אז מה למדנו מהפוסט הקודם? א' ברגע שאתה אומר משהו שעשוי, אולי, להכעיס מישהו, אפילו אם לכולם ברור שהמישהו הזה לא צודק – יהיו תגובות. יפה. ב' אנשים, בלי להבין מה אתה אומר יכנסו בך, למה? כי הם יכולים, וסבבה. בואו, בדיוק לכן יש תגובות, ובדיוק לכן הכותרות שלי יותר גדולות.
ג' דברי הוצאו מהקשרם ולא הובנו, ולכן אני אסביר ביתר פירוט. להלן:
אני נהנה מהפרסומות של גוגל. אני אוהב את הפרסומות של גוגל. אם גוגל לא היו מיישמים את הפרסומות שלהם, בטח הייתי ממציא את זה בעצמי. אז אם מישהו לא מבין אותי, אני אוהב את גוגל. כן. אני, בועז רימר, אוהב את גוגל. אני חושב שהם אחת מחברות האינטרנט היחידות שבאמת מבינות את המדיום הזה, וכל הכבוד, שימשיכו בדרך שלהם. סבבה. אם היה לי קצת כסף הייתי קונה הרבה מהמניות שלהם.
יפה, זה הובן. עכשיו אבל, ויש כאן אבל גדול.
אני שונא את הישראלי התחמן. זה שמנסה להרוויח על חשבון אנשים תמימים, שמנסים להיות בסדר. אני רואה במפרסמים בפרסומות גוגל את מספר הטלפון שלהם – כאלו. פשוט תחמנים שרוצים להרוויח פרסום חינם. הם מקבלים פרסומת והיחיד שמשלם עליה הוא יצרן התוכן שבמדיה שלו הם מפורסמים. דהיינו בעלי האתרים ששמים את הפרסומות של גוגל אצלהם. מן הסתם התרגזתי כשראיתי את זה באתרים שנוגעים בי, אבל זו תופעה שקיימת בכל אתר שנושא את הפרסומות של גוגל.
לדעתי, התנהגות כזו, הורסת את הפרסום של גוגל, וצריך לעקור אותה מהשורש. עדיף בצורה חוקית וברורה – ניסיתי לדווח לגוגל על התופעה הזו, התמיכה המהירה של גוגל ביקשה ממני לפרט בפניהם מה הפרסום הבעייתי והם ידאגו שהוא לא יפורסם במדיה שלי. פרסומות כאלו רבות מדי. לא מתאים. ניסיתי, זה לא הולך.
השיטה הברורה לטפל בהם היא שגוגל יבינו שאלו פרסומות מרמה, ויסירו אותן מהמלאי שלהם, או כמו שהצעתי בפוסט הקודם שכל גולש יטפל בזה בעצמו, ויקליק גם אם הפרסומת לא מעניינת אותו.
למיטב ידיעתי החוזה שחתמתי איתו עם גוגל לא מנע ממני להציע הצעות לאנשים. יודעים מה, במדיות שלי, תתעלמו מההצעה הזו. הצעתי נכונה רק למדיות שלא קשורות אלי. במדיות שקשורות אלי אני אשלח עורכי דינים מאיימים למספרי הטלפון הרשומים שם. עורכי דין זה מגניב.
אגב, נראה שהבחור האחרון שהגיב לי בפוסט הקודם, אותו "מאור" הוא אחד כזה שמפרסם את הטלפון של העסק שלו במקום לינק. סתם האנץ'.
קטגוריה: משהו להגיד
גנבי פרסומות
אתם מכירים את הפרסומות האלו של גוגל, כן? לא קשה להכיר כי כתוב Ads By Google. הנה יש כאן בצד כמה וכמה כאלו.
מגמה ברוכה. האתרים, או שטחי המדיה, כפי שנהוג לקרוא להם בעולם הפרסום, מקבלים כסף לפי כמות ההקלקות על הפרסומות שאצלם, ובלי "לתת פרסום חינם" על ידי חשיפת הברנדים, כי הפרסומות ברובן הן רק בטקסט. לא לחצת, המפרסם לא שילם, גוגל לא שילמה, אתר המדיה לא קיבל תשלום.
מה עשה הישראלי החכם והתחמן, פרסם בטקסט הזה מספר טלפון. למה אתר אם אתה יכול להשאיר שם טלפון, חשב המפרסם המתחמן. ככה הוא מפרסם חינם, מי שמתעניין מתקשר למספר הכתוב, ואף אחד לא משלם כסף לאף אחד, ואתרי המדיה העמלים על פרסום תוכן שמביא אליו גולשים, לא מרוויחים. באסה.
עדכון: הפוסט נערך ב 11-9-08 בעקבות מכתב התראה שקיבלתי מגוגל אדסנס. ושוב באותו יום. פתרון להלחם בתופעה אני משאיר לדמיון הקורא.
זכרונות ראפ
בתחילת שנות השמונים ראפ היה המוזיקה שלי, הרבה לפני שגיליתי את כל הפוסט-פאנק ניו וייב. הייתי מחפש את המוזיקה הזו בכל מיני תוכניות מוזיקה שחורה שהיו מקדישות לקטע היפ-הופ רבע שעה בסוף התוכנית. היתה מן חנות תקליטים כזו על פינת כיכר דיזנגוף, מן מרתף של מטר על מטר, שהיה נחשב מתחרתי ומחובר לעניינים, עם שם כמו בית התקליט או מרכז המוזיקה או משהו כזה. אני זוכר שמצאתי תקליט (כן, תקליט, כזה מויניל שמסתובב מתחת למחט), של Whodini השמחה היתה גדולה, אבל כשמצאתי אלבום אמיתי של Grandmaster Flash & The Furious Five, זו היתה המציאה.
הכוכב האמיתי בתקליט היה אחד מהחמישיית הזועמים, Grandmaster Melle Mel, קראו לו. הוא היה זה שהביא את הראפ מהגטו התרבותי ללהיט עם קטע ראפ בשירה של צ'קה-קאן, אי שם ב 84, הרבה לפני שקטעי ראפ התחילו להופיע כחלק ממצעד הלהיטים הכללי.
היה במלי מל משהו אותנטי, משהו זועם, משהו שדי חסר לי ברוב הראפ שיוצא לי לשמוע היום, וזה לא ממש הרבה.
מל ביצע את שיר הנושא לסרט Beat Street, אולי סרט ההיפ-הופ או הברייקנדס, איך שכונה אז, האולטימטיבי (לפחות ברלוונטיות התקופתית שלו) ואת The Message, New York New York, ו- White Lines. מאז פחות או יותר הוא השתתק. קראתי שהוא הוציא איזה אלבום ב97', אחרי שתיקה ארוכה של כ-10 שנים, שלא נמכר כל כך ושלא ניתן להשיגו. מאז מה?
ואגב, בדיוק שמתי לב, שה PR Troopers שדיברתי עליהם קודם מתארחים בתקליט החדש של הדג נחש, בשיר "להביא את המכה", ואני לא בטוח שההפקה הוציאה מהם את המיטב שלהם. אבל מה, לפחות נגעו בזרם המרכזי.
פרינסיפל פיירבוש
[youtube]t4UIJTt-vdU[/youtube]
כמה טוב שיש תוכנות עריכה לכוווווולם.
A man for the millennium
I'm a modern man, a man for the millennium. Digital and smoke free. A diversified multi-cultural, post-modern deconstruction that is anatomically and ecologically incorrect. I've been up linked and downloaded, I've been inputted and outsourced, I know the upside of downsizing, I know the downside of upgrading. I'm a high-tech low-life. A cutting edge, state-of-the-art bi-coastal multi-tasker and I can give you a gigabyte in a nanosecond!I'm new wave, but I'm old school and my inner child is outward bound. I'm a hot-wired, heat seeking, warm-hearted cool customer, voice activated and bio-degradable. I interface with my database, my database is in cyberspace, so I'm interactive, I'm hyperactive and from time to time I'm radioactive.Behind the eight ball, ahead of the curve, ridin the wave, dodgin the bullet and pushin the envelope. I'm on-point, on-task, on-message and off drugs. I've got no need for coke and speed. I've got no urge to binge and purge. I'm in-the-moment, on-the-edge, over-the-top and under-the-radar. A high-concept, low-profile, medium-range ballistic missionary. A street-wise smart bomb. A top-gun bottom feeder. I wear power ties, I tell power lies, I take power naps and run victory laps. I'm a totally ongoing big-foot, slam-dunk, rainmaker with a pro-active outreach. A raging workaholic. A working rageaholic. Out of rehab and in denial!
I've got a personal trainer, a personal shopper, a personal assistant and a personal agenda. You can't shut me up. You can't dumb me down because I'm tireless and I'm wireless, I'm an alpha male on beta-blockers.
I'm a non-believer and an over-achiever, laid-back but fashion-forward. Up-front, down-home, low-rent, high-maintenance. Super-sized, long-lasting, high-definition, fast-acting, oven-ready and built-to-last! I'm a hands-on, foot-loose, knee-jerk head case prematurely post-traumatic and I've got a love-child that sends me hate mail.
But, I'm feeling, I'm caring, I'm healing, I'm sharing– a supportive, bonding, nurturing primary care-giver. My output is down, but my income is up. I took a short position on the long bond and my revenue stream has its own cash-flow. I read junk mail, I eat junk food, I buy junk bonds and I watch trash sports! I'm gender specific, capital intensive, user-friendly and lactose intolerant.
I like rough sex. I like tough love. I use the “F” word in my emails and the software on my hard-drive is hardcore–no soft porn.
I bought a microwave at a mini-mall; I bought a mini-van at a mega-store. I eat fast-food in the slow lane. I'm toll-free, bite-sized, ready-to-wear and I come in all sizes. A fully-equipped, factory-authorized, hospital-tested, clinically-proven, scientifically- formulated medical miracle. I've been pre-wash, pre-cooked, pre-heated, pre-screened, pre-approved, pre-packaged, post-dated, freeze-dried, double-wrapped, vacuum-packed and, I have an unlimited broadband capacity.
I'm a rude dude, but I'm the real deal. Lean and mean! Cocked, locked and ready-to-rock. Rough, tough and hard to bluff. I take it slow, I go with the flow, I ride with the tide. I've got glide in my stride. Drivin and movin, sailin and spinin, jiving and groovin, wailin and winnin. I don't snooze, so I don't lose. I keep the pedal to the metal and the rubber on the road. I party hearty and lunch time is crunch time. I'm hangin in, there ain't no doubt and I'm hangin tough, over and out!
– George Carlin "Life Is Worth Losing"
Positive LSD News story
"Today, a young man on acid realized that all matter is merely energy condensed to a slow vibration. That we are all one consciousness experiencing itself subjectively. There is no such thing as death. Life is only a dream, and we are the imagination of ourselves… here's Tom with the weather." (Bill Hicks, Relentless)
איפי שני מתוך שלוש למהפכה המיותרת
ספיקינג אוף ניר מטרסו, המהפכה המיותרת, שלה חברתי באלבומה אסטרו-מנטלי (1998), הוציאה איפי חדש בנט לייבל בירד סונג. האיפי חינמי להורדה נוחה בזיפ.
אקספרימנטים של להקת פוסט-פנק בשירים דמויי ברסאנס. שווה, קליט ואפילו לא מרעיש. מתארחת הדס חינקיס (הר היינס). האלבום יוצא תחת רשיון CC. שזה Creative Commons אבל גם כל הכבוד, דהיינו לא קופי-רייט, תעתיקו חופשי, אבל אל תשכחו לתת קרדיט.
(האם זהו הפוסט בעל מספר הלינקים המירבי פר מילה בבלוג הזה?).
על סף פני השטח
קשה שלא לראות את הדמיון בין שתי סדרות המד"ב Surface ו Threshold. בשתיהן במרכז הסדרה נמצאת בחורה אינטיליגנטית (ואף נעימה למראה או במילים אחרות גם דוקטור גם כוסית), ובשתיהן הגיבורה מנסה למנוע פלישה עוינת של כוחות חייזריים שהתגלו לראשונה בים.
מימין: לייק בל (בתור לורה דוארטי – סרפס NBC) וקרלה גוגינו (בתפקיד מולי קאפרי – תרשהולד CBS)
אזהרת ספויילר: אומר כאן דברים שיגלו חלקים נכבדים מהתנהלות העניינים. אם אתם חובבים מדע בדיוני, ולא ראיתם את הסדרות הנ"ל, אני ממליץ לכם לעשות זאת ורק אז לחזור אל הפוסט הזה.
[ספויילר]
ישר אומר שסרפס עדיפה בעיני. אולי משום שהתחלתי לראות את הסדרה קודם, אז מבחינתי היא המקור ולא החיקוי, אולי משום שהגיבורה יותר אטרקטיבית בעיני (סצינת "אני אמרח על גופי שמן מכונות לשמירת חום הגוף" מן הסתם עוזרת), אולי משום שהעלילה טיפה פחות מסטיקית, הטובים לא ממש טובים, הרעים לא ממש רעים, והעיקר, מתברר שהגורם החייזרי הוא בכלל לא כזה. אולי משום שדוארטי נרדפת על ידי הממסד, בעוד שקאפרי נמצאת במקום שיותר כיף היה להיות בו באופן אישי – בסוכנות על פדרלית שכפופה ישירות לנשיאות. ממסד על. אבל כאמצעי סיפורי, יותר מעניין אותי כצופה לצפות בגיבורים שנרדפים על ידי החוק ולא כאלו שהחוק לגמרי בידיהם. ואני חוזר ומדגיש, לגמרי. אם כי באופן אישי, זה מקום ממש לא רע להיות בו כאדם, אני בטוח שקאפרי, לו היתה אמיתית, יותר מאושרת מדוארטי שהממסד המניאק והקונספירטיבי נישל אותה אפילו מהאמינות האקדמאית שלה.
תרשהולד בהפקת ברנון בראגה (מסע בין כוכבים) מצד שני, היא סדרה לא רעה בכלל. אחרי פרקי האקספוזיציה הסדרה הצליחה להמנע, עלילתית לפחות, מהבור שאליו נפלה ה4400 (שזו אגב סדרה עם פוטנציאל עצום שבעיני נכשלה כליל). כל פרק מתגלה התפרצות במקום אחר והסוכנות רצה לסדר. אז זה לא ככה. עוד לא גמרתי לצפות ב-13 הפרקים שלפני, ועדיין יש עניין. על אף שבאופן עקרוני העלילה זורמת פחות או יותר באופן כזה, ולא כסיפור אחיד ורב תהפוכות כמו בסרפס. מצליחים לראות באסקלציה עלילתית ככל שהסדרה מתקדמת, ומלבד כתיבת הפוסט הזה אני צופה בעניין רב (באופן כמעט רציף) בפרקים שהתגלגלו לידי.
קיימים עוד הרבה קווי דמיון בין הסדרות, אם כי השוני העיקרי, לדעתי, הוא וירטואוזיות סיפורית יותר רבה מצדם של NBC (ספרס) לעומת סוג של רוטינה מצדם של CBS (תרשהולד). לא רק רוטינה, לפעמים נדמה ש-CBS מייצגת סוג של ממסד מיושן, שמנסה לשמר את הקיים, ומפחד להתעמת עם החדש. העובדה שבתרשהולד קאפרי וחבורתה נלחמים בסוג של "אנשי על", רק מראה שאנחנו כצופים לא לגמרי מזדהים עם סוכנות תרשהולד, ולפעמים נדמה לנו שהיינו רוצים להיות דווקא בצד של אותם אנשי על ששונו על ידי אותו גורם חייזרי. מצד שני עוד לא גמרתי לראות את פרקי העונה, ואולי קאפרי לאט לאט תהפוך לאחד מהם כמו שהותרם בתחילת הסדרה. קיים בתרשהולד פחד לא מוסבר מהלא נודע, ואף השימוש הנרחב בדמויות משנה (שמייצגות באופן משעשע וחביב סטריאוטיפים שונים של החנון), הלא נודע נותר כמשהו שיש לפחד ממנו ולירות בו בלי הסברים מיותרים. לא זו בלבד, כל דמות שמנסה להסתכל על העניין בצורה אובייקטיבית יותר – לא של אנחנו והם, ישר הופכת עלילתית, ל"רעה" שיש לירות בה מידית. בסרפס עדיין לא ברור מי רע ומי טוב, מי נגדנו מי בעדנו, ומה קורה פה בעצם. קצת יותר כמו בחייים.
[/ספוילר].
בכל מקרה, על אף הדמיון התמוה בין הסדרות, אני ממליץ לכל חובבי המדע בדיוני לרוץ ולחפש את הסדרות האלו, וגם לכאלו שסתם אוהבים לחשוב על מה היה קורה אם…
The Fate of the world is in their hand. They just don't know it. [Surface. NBC]
The Unthinkable happened. But Molly Caffrey has a plan. [Threshold. CBS]
דווקא צחוקים בתיבת פנדורה
תודה לס' על שהאירה את עיני לגבי פנדורה. שירות (חינמי) שמזרים מוזיקה בהתאם לתגובותיכם. שיטה מצויינת להחשף למוזיקה חדשה. תוך שתיים או שלוש בחירות וסלקציות התחנה שלי Sonic Radio Broadcasting ממש מתואמת למוזיקה שאני שומע, או לפחות ככה זה נראה. אל תשאלו לגבי שם התחנה זה מה שיצא. תוך כדי שמיעה משבחים או מקלסים את בחירות פנדורה עד לדיוק מקסימלי.
חבל שאין איזה פלאג שמאפשר שמיעה בנגן החביב עלי (פובר2000) ומאפשר הקשבה רק דרך הדף שלהם (שמציג את הפלאש בו מנוגנת המוזיקה בפועל).
פנדורה הוא המשך של הפרוייקט Music Genome שמנסה למפות את המוזיקה העולמית.
חיפוש כינרנט בגוגל מביא לכאן
אם מחפשים את המילה כינרנט בגוגל, מקבלים את הבלוג הזה (הרשומה הקודמת) בתור התוצאה השניה והרביעית (דרך הקורקי פידס).
ילדים יקרים, עזרו לבועז להגיע למקום הראשון. ותודה לאלי מרמור על שהסביר שהאדם החמישי בתמונה מטה הוא סאם גלאסנברג ממיקרוסופט.
אגב, טרחתי לסרוק את העניין הבא, שזה אחד הפרגונים היותר משעשעים שהיו לי, מתוך ספרות זולה, הפובליקציה האחרונה של דודו גבע לפני שפגש את הברווז הגדול שם למעלה:
ואני מצטט לאלו מבינכם שלא רואים תמונות או שהם סתם ספדריי חיפוש:
ניר מטרסו הוא האדם מאחורי אתר האנימציה המדהים "פישטונה", למרות שאין הרבה אנשים שיכולים לאשר את זה. "עכבר אינטרנט מטורף", אומר עליו אש"ץ, "האיש שהמציא את האינטרנט כנראה. קם רק כהשמש שוקעת ולא עוזב את הכיסא עד אור הבוקר". מטרסו מכחיש באופן לא משכנע: אני קם מאוחר. משהו כמו אחרי הצהרים. ומי שהמציא את האינטרנט היה בועז רימר."
חשבתי שכדאי שהציטוט הזה יהיה אונליין. תודו שזה מגניב, יותר מגניב ממה ש Zoominfo.com מוצא עלי:
Boaz Rimmer at Bama Hadasha
The computer server has been provided for five years now by Boaz Rimmer, the manager of the "Bama Hadasha" (New Stage) site
קצת יבש וסתמי. מי רוצה להיות מנג'ר? אני רוצה להיות ממציא של דברים שלא הגיוני שהומצאו על ידי אדם.