אנשי המחר כפי הנראה יראו כמו שילוב של האנשים שגרים בסביבתם. ככה לפחות מנסים להוכיח בface of tommrow. בתור אחד שתמיד מנסה להבין מי דומה למי, שמחתי לראות את הפרוייקט הזה. אם כי, התוצאות לפי התוכנה הזו קצת מפתיעות. דבר ראשון, הלונדוניות, הקולוניות והפמפלוניות (בריטיות, גרמניות וספרדיות בהתאמה) הכי יפות (הדמות הממוצעת – לטעמי, מה שקצת יותר קשה להגיד על האינדיבידואלית שכאן בתמונה). מה שמפתיע, כי תמיד החזקתי מהאמסטרדמיות דווקא, ומאד התאכזבתי לפי הפרוייקט הזה. אנשי האתר עדיין לא מיפו מספר ערים, בינהן תל-אביב, ותוצאה משונה אף יותר היא שאף לא בחורה אחת מטורקיה או דמשק הצטלמה לפרוייקט. קשה כל כך להפיק איזה שיח' שירצה לעשות כבוד לעירו? שווה לבדוק, זה מעניין. אגב, הפרוייקט נערך כ-OPEN SOURCE, כך שאם מישהו רוצה לעזור, נגיד למפות את תל-אביב, ולהוכיח לעולם שאנחנו בירת הדוגמנות הבינלאומית, או להטות את הכף ולשכנע את העולם שבקריית שמונה כולם חיוורים וממושקפים, מוזמן לעזור לפי הקווים המנחים. הם אפילו הכינו כרטיס-תודה למצולמים שתצלמו.
ותודה לשרת העיוור.
ארכיון יומי: 9 בינואר 2006
הזאב
שוב היה לי חלום של שנת אמצע היום. מן לוסיד דרים. חלום שמרגיש אמיתי. שכבתי על הרצפה בסלון עם איזו משפחה, לא המשפחה שלי, וכולנו פחדנו ממשהו. אולי מהזאב. היה את אב המשפחה, את הנערה הצעירה ואת התינוק. ואותי. היתה טלויזיה (כבויה?) ומצלמת וידאו. אני זוכר את הנערה הצעירה נוגעת בי, נגיעות תמימות לכאורה, אבל אני מרגיש אשם שהיא צעירה מדי וזה עושה לי נעים מדי, ואז היא פתחה לי משהו בגוף, כאילו פערה חור בתוכי. הרגשתי קצת מחולל. אני לא זוכר את החיבור לסצנה הבאה, אבל באותו רגע היה לזה רצף הגיוני, היה חושך מסביב והייתי על צלע של מכתש. בתחתית המכתש היתה טירה. היה חושך טוטאלי Pitch Black. כרעתי על האדמה וידעתי שאמור להיות זאב בסביבה. ציפיתי לראות עיניים אדומות בחושך. כשהזאב הגיע ידעתי שהוא שם, אפילו שהוא היה שחור כמו החושך מסביב. פשוט ידעתי. הוא קפץ לעברי בזינוק פנתרי. אולי זה היה בכלל פנתר. אני זוכר את הניתור שלו. היה לי רגע של פחד נוראי. הזאב לא קפץ עלי. הוא קפץ לתוכי. הרגשתי עוצמות אדירות פתאום. הרגשתי מאד חזק. התעוררתי.