לא יודע איך היה כזה שינוי.
אבל היום ראיתי Daredevil – Director's Cut ומה אומר ואגיד. אחלה סרט.
אני לא זוכר את הגרסה הקודמת כל כך לחיוב, ויכול להיות שהיא דווקא היתה מוצלחת, אבל לא זכרתי את זה ככה. ממש סרט מוצלח, או כמו שאמרו ב IMDB "Best Director's Cut EVER … great improvement".
מבחינתי היו סרטי סופר הירוז מוצלחים (X-Men, Spiderman, Hulk) והיה גם את דרדוויל. לא עוד.
הוסיפו מספר דקות וערכו מחדש. לא עקבתי אחרי השינויים אבל התחושה היא של סרט אחר לגמרי.
שוב אומר ואגיד: אהבתי.
ארכיון חודשי: דצמבר 2004
לעוף
אתמול, כשישנתי חצי שעה בערב חלמתי שאני עף.
הפרטים לא ברורים לי, אבל בפירוש אני זוכר את הרגע שבו ניתרתי מעלה ולא נחתתי.
אני זוכר הרבה לבן, וזוכר הרבה דיבורים לפני זה. לא זוכר על מה. אני חושב שהיה שם רציף ומים.
מדינת הגן
משום מה גם סרט זה על גיבור פסיבי שתוהה מה מתחולל סביבו. מאד דומה ל Bongwater ברעיון הזה. מצד שני זה סרט כל כך מתוק ועם כל כך הרבה הברקות, שלהשוות אותו לסרט אחר לא יעשה לו צדק. Garden State הוא סרטו של הבמאי המתחיל שידוע כשחקן מתחיל זאק בראף (סקראבס), והוא מגולל את סיפורו של שחקן צעיר שחוזר לעיר הולדתו. אגב, בהחלט ניתן להבין איך מתאהבים בנטלי פורטמן. אם הייתי בנאדם רציני הייתי כותב עוד אלף מילה על הסרט הזה, מגיע לו. החן, הרבדים הפנימיים, הקלילות, ההומור. פשוט מומלץ. אבל למה להרוס, תלכו לראות.
זוכרים את סדרות סוף השבוע? בשקיקה ראיתי את סמולוויל, את לוסט, את ורוניקה מארס ואפילו את ג'ואי, אבל כשהגיע סאותפרק, לא נעים להגיד, אבל נראה שהחבר'ה שם קצת איבדו את זה. אז פרק שלם הם עשו על כמה רייטינג זה למסטולים, והם באמת אלו שמשקיעים. לא נראה ככה. לא זכרתי את סאותפרק כל כך חינוכי. איפה השתוללות? ההודניזם? פרק שלם הם מנסים להסביר שפאריס הילטון היא לא רול מודל מתאים לנוער? זה סאותפרק? מאכזב. בתמונה: ילדות העיר "משפרות הופעה".
זה לא שיצאתי בקריאה נרגשת לשכנע את סטון ופארקר לעבור לדוקים, חס וחלילה. גם לא שסאותפרק היא לא פלטרומה טובה להשתולל בה. היא כן. רק שיוציאו את אצבע החינוך מהחלק האחורי בגופם ויחזרו לבעוט. זה קצת חסר.
סופשבוע
הגיע הסופשבוע.
יה יה.
תכננתי ללכת היום לחדר כושר, אבל פתאום התחלתי לפתח נזלת. אני לא יודע אם פסיכוסומטי או שבאמת האוויר הקר עושה את שלו, אבל לא ממש נראה לי נכון כרגע להתאמן. חם בבית. מממ…
עם הסופשבוע הגיעו הסדרות הקבועות – סאותפרק, סמולוויל, לוסט וורוניקה מארס. דיווחים בהמשך.
רגע, מה ולמה?
האמת? אני לא בטוח למה התחלתי את הבל!ג הזה.
אני באמת צריך את זה? באמת אני חושב שמישהו מתעניין במתי התעוררתי היום או מה חשבתי על איזה סרט שראיתי? גאוותני משהו, לא? טפשי אולי?
זה אפילו לא סיפור שכתבתי, או משהו שאני יכול להגיד שהוא עם התחלה אמצע וסוף.
סתם להגים, וגם הם, די מסוכמים, קטועים ולא ממש אומרים משהו.
אני תוהה אם כל זה בכלל לעניין ולמה לי את זה בכלל.
מוזיקה: Lou Reed – Like A Possum
רובין ויליאמס ומי בנג
נרדמתי אתמול עם ההתחלה של Bong Water, סרט חביב מאד מ-97 עם קאסט מאד מרשים של שחקנים שאז עוד לא כיכבו בסרט משלהם: לוק וילסון, בריטני מרפי, אנדי דיק וגם תפקידי אורח של ג'ק בלאק, בתור מגדל גראס/גורו וג'יימי קנדי בתור נגן בונגוס מסטול. זה סיפור (כפי שאפשר להבין מהשם) על סוחר מריחואנה חביב שמתאהב בג'ינג'ית משוגעת (ומשגעת, אלישה ויט, ראו תמונה לעיל) הופך את חייו ועולמו וזה וזה.
מינורי וסימפטי. מומלץ. אגב, מסתבר ש"מי בנג" מבוסס על ספר, והביקורות ב IMDB טוענות ששום קשר בינו לבין הסרט כמעט לא קיים. עדיין, אהבתי.
על הבוקר, לפני שהספקתי לכתוב כאן, ושנייה אחרי שנהניתי מהסרט לעיל עט עלי רובין וילימאס עם הופעה מ-2002, שעה וחצי של HBO, שהפיל אותי מצחוק כמה פעמים. איך לא ראיתי את זה קודם. חזק, מהיר, שעה וחצי שעוברות ברגע, משאיר אותך בהלם ועם חיוך ענק.
wyrd sisters
כמו שאמרתי קודם – שעתיים וחצי.
בגדול, סיפור של פראצ'ט, לא קראתי את המקור, אנימציה קצת פרימיטיבית (מזכיר דברים שראיתי בטלויזיה בשנות השמונים, או דברים של האנה-ברברה/סקובי דו) או לחילופין – עבודת יד, רטרו, כל פריים מושקע.
מה שנקרא, נסיון יפה, אבל קצת ארוך מדי ומתיש.
מחכה לראות את Truckers.
בוקר, ועוד מהצד הנכון ומתכון
באופן ממש מפתיע נרדמתי כמו בול עץ. אפילו לא הדלקתי את הטלויזיה לווירד סיסטרז. ככה, קראש.
התעוררתי כמו בנאדם נורמלי בשש בבוקר, הייתי מיובש מהמזגן, כיביתי אותו והתעוררתי שוב, כמו בנאדם נורמלי נורמלי, בתשע. בראבו.
אם רק השעון הביולוגי ישאר בסינק, העולם יהיה יפה יותר. או לפחות מואר, ובאור טבעי.
אחרי הקניות מאתמול המקרר שלי כך כך מפוצץ שאין מקום לכלום, וכל דבר שאני מוציא ממנו דורש שעתיים של סידורי מצרכים מחודשים. שפע זה לא פשוט אבל זה עדיף מלהבלע אל תוך ריק כל פעם שפותחים את המקרר.
אני אחרי האוכל.
לזה אני קורא חביתית ציידים פסיכדלית. כשהייתי ילד אבא שלי היה מכין חביתת ציידים – חביתה שכללה גבינה צהובה. הטוייסט הפסיכדלי הוא בשר וחריפות יתר. מהסוג שמסוגל להרעיל מדינה קטנה.
אם אנחנו כבר כאן, אז:
חביתת ציידים פסיכדלית
רכיבים:
2 ביצים טרופות.
2 ביצים.
פלפלי צ'ילי קטנים חתוכים דק.
חתיכות גבינת חלומי.
שמיר.
גרעיני חמניה.
מוצרלה מגוררת.
חצאי פרוסות סלמי דקות
קוביות צלעות חזיר מעושן
טבעות קאלאמרי
רוטב סויה (צ'אן-יו בפי הסינים) קיקו-מן
מספר שיני שום לפי הטעם.
אורגנו.
זיתים ירוקים קצוצים דק-דק.
שמן זית.
אופן:
מערבבים את הזיתים הירוקים הקצוצים עם השמיר.
משתדלים להפשיר את הקאלאמרי.
מקפיצים את הטבעות בשמן זית בתוך הווק, מוסיפים צ'אן-יו. אני משתמש בקיקו-מן, שזה בראנד עם נטיות יפאניות, הטעם של הצ'אן-יו הסיני קצת שונה, אבל עם כל הסושי וזה, התרגלתי לטעם היפאני, והקיקו-מן לוקח ובגדול.
שהקאלאמרי עושה סימנים של כמעט מוכן, מנקזים את כל המים (כי מה לעשות, לא היה זמן וכח באמת להפשיר אותו), ומתחילים להוסיף את הבשריים. מוסיפים את הצ'ילי, וגם קצת מהזיתים והשמיר. מקפיצים ומקפיצים.
מוסיפים את שאר הזיתים והשמיר ואת השום. זורקים פנימה את גרעיני החמניה ואת קוביות החלומי. מקפיצים ומקפיצים.
אגב המונח stir-fried בעיני, מתאר את פעולת ההקפצה הרבה יותר נכון. אישית אני לא מקפיץ בפועל את הווק אלא עם כף עץ מערבב כשזה מיטגן.
מוסיפים את הביצים הטרופות. מקפיצים ומקפיצים. מוסיפים את הביצים, מפזרים את המוצרלה. מגישים.
אפשר להגיש עם לבנה ו"עלים צעירים" (אורוגולה, סלק וכו') בשמן זית.
ממש קצת מזה סותם לך את הצורה, וזה מאד טעים. הכנתי מנה לשלושה שלשום, וכבר יום שלישי שזה עדיין במקרר. ככה פתחתי את היום, בתוספת לבנה, עלים בשמן זית, גבינת ריקוטה (יאמ יאמ) וכרוב אדום במיונז.
החיים יפים.
מרוח על הקיבורד
לילה. כולם ישנים, רק שמשון ויובב ערים. גם אני בעצם. רציתי לכתוב עכשיו. אני רגיל להיות ער בשעות כאלו. אבל דווקא היום ישנתי איזה שעתיים ב"לילה". ככה שאני מרוח. היו לי כל מיני דברים לחדש או לא על חיי הלילה של תל-אביב. אבל מהאוטו לכאן שכחתי מה שהיה לי להגיד.
לא חשוב.
אני ארדם אל מול wyrd sisters אנימציה על פי טרי פראצ'ט. לא רע כמו שזה נשמע, אבל יותר מדי מלל לטעמי. כל היתרון באנימציה "מתבזבז". וזה גם שעתיים וחצי. אני רואה את זה בחלקים.