אמאל'ה

עכשיו ראיתי איך הבלוג שלי נראה באקספלורר.

אני אלך לצד להקיא קצת, ואחשוב איך מטפלים בזה.

עם קוראינו שלא גולשים בפיירפוקס (וסטטיסטיקות מראות שאכן יש כאלו משום מה), סליחה.

עריכה: לא נורא, תיקנתי. זה סביר עכשיו, מלבד העובדה שהאובייקט של YouTube מתעקש להעיף את האקספלורר שלי, משום מה.

תיקון URL-ים וקפטן ג'ק מפליג למרחק

תראו מזה. רק התקנה חדשה וכבר יש בי יותר מוטיבציה לכתוב כאן. אפילו אם שני הפוסטים האלו הם לגמרי קשורים לעובדה שיש התקנה חדשה.

התעסקתי קצת עם mod_Rewrite וגם עם ReDirect ו RedirectMatch והצלחתי כמעט לגמרי להמיר את הURL-ים של הבלוג הישן אל החדש. ככה שגם ה-FEEDים עובדים, וגם הרפרנסים לפוסט ספציפי, רק מה, במקום שההפניה היא בדיוק לפוסט, ההפניה היא ליום בו הוא פורסם. הבעיה היא שככה הגדרתי את הכתובות הישנות, כולל מן מזהה טפשי של עברית מאונגלזת שאיתו הייתי צריך להתמודד.

אבל מה, עובד. עדיין אני מופיע בעמוד הראשון של חיפושים אחרי דוקטור הו, אם כי כבר לא ראשון.

הנערה כאן אמנם לא בלונדינית, אבל כן שוטרת

אגב דוקטור הו, את Torchwood אתם רואים, כן? (זו הסדרה שהבטחתי על קפטן ג'ק). שווה להכנס לאתר הסדרה אפילו רק בגלל הפלאש. הספין-אוף הזה בעולם של דוקטור הו, הוא בעל תימה קצת יותר בוגרת (Adult Themed, מה שנקרא), כמו לדוגמא חייזר(ית) שניזונה מאנרגיה הנפשית של אורגזמה גברית. זה לא אמריקאי כמו הירוז, אבל בהחלט יש פוטנציאל.

שידרוג הבלוג

השתדרגתי. סופסוף מצאתי קונווטור (ממיר) יעיל מוורדפרס אחד לשני (כאן יש קישור לדף עבודה עליו, למתעניינים), ועכשיו אני בגרסה העברית המלאה (תודה, רן) ואפילו עם URLים משודרגים ועברית ב UTF-8, כמצופה.

הפכתי את ה Movie Of The Week והציטוטים ל Widgets, לא חושב שזה לעניין לשחרר את זה, מכיוון ששניהם מבוססים על פלאגאינים/סניפטים אחרים (Witty, They Fight Crime).
לאנשים שמRSSים אותי, אז הכתובת השתנתה גם לזה, אבל איך תדעו?

אני מעשן נרגילה

Sunset view
אני מעשן נרגילה.
אפשר להגיד שבאובססיביות. אחרי 5 שנים (?) של הפסקת עישון סיגריות, הנרגילה נותנת את תחושת העשן המסתלסל, ללא אובססיה של סיגריה אחרי האוכל. פיתחתי מעין טקס יומי בזמן השקיעה. מהגג שלי אני משקיף לעבר הים ומפמפם אל תוך הפיה. הטעמים האהובים עלי הם מלון, תות ודובדבנים. זה מן זמן לעצמי, של שקט, של לא לעשות כלום מלבד לדאוג שהגחל ישרף באיטיות ובהתמדה. זה כמו לכתוב, רק שאף אחד לא ממש שומע את מה שאני חושב.
זמן לעצמך הוא מצרך חיוני.
ואגב, יומני היקר, איני מזניח אותך כי אם מוטרד בענייני דיומא שקשורים לנגרים, שרברבים וטכנאי שירות למינהם. בית חדש זה בלאגן, אבל לפחות פיתחתי יכולות של שרברב וחשמלאי. גם הקפה בוץ השתפר. בקרוב סופסוף ארגיש שממש עברתי לכאן. פרטים בהמשך.

שלומות מתל-אביב

נכון, זה פחות אקזוטי לכתוב פוסט חזרה מהבית, איפה דיווחי הדרכים, איפה תמונות של דוגמניות העל שמסתובבות באמסטרדם על אופניים על ימין ועל שמאל או צילומי נוף מרהיבים מאייפל פארק בגרמניה.
רק בזכרונות.
לפעמים עדיף להגיע הביתה, לראות את כל הקרטונים שיהיו המטבח שלי שבוע הבא, ולקוות לקצת יותר מקום ולהגיד, "טוב להיות בבית".

greetings from germany

I'm in Germany right now. Somewhere in the south. It is foresty and moutainous. The keyboard here mixes the Z and the Y. Alcohol is cheap, and talk is in German.
I believe this is a sort of a holyday. Sometimes in the future I will get Hebrew keyboard installed here. Either that or get a better mix of local beers or this alcohol thez call Cherry-Water (Kirsch Wasser or something along that spelling). A very strong clear alcohol liquid (40% proof), that has the aroma of cherries. Works pretty well with Soda Water.
Beers here are cheap as well. Brands are numerous. Amsterdam was brief.
TTYL.

להפרד מברזלים מאובקים

áøæìéí
עשיתי היום משהו שלא חשבתי שאעשה. זרקתי חומרה. זרקתי. אשכרה הנחתי ברחוב מול ביתי הישן, ערימה של מחשבים. סידרתי אותם אפילו יפה. פיסיאים מכל התקופות. אפילו כמה בני לא יותר משש. מלא מוניטורים, כמה מדפסות סיכות. אם אתם יודעים איפה גרתי, אתם מוזמנים ל garage sale החינמי שלי. אם אתם לא יודעים, תעשו whois לאחד מהדומיינים שלי לפני שרשמי המתחמים יעדכנו את כתובתי.
שתי חברות סטארט אפ במרתף, ומחשב שמתעדכן מאז 1980. הרבה ברזלים היו לי בבוידעם.
עכשיו כבר לא.

אה, כן, ועברתי דירה. החיים יפים.

מה קרה? מלחמה?!?

היום המי יודע כמה למלחמה (כן, אני יודע, יש כאלו שיודעים במדויק, זה לא אני), ואותי מעניינים כמה דברים אחרים:
1. איפה שופכים פסולת בניין בתל-אביב בלי שזה יעלה כסף.
2. למה התקשורת לא אוהבת את סופרמן מצד אחד, ולמה הוא מקבל כזה הייפ מצד שני.

ואני אפרט, לא לפני שאציין שאינני עוכר ישראל, ובוודאי מוטרד מהאירועים בצפון. אבל כל עוד הם בצפון, אתמודד עם הפקקים וההיסטריה הציבורית כשאר תושבי המרכז, ואוטרד בענייני השוטפים עד יעבור זעם. כן, כשרון הטמנת ראש בחול כמעשה היען תמיד היה הצד החזק שלי, ואעשה ככל יכולתי לגרום לחרדה הציבורית לעבור לי קרוב לאוזן, אבל לא קרוב מדי.
גמרתי את השיפוצים לדירתי החדשה בעיר הגדולה, ודקה לפני שאני נכנס יש לי כמות נכבדת של שקים של פסולת בניין (אתם יודעים, חול, טיט ומלט יבשים ושאריות של שיש וחרסינה). בדרך כלל המקצוענים מזמינים עגלה לפתור בעיות כאלו. עגלה במהותה היא מן מפלצת ברזל יצוקה שתופסת לכם מקום במגרש החניה, או רחמנא לצלן יושבת על המדרכה הציבורית, עד שהיא מלאה ואתה מזמין חזרה את הטרקטור שיקח את המפלצת ויפטר מאשר על גבה. ברוב הפסולת של השיפוץ המקצוענים טיפלו, ועכשיו נשארו השאריות מהעבודה הקטנה שאחרי. לא מספיק בשביל להזמין עגלה, ויותר מדי מאשר לזרוק אל הפח המשותף. פניתי אל גורמים מוסמכים בעיריה (שהיו אגב, מאד אדיבים ועזרו לי בדקות לפתור את הסבך הבירוקרטי), והם טענו שאם עלי להפטר מפסולת בניין בעצמי אסור בטובי אל הגורמים המוסמכים לכך. עניין של תשלום סמלי טען איש הרשות. תשלום עבור שימוש במזבלה? נשמע לי משונה. כאן אגב, אתר המשרד לאיכות הסביבה, שבו מצאתי אחראים לטיפול בפסולת בניין.
Brandon Routh and Kate Bosworth

סופרמן. סופרמן, הו סופרמן. למי חטאת שיטפלו אליך התקשורת? למה קיבלת הייפ כזה שיגרום לסמלך להתנוסס על חולצותיהם של כל אנשי סינמה סיטי, אבל, גרמת להם באותו הזמן להקרין את סרטך ביום הבכורה בסאונד גרוע ובפוקוס מקרטע?
מה בדיוק קורה כאן?
אני את הסרט מאד אהבתי. הזכיר לי מדי את סרטי סופרמן ופחות מדי את הקומיקס, אבל את המחשת התעופה אף אחד לא עשה כל כך טוב, וללא ספק קייט בוסוורת' היא הלואיס ליין הכי יפה עד היום, ורק בשבילה, סופרמן, כדאי לך לבוא לבעוט בתחת של המקרינים האלו או מי שלא תיקן את מערכת הסאונד בזמן. שייתביישו. בשביל הקרנה כזו אני עוזב את הספה הנוחה שלי בבית עם הסאונד הסראונד והיכולת ללכת להשתין באמצע הסרט? אתם באמת רוצים להרוג את האופציה לצאת מהבית ולשבת בחושך יחד עם 200 זרים במשך שעתיים? אנשי אולמות הקולנוע, דווקא בזמן כזה, כשהתותחים רועמים, ואנשים בכל זאת מטריחים את עצמם לצאת מהבית, דווקא אז, אתם צריכים להקפיד שהכל יהיה טיפ-טופ טכנית. חאליק, תתאמצו קצת.

נדמה ששרביט סרטי הסופר הירוז הטובים עבר ממארוול לדיסי. מארוול פתחה את העדנה של הז'אנר עם ספיידרמן, אקס-מן וההאלק התחילה להדרדר עם דרדוויל וכבר לא היה לה את זה עם הפנטסטיק פור. דיסי פתחה בשאגה עם בטמן מתחיל ועכשיו סופרמן שחזר. מישהו יודע על עוד דברים חיוביים בקנה?

אהבתי את הסרט עצמו על אף שההקרנה הקשתה עלי. בריאן זינגר יודע לפרגן למיתולוגיית קומיקס כמו אף אחד אחר. הסרט זרם, התרפק על נוסטלגיות ופרות קדושות של המיתולוגיה של אחרון הקריפטונאים ואפילו החמיא לעטיפה של סופרמן #1. היה אפילו מצחיק לעיתים. העובדה שברנדון רות' כקלארק קנט נראה כה צעיר בעצם המשיכה את סדרת סמולוויל תימאטית, אפילו שעלילתית הסרט ממשיך את הארבעה של דונר/ריבס (כולל המוזיקה המצויינת של ויליאמס).
הפוסט הזה לא אמור להיות ביקורת על הסרט, רק ביקורת על ההקרנה ולציין את העובדה שאני לא יכול להיות ביקורתי לדברים שאני אוהב. את הסרט אהבתי. אמרתי את זה קודם ואומר שוב. דיסי מביאים אותה. אם נכליל את וי (פור ונדטה) כסרט קומיקס ושל דיסי, אפילו בפעם השלישית.

אני את סופרמן חוזר אחזור לראות שנית כנראה על המסך בבית.

קקטוס

[youtube]K131BuwG9Ec[/youtube]

אחרי הקאבר המוצלח של בואי לקקטוס של הפיקסיז מצאתי ביצוע לייב מגניב עם מובי מתוך התכנית של ג'יי לנו.

קקטוס – פרנק בלאק
(מתוך Surfer Rosa, תרגום שלי)

יושב כאן מקווה על רצפת בטון
רק מקווה שהיה לי משהו שלבשת
אלבש את זה כשאהיה בודד
התפשטי שמלתך ותשלחי אותה אלי?

מתגעגע לנישוקייך מתגעגע לראשך
ומכתב שאת כותבת לא אומר שלא שבקת
רוצי החוצה אל חום המדבר
הרטיבי שמלתך ושלחי אותה אלי

אני מתגעגע למרק שלך ומתגעגע ללחמך
ומכתב שכתבת לא אומר שלא שבקת
אז תשפכי את ארוחת הבוקר
ותרקי את יינך
רק לבשי את השמלה כשאכלת

יושב כאן מקווה על רצפת בטון
רק מקווה שהיה לי משהו שלבשת
הקיזי דמך על עץ הקקטוס
נגבי על שמלתך
ושלחי אותה אלי

יושב כאן מקווה על רצפת בטון
רק מקווה שהיה לי משהו שלבשת

ושוב דברי הוצאו מהקשרם

אז מה למדנו מהפוסט הקודם? א' ברגע שאתה אומר משהו שעשוי, אולי, להכעיס מישהו, אפילו אם לכולם ברור שהמישהו הזה לא צודק – יהיו תגובות. יפה. ב' אנשים, בלי להבין מה אתה אומר יכנסו בך, למה? כי הם יכולים, וסבבה. בואו, בדיוק לכן יש תגובות, ובדיוק לכן הכותרות שלי יותר גדולות.
ג' דברי הוצאו מהקשרם ולא הובנו, ולכן אני אסביר ביתר פירוט. להלן:
אני נהנה מהפרסומות של גוגל. אני אוהב את הפרסומות של גוגל. אם גוגל לא היו מיישמים את הפרסומות שלהם, בטח הייתי ממציא את זה בעצמי. אז אם מישהו לא מבין אותי, אני אוהב את גוגל. כן. אני, בועז רימר, אוהב את גוגל. אני חושב שהם אחת מחברות האינטרנט היחידות שבאמת מבינות את המדיום הזה, וכל הכבוד, שימשיכו בדרך שלהם. סבבה. אם היה לי קצת כסף הייתי קונה הרבה מהמניות שלהם.
יפה, זה הובן. עכשיו אבל, ויש כאן אבל גדול.
אני שונא את הישראלי התחמן. זה שמנסה להרוויח על חשבון אנשים תמימים, שמנסים להיות בסדר. אני רואה במפרסמים בפרסומות גוגל את מספר הטלפון שלהם – כאלו. פשוט תחמנים שרוצים להרוויח פרסום חינם. הם מקבלים פרסומת והיחיד שמשלם עליה הוא יצרן התוכן שבמדיה שלו הם מפורסמים. דהיינו בעלי האתרים ששמים את הפרסומות של גוגל אצלהם. מן הסתם התרגזתי כשראיתי את זה באתרים שנוגעים בי, אבל זו תופעה שקיימת בכל אתר שנושא את הפרסומות של גוגל.
לדעתי, התנהגות כזו, הורסת את הפרסום של גוגל, וצריך לעקור אותה מהשורש. עדיף בצורה חוקית וברורה – ניסיתי לדווח לגוגל על התופעה הזו, התמיכה המהירה של גוגל ביקשה ממני לפרט בפניהם מה הפרסום הבעייתי והם ידאגו שהוא לא יפורסם במדיה שלי. פרסומות כאלו רבות מדי. לא מתאים. ניסיתי, זה לא הולך.
השיטה הברורה לטפל בהם היא שגוגל יבינו שאלו פרסומות מרמה, ויסירו אותן מהמלאי שלהם, או כמו שהצעתי בפוסט הקודם שכל גולש יטפל בזה בעצמו, ויקליק גם אם הפרסומת לא מעניינת אותו.
למיטב ידיעתי החוזה שחתמתי איתו עם גוגל לא מנע ממני להציע הצעות לאנשים. יודעים מה, במדיות שלי, תתעלמו מההצעה הזו. הצעתי נכונה רק למדיות שלא קשורות אלי. במדיות שקשורות אלי אני אשלח עורכי דינים מאיימים למספרי הטלפון הרשומים שם. עורכי דין זה מגניב.
אגב, נראה שהבחור האחרון שהגיב לי בפוסט הקודם, אותו "מאור" הוא אחד כזה שמפרסם את הטלפון של העסק שלו במקום לינק. סתם האנץ'.

Feeling good, Louis!