השיר השני של השמנים ציצים קטנים, עכשיו אונליין בבמה.
האזנה נעימה. תכתבו תגובות או משהו. שנדע.
קטגוריה: משהו להגיד
אה, ותזכורת
שהעונה החדשה של רובוט-צ'יקן אמורה לבוא מתישהו. הנה סיבה אחת מיני רבות:
Darth Vader: Luke… I am your father!
Luke Skywalker: Noooo! That's impossible!
Darth Vader: It's true! And Princess Leia is your sister!
Luke Skywalker: That's… improbable.
Darth Vader: And the Empire will be defeated by Ewoks!
Luke Skywalker: That's… highly unlikely…
Darth Vader: And as a kid, I built C-3PO!
Luke Skywalker: …wha?
[time passes]
Darth Vader: And you know that all-powerful Force? That's really just microscopic bacteria called Midichlorians!
Luke Skywalker: [smoking a cigarette] Look, if you're not gonna take this seriosuly, I'm outta here!
פריקים, גיקים ושנת אפס
או: גם אני בסוף אראה את כל מה שפספסתי.
תחילה על סדרה שגיליתי מעל גבי הרשת, Freaks & Geeks, אודות מעלליה של בחורה צעירה (והחבר'ה שלה, ואחיה הצעיר והחבר'ה שלו) בתחילת שנות השמונים. זה הרבה פחות דגרסי מאשר זה נשמע. סיפרו לי אפילו שהסדרה שודרה מתישהו בערוץ 2 בימי שישי בצהרים או משהו בסגנון (זו הסדרה על התיכון עם ההוא מספיידרמן וההיא מסקובי דו). פריקס אנד גיקס (הופק ב-1999) מספר את סיפורה של לינדסי (לינדה קרדליני, הזכורה בעיקר כוולמה מסקובי דו, והיום כקאסי מברוקבק מאונטיין), גאונת מתמטיקה, מהרגע שבו התחילה להתרועע עם החבר'ה הלא טובים (פריקים, מה שנקרא) ללבוש ז'אקט צבאי ולהתרחק מהילדות הטובות שותפותיה לנבחרת המתמטיקה, כשבמקביל מתוארים אחיה ושני חבריו החננות (הגיקס). שוב, לא קומדיה דבילית, אלא סדרת דרמה עשויה היטב (ומצחיקה לעיתים כמו שהחיים מצחיקים לעיתים) עם הרבה מאד חן וסטייל ועם תחושה מאד חמימה של נוסטלגיה ומציאות. טיפול מסור, מעניין, משעשע ומבודח בנושאים "טינאייג'רים" טפשיים לכאורה, מקבלים נופך חמים ואוהד, במיוחד לאור הדמויות הכה-אמיתיות, והכה "אני בדיוק מכיר אותה" שאתה מרגיש אל מול גיבורי הסדרה. בהחלט מומלץ.
אתמול בלילה, סוף סוף יצא לי לצפות בסרט הישראלי המעולה של יוסף פיצ'חדזה ודב שטוייר, שנת אפס. שזורת סיפורים בתל אביב, לכאורה בעלי הקשרים רופפים, שפשוט מצליחה להעביר את המאורעות שגרמו לשינויים מהותיים בחיי גיבוריהם. הרבה יותר מגניב ממה שתיארתי.
[ספויילר] מתוכם: מתווך קשוח צריך להתמודד עם אשתו שמודיעה לו שהיא בהריון אפילו שהסכימו לא לגדל ילדים ועם תוצאות של תאונת פגע-וברח ביזארית. טכנאי סאונד מתעלה על עצמו ועורך תוכנית רדיו על הוריו שהיו בלהקת פאנק בתקופת פורטיס ויש לו בוס חדש ומניאק. אם חד הורית צריכה לשלם שכר דירה כשאין כסף, עבודה וקשה.[/ספויילר].
ג' טענה שזהו הסרט הישראלי הראשון שריגש אותה אי פעם. אני הסכמתי עם העובדה שהסרט מרגש, מרתק ומעלה מספר לא מועט של שאלות לגבי מי אנחנו ולמה, והאם הזאב באמת רשע. משתתפים, מנשה נוי, קרן מור, מוני מושונוב, דני גבע שרה אדלר דן תורן ועזרא כפרי. השירים של עמיר לב מתלבשים מצויין ומוזיקה של ישי אדר ושירי "תקופה" של אוהד פישוף. יש גם מלא הופעות אורח מגניבות. באמת מומלץ.
Spore. בקרוב מעל מסך זה.
[googlevideo]8372603330420559198[/googlevideo]
וידאו מתוך תצוגה של ויל רייט (האיש שמאחורי סימס, סימסיטי וכו'), על משחקם החדש של מקסיס, Spore. או בכינוי של החבר'ה Sim Everything. בספור מתחילים לפתח יצור מבועה חד-תאית עד לייצור ששולט בגלקסיה. צפויות שעות הנאה רבות, כך נראה.
שלושים דקות של צילומי מסך מחשב, ודיבורים של ויל רייט. אבל המשחק, המשחק!
כמה יוסף כמה מלי
לשמחתי נכחתי אתמול בהופעת ההשקה של אלבומו של אמנון פישר, הבן של יוסף ומלי, את להיט האלבום, הנושא את שמו, אני בטוח שאתם כבר שומעים ברדיו, אבל מה שהסתמן לי כמיוחד היה היחס של פישר לאלוהיו. לא מדובר במשהו דתי, אלא במשהו מאד אישי, משהו שלא ניתן לנכס ללובשי השחורים במאה שערים, או להבדיל, ללובשי הכובע המוזר מהותיקן. אלוהים בתוכי, אומר פישר, ומתכוון לזה. והוא שר לאלוהיו. להבדיל אלפי הבדלות, השונות באמונה הכמו דתית הזו, אמונה בכח עליון, כוח יהודי במקרה של פישר, הדליקה לי את הזכרון של אותו אתר פגאני שמתאר פולחנים של האל הנורדי אודין בימנו, ומתאר ברצינות גמורה מפגשים אקראיים עם האל בתחפושת:
I think the God has shown up in the woods several times for me as a silent, older hiker, acknowledging my presence only by the same courtly nod, then hastening onward, always wielding a walking stick. He often seems busy, intent, and in motion. I have also seen Odin in the form of an eccentric old street woman. There is a glint in the eye–a look of profound intelligence, understanding, wry amusement, familiarity, and vast Mystery in the eye of someone used by the God.
שלא תבינו אותי לא נכון, פישר שפוי, אבל החופש באמונה, והכוונה לניכוס אישי לאותו "פולחן" הם מה שקישרו לי בין השניים.
אני אני
ואני עושה מה שבא לי
הבן של יוסף ומלי
אדם חופשי
אה?
יומני היקר, it has been too long since my last confession, וכל זאת על שום מה?
איני יודע. אולי עיסוק אינטנסיבי יותר במוזיקה. אגב מוזיקה, גיטרה חדשה, איבנז רבע נפח (סאן ברסט), נשמעת מעולה. השמנים עדיין תרים אחר בסיסטית (בדקנו מספר הצעות, אבל אנחנו מאד סלקטיבים).
בסוף סופשבוע היתה הרבה בטלויזיה. ראיתי חמישה פרקים ראשונים של Surface. סדרה שמשודרת ב NBC אודות חוצנים(?) ימיים. עשוי מעולה. גם מספר פרקים של Life on Mars (כן, לפי השיר של בואי), סדרה אודות בלש משטרה (בריטי) שאחרי תאונה חוזר בזמן לשנות השבעים. או שהוא בקומה ומדמיין את כל העניין. גם לו זה לא ברור. אבל השימוש בקלישאות תוכניות משטרה משנות השבעים (בעיקר סיגריות ואגרופים), מעולה. אחלה סדרה.
ביום חמישי ראיתי את ההופעה של Midnight Peacocks ורצתי לרכוש את הדיסק. הופעה חזקה.
מה רציתי להגיד בכל זה? שאני צריך איזשהי מוטיבציה לכתוב כאן. הסיבה שאני עושה את זה לא ממש ברורה לי. אני אומר לעצמי שזהו סוג של תיעוד של אירועי זמן בחיי. משהו שאני אוכל להסתכל עליו בעוד מספר שנים ולהגיד, אה, זה היה הזמן ש… נשמע אולי תמוה שאני בוחר לעשות זאת לא לפי אירועים שאני עובר בחיי, אלא לפי מדיות שאני חווה. אבל הסימונים האלו, של להגיד, "הופעה של מידנייט פיקוקס" או להגיד "הפרק הראשון של סורפס", דווקא כן לוקחת אותי לזכרון בחיי, כמו למשל הפעם הראשונה ששמעתי את טין מאשין של בואי. הייתי בדרום אפריקה, חייל בחופשת-ביקור-הורים. מאז, כל פעם מאז שאני שומע את שיר כלשהו מטין-מאשין, אני נזכר בתקופה הזו. מצחיק שזה עובד בצורה הזו, אבל נוסטלגיה זה עניין הזוי.
אני אשתדל לכתוב יותר.
דוקטור הו וגם לתור מוטור וגם לילה בעיר
בשלב זה, הפוסט אודות לתור מוטור לא עזר לחיפושי גוגל. אני לא מופיע בעשרות הראשונים וזה מספיק. בחיפוש אחר דוקטור הו לעומת זאת, אני מופיע ראשון. הידד.
היום אחרי גרסה מוצלחת למדי של השיר החדש של השמנים "ג'סטין", הסתובבתי בעיר ולהשתוממותי העיר היתה ריקה. כן ריקה. לאן נעלמו כולם? יום שבת זה לא יום מוצלח לבלות בו? בוודאי שכן. צומת אלנבי/שנקין/נחלת בנימין אינה ה-מקום לחיפוש קרובים? בוודאי שכן. אז מה? לאן נעלמה העיר הזו?
אני גם מקווה ששתי הנערות השיכורות משוהם/חולון מצאו את הדרך הביתה בבטחה. אלוהים עדי שניסיתי לעזור.
היום קראו לי אחד מבוהמת האינטרנט. מצא חן בעיני הכינוי.
השמנים מכים ראשית
פוסט זה נכתב בהצלבה גם בבלוג שלי וגם בבלוג של דוד אבוטבול.
דוד ואנוכי החלטנו להקים להקה, אנחנו עובדים על חומר מקורי ומחפשים בסיסטית להשלמת ההרכב.
למה בסיסטית אתם שואלים ולא בסיסט?
פיקסיס, סוניק יות', אומר לכם משהו?
זה נראה לנו יותר נכון.
כרגע שניים עם גיטרות ומתופפת. אנחנו גם שרים וכותבים מילים, הבסיסטית גם יכולה לשיר ולהביא מילים משלה.
הכיוון המוזיקלי אולי קצת יותר רגוע מהאלו למעלה, אבל דיסטורשן חביב עלינו. גם ניסיון לבדוק את הגבולות של הרוק, או של המוזיקה בכלל. מחשבים מעורבים והקלטות כבר מהסשנים הראשונים. מזנון כלול (דוד מחביא בתיק של הלאפטופ ערכת לאפה ניידת ובועז מתקמצן על הדיקסי, אבל אולי הוא ישבר), יש בעניין גם אולפנים ביתיים יותר או פחות, אבל חדר חזרות אנחנו מחפשים.
אם את יודעת לעשות נעים בבטן עם האצבעות שלך (ואנחנו לא מתכוון לחוקן עמוק) את מוזמנת ליצור איתנו קשר במייל שנפתח ברוב הוד והדר בג'ימייל hashmenim@gmail.com
ובחייכם אנשים, הודעה זאת לא נכתבה בלשון נקבה מטעמי נוחות, היא נכתבה כך כי אנחנו מחפשים בסיסטית.
בסיסטית, בסיסטית, בסיסטית.
האותיות הקטנות:
אם יש לך חוש קצב של נעל בית ישנה וידע מוזיקלי של אגוז מלך אבל את נראית ממש, אבל ממש טוב. אולי אפשר יהיה לספח אותך לתוף מרים, צרי קשר.
אבל: אנחנו מחפשים מוזיקאית שמנגנת על גיטרה באס..
לתור מוטור
בחיפושי בגוגל אחר מילה שנכתבה בשגיאות בפורום מסויים, גיליתי אתר עם טקסטים משונים מאד, כשצמד המילים לתור מוטור מופיעות בו ללא הפסק.
מה מסתבר? זוהי תחרות שנערכה על ידי NRG, וניצח בה מיכאל לוגוסי מהאתר 2find. עכשיו נשאלת השאלה, לאן פוסט זה יקדם אותי בחיפושים אחר לתור מוטור בגוגל?
מיקרוסופט קנו את ויינט?
כי איני רואה סיבה אחרת למאמר שכה מהלל את מיקרוסופט (וברור שהשירות שלהם פחות מוצלח, וגם עולה כסף). אז ביל יקירי, כמה עלו לך ידיעות אחרונות, ואולי תתרום לי את אן.אם.סי כי מה לך ולמוזיקה?, ואני מצד שני דווקא בעניין של איזה לייבלון.
השירות של מיקרוסופט מציע לצרכנים עד 60 חשבונות דואר אלקטרוני, עם 250 מגה בייט לכל תיבה, וכולל תכונות נוספות כמו סריקת אנטי וירוס ודואר זבל, ואפשרות להשתמש בכתובות אלה בשירותי מיקרוסופט כמו שירות המסרים המידיים MSN Messenger ושירות הבלוגים MSN Spaces.
השירות של מיקרוסופט זמין כבר עכשיו (בארה"ב), ואילו גוגל אינה מתחייבת לאשר כל בקשת הצטרפות בשלב מוקדם זה של השירות שלה.
השירות של גוגל מציע נתוני פתיחה פחות טובים: חשבונות בנפח מרבי של שני גיגה בייט, עם כלי חיפוש, ניהול מרכזי של כל החשבונות, אפשרות ליצור כינויים לכל תיבה, רשימות דיוור ועוד.
אז כמו שאתם קוראים, לא רק שהשירות של מיקרוסופט נחות משל גוגל (וכולם אני מניח הבינו את העליונות של ג'ימייל לעומת הוטמייל כבר לפני שנים), אלא זהו של גוגל הוא בחינם. אז תסביר לי מר ויינט היקר (ככה קוראים לכתב הזה מסיבה לא ברורה), איפה בדיוק אתה רואה נתוני פתיחה פחות טובים? על יושר עיתונאי דיברנו, או שאם זה באינטרנט ידיעות אחרונות מתעלמים? יכול להיות שאגודת העורכים החליטה לוותר על האינטרנט? אולי אני צריך להצטרף לאגודת העורכים? כי אם אתם לא כל כך מבינים בדבר הזה עם העכבר, המסך והקופסה עם האורות שמחוברת לקיר, אני מוכן להסביר.