיבור הסרט, אסף קומיקס ותקליטי ג'ז ישנים), או סתם אוהבים קומיקס דמויי קראמב.
בנוסף, אם אני סוף סוף כאן, יס מקס שווה, אבל בשביל שהוא יהיה טיוו חסרים עוד כמה פיצ'רים: דולבי דיגיטל (הבטיחו לי שיהיה בעדכון התוכנה האוטומטי הבא), לעשות אחורה לשידור חי (יענו באפרינג – הקלטה קבועה של דקה אחורה או משהו כזה), ו"מנוי" על תוכנית – בחירת תוכנית לפי שם ולא לפי שעת שידור ספציפית – שהמכשיר ישבור את הראש מתי משודרות התוכניות האהובות – למה להתאמץ.
אבל עדיין. וידאו דיגיטלי עם תכנות קל לפי תוכניות, כל אחד צריך.

התייחסות, טלויזיה

דברי במספרים

השארת תגובה


התחלתי לראות סדרה מאד חביבה מבית CBS, עם פרמיס די טפשי שמשום מה דווקא עובד. Numb3rs (מ0פ7ים אם תרצו) היא סדרה בה פרופסור צעיר וגאון למתמתיקה שימושית עוזר לאחיו, סוכן אף בי איי מוצלח (רוב מורו "חשיפה לצפון") לפתור מקרים על ידי שימוש במתמתיקה גבוהה. הפרופסור הצעיר מצליח לחזות מקרי שוד-בנק עתידי, לנחש איפה גר רוצח סדרתי ולדעת אם מישהו התאבד או נדחף לפי מיקום הגופה שלו מתחת לגשר. זה נשמע קצת מאולץ, אבל הידע הלא אקדמי שלי במתמטיקה לא מרגיש שמקשקשים לו, ככה שאולי זה סביר לצופה האמריקאי הממוצע. השימוש במתמתיקה בתור איזה וודו שיכול לעזור בחיים האמיתיים אולי באמת קצת פשטני, אבל אם זה יעזור ליצור מתמטיקאי אחד או שניים מהצופים של הסדרה, במקום עורך דין, היה שווה. המשחק האמין וקאדר שחקנים מוצלח אולי מה שבעצם גורם לסדרה לעבוד: דיוויד קרומהולץ (ריי, Ice Storm, המכסיקני) בתור הפרופסור הצעיר, רוב מורו בתור אחיו, ג'ד הירש (דיר ג'ון, טקסי) בתור האבא האלמן שלהם, פיטר מקניקול (פפפוקיפסי מאלי מקביל) בתור המנטור הנוירוטי של הפרופסור הצעיר וסברינה לויד (סליידרס) כסוכנת אף בי איי ושותפתו של האח.
הפקה של טוני סקוט ורידלי סקוט עם דיוויד זוקר. עוקב באדיקות. או כמו שאומרים שם People lie… Numbers don't.