קטגוריה: התייחסות

מה קרה עם במה, או איך דברי (שוב) הוצאו מהקשרם

דבר ראשון, במה שוב באוויר, מאז אתמול, יום שלישי לפנות בוקר. כמעט באופן מלא. שבוע אופליין. זה לא משהו.
מסקנות ראשוניות: א' לפני הכל, סתם לסיבור האוזן, ברור שאני אידיוט. מי שחושב אחרת לא באמת קורא את הכתבים האלו. ב', פעם הבאה שמתקשר אלי עיתונאי בבוקר בבוקר מוקדם לפני שאני מתעורר אני צריך לענות שאני לא זמין כעת, ושינסה מאוחר יותר. ג' מי שאמר לי 9 מליון לא מצא את הרפנס המדוייק שלו, רק את ה- 2.3 מליון דולר לפי ליפ-פיש. כן, וזה רק הדומיין והקישורים האינטרנטיים שלו, לא הפרוייקט כולו. ד' לא. לא מוכר. תקנה מהעיתון.
עכשיו אני אסביר מה זה לשחזר בדרך לא דרך. התוקפים מריצים טרוג'נים שיושבים ב googlerank.info/counter וב-www.ms-counter.com/ms-counter/ms-counter.php (ואם מישהו רוצה דרך זה להחזיר להם מכות, אני לא אמנע ממנו, אפילו שמאד יכול להיות שגם לדומיינים האלו הם פרצו). הם הצליחו לפרוץ לשרת של במה דרך ה-gd/png exploit ולקבל יכולות הרצה כמו המשתמש של שרת הווב. דבר ראשון הם שתלו iframe שקורא לטרוג'נים האלו. אחרי שמספר פעמים שיחקנו בחתול ועכבר, אני הייתי מוחק את שתילות הקוד שלהם אל תוך דפי האתר והם היו מחזירים, ואני במקום למצוא את האקספלוייט הייתי מטפל נקודתית ורק לא מאפשר כתיבת קבצים (אמרתי אדיוט, כן?), כאקט של עצבים, אני מניח, הם מחקו את הדאטבייס. אצתי-רצתי ושיחזרתי מהגיבוי היומי. הלכו כמה שעות אתר, לא נורא. הייתי בטוח שטיפלתי במצב, והוא לא יחזור. הונדליסטים ראו את השעה שהאתר חזר (כל היצירות מתוארכות), ושוב, בדרך אחרת מחקו מספר טבלאות עקרוניות (כמו טבלת היצירות וטבלת הטקסטים של היצירות) ממסד הנתונים, הפעם בדיוק לפני הגיבוי היומי, כך שהגיבוי עצמו התמלא בטבלאות ריקות, ועבר הלאה לגיבויים המרוחקים שנעשים.

כשבאתי בבוקר נחרדתי, ושוב, מיהרתי לפתוח את הגיבוי שלפני-יום. אך אויה, שוד ושבר, מסתבר שקובץ ה-TAR שבו הגיבוי מאורכב נקטם אחרי 2 ג'יגה. TAR/GZIP השתנה ואני לא שידרגתי להתאים את הקרנל החדש לתוכנת הארכיבים המעודכנת. כך עם כל הגיבויים הנוספים של הימים הקודמים. כך שהגיבויים הקדומים נגמרו באות R במניין הטבלאות (מסודר לפי ABC). היצירות באות S. מה שנותר הוא הגיבוי הפרוש מאוגוסט 06, כשהקרנל שודרג.
הגיבוי הזה, בצירוף הטבלאות שכן נשארו, הותיר את היצירות של אחרי אוגוסט 6, וטבלת המנויים.

לשמחתי דווקא נותרה טבלה שמשמשת לחיפוש מהיר, וכוללת את כל היצירות המקוונות, וכמעט כל המידע מטבלת היצירות, נותרו כל המיילים האוטומטיים שאני מקבל על כל יצירה שמוכנסת לאתר (וכוללים את הטקסט המלא שלה), ואת המטמון הפנימי של האתר שכולל את הדף במלואו, אבל רק ליצירות שהוצגו לפני מחיקת המטמון שמתבצע מעת לעת. כל אלו יחדיו החזירו את האתר לקדמותו כמעט. אפילו בלי להשתמש בקאש של גוגל, כפי שהציעו מספר אנשים. את טבלת המנויים והיצירות המומלצות שיחזרתי מהלוגים.
במה הפכה לבנה. הכתום-שחור פתאום נראה לי לא לעניין.

היי דקסטר, ווטצ'ודואינג?!?

Dexter Reflecting

רציתי להשוות בין הסדרה המעולה Dexter לבין סדרה משעשעת ולא מזיקה בשם Psych ולהראות כמה הם דומים, אבל אז נוכחתי שגם ל- Dexter's Laboratory ול Dexter קווים משותפים:

נתחיל בקווי דמיון בין דקסטר, סדרה איכותית מבין SHOWTIME על רוצח סדרתי שמנסה בכל זאת להיות בנאדם "טוב" לבין המעבדה של דקסטר סדרה מצויירת על ילד שיש לו מעבדת על מתחת לבית:

1. לגיבור קוראים דקסטר.

Dexter & Deedee

2. לגיבור יש אחות, (מעצבנת יותר או פחות) אשר גם היא דמות מרכזית בסדרה. לילד יש את דידי, אחות גדולה, גבוהה וארוכת רגליים שמנסה שוב ושוב להרוס לו את המעבדה, בטעות בדרך כלל, (ואשר לה המשפט: היי דקסטר ווטצ'ודואינג), לעומת הרוצח אשר לו יש אחות שוטרת, (ארוכת רגליים אף היא), דברה, ואשר לה הוא נותן טיפים מתוך מוחו הקודח. סוג של אחות קטנה (אפילו שבטח יש לשחקנית ג'ניפר קרפנטר איזה מטר שמונים).

Dexter & Debra

3. שני הדקסטרים עובדים במעבדות. הילד במעבדה שבנה מתחת לבית, הרוצח במעבדת זירת הפשע של המשטרה, ושניהם מתעסקים במדעים. הרוצח בפורנזיקס וחקר הדם, והילד בכל מדע שהוא. שניהם מאד מוצלחים במה שם עושים.
4. שניהם מנסים להיות בסדר עם העולם, בדרכם המשונה. הילד מנסה להצילו ממפלצות ענק, או לפתור את בעיות הרעב העולמי, אפילו שלפעמים גורם להאפלות בחצי כדור הארץ הצפוני, או לחובות של מליוני דולארים לנאסא, לעומת הרוצח שהורג רק "אנשים לא חפים מפשע" ועובד במשטרה.
5. שניהם גאונים בלתי מובנים עם חסך רגשי עמוק. אצל המבוגר בהפשטת מה זה הפך לרצון לקפד חיים, בעוד אצל הילד זה חוסר תקשורת משפחתי ועוד תסביכים א-סוציאליים למינהם.
6. לגיבור יש סוד. לילד יש מעבדה סודית שרק אחותו וכמה חייזרים יודעים על קיומה. לרוצח, יש את תחביבו הקטלני שרק אביו ידע על נטיה זו, ועזר לטפחה לכיוון "חיובי".
ונעבור להשוואה עם סייק. שון, גאון קרימינולוגיה עוזר למשטרה תחת מסווה של Police Psychic:

Psych: Sean & Guss

1. לשניהם יש אבא שוטר שחינך אותם ברזי המקצוע, ושמופיע בפלאשבקים לאורך הסדרה.
2. שניהם העדיפו לא להיות שוטרים אבל עוזרים למשטרה באופן חיצוני, מועסקים על ידה בצורה זו או אחרת. דקסטר עובד במעבדת המשטרה, ושון מועסק כיועץ רוחני (איך לתרגם Police Psychic, יש למישהו רעיון?).
3. שניהם מאד מוצלחים במה שהם עושים, ושניהם מעדיפים לא לקבל על זה קרדיט. לשניהם יש תסביך מגלומני מסויים.

4. אצל שניהם יש דמות שחומת-עור שלא מאושרת מהאופן שבו הם מתנהלים. אצל דקסטר זהו השוטר המוצלח סרג'נט דואקיס שכבדיחה אומר לדקסטר שהוא יאסור אותו יום אחד, ולשון יש את גאס, שותפו למשרד החקירות הרוחני, שתמיד מבקר את כל צעדיו.

5. לשניהם יש שוטר שלא מרוצה מתפקודם או מהאופן שבו הם מסתבכים לו בחקירות. לדקסטר שוב זה דואקיס, ולשון זה הבלש הלחוץ לסיטר.

6. בשתי הסדרות יש דמות נשית בלתי נגישה אך אטרקטיבית לצופים. לדקסטר זה אחותו מן הסתם, ולשון זו השוטרת שמפאת "זו סדרת טלויזיה מהדור הישן" אין בינהם שום דבר מהותי.

7. לשני הדמויות יש סוג של מסווה. אצל שון זה העמדת פני סייקיק. אצל דקסטר זה העמדת פני בן אדם.

עריכה: 8. בפרק שבו דקסטר הולך לטיפול הוא קורא לעצמו בפסוודון שון. צירוף מקרים?

השוואות בין דקסטר, סדרה איכותית שלכל פרק בה יש איכויות של סרט, לסייק, מן קומדייה משטרתית דלת תקציב או למעבדה של דקסטר, סדרה לילדים ולצעירים ברוחם, אינה בדיוק באותו קנה ומשמשת כאן רק מן סוג של כוון תימאטי. הביטו וראו איך יוצרים שונים ולא קשורים המתפקדים בזירות יצירה שונות הגו דמויות בעלות קווים תימאטיים מאד דומים. אין ספק שאם הייתם מבקשים המלצה מה לראות מבין השלושה הייתי ממליץ על דקסטר, על אף מספר סייגים. מספר קווים בעלילת הסדרה הרגישו כ"מודבקים". זה קצת ניטפוק, כי הסדרה כתובה להפליא, אבל ההתייחסות לרוצח כמשהו מולד וכמשהו שיוצר אחווה בין רוצחים נראית לי מודבקת ולא ממש הגיונית. אבל הסדרה עצמה קולחת, מותחת ומציירת ספק קריקטורה ספק טרגדיה אנושית, ואפילו מתובלת בהומור מקאברי מדי פעם. שווה לראות ללא ספק. עוד לא גמרתי לראות את העונה הראשונה ואמרו לי שיש סוף מפתיע, אז בבקשה לא לספוילר לי אותה.

לונדון וקירשנבאום על סקנד לייף

יובל דרור התארח בערוץ 10 והסביר לזוג המלומדים, לונדון וקירשנבאום, על סקנד לייף (הוידאו לא עבד לי כל כך בפיירפוקס). מעולה למי שלא הבין עדיין על מה אני מדבר כאן כבר כמה זמן. מתוך נענע, שלהם אגב, מדור סימפטי למדי על הנושא, מאת אדר שלו.

טוען קירשנבאום, שהוא לא מיצה עדיין את חייו הראשונים. ומי כן, חוץ מהמתים? המשיכה בסקנד לייף,ותקנו אותי אם אני טועה, היא היכולת לבחון אפשרויות אחרות של חיים. בעיקר בחופש. כן. חופש מוחלט. משהו שלרובינו אין בחיים הראשונים האלו.
אווטר אגב, אכן מילה הודית, שמתארת את הייצוג הגשמי של אל מסויים. נדמה לי ששיווה תמיד אהב אווטרים שמתוארים בצבע כחול וממיתולוגיות אחרות אנחנו למדים שזאוס אהב להופיע כשור חרמן, ואילו אלוהינו אנו כשיח בוער. כל דת והאווטרים שלה.

עשר סיבות למה לא

Second Life, Why Yes

והנה בצורה מסודרת יותר, כמה הנחות עבודה לחברות מסחריות התוהות האם כדאי להצטרף לסקנד לייף. בעיקר, טוען הבלוגר, זוהי חוויה כבדה מדי לאמצעים ניידים ולדור שגדל עם כושר ריכוז קצר טווח.

מעבדות לינדן מאמריקה מציגים: עיר המחר

תחנת חלל הבינלאומית - זנדו. ומה יש שם? מועדון ריקודים

הקוראת ג'יין ליים כנראה לא הבינה את כוונתי. נכון, בסקנד לייף אפשר למצוא הכל. באמת. החל מאיים טרופיים עם ניסויים באינטיליגנציה מלאכותית וכלה בפסטיבלי קולנוע ממומנים על ידי חברות תקשורת גדולות.

העם מצידו, מצביע ברגליו. כל רשימת המקומות הפופולאריים בסקונד לייף הם בתי עסק למפגשים חברתיים, וברובם ככולם מוצע סקס וירטואלי באופן גלוי לממכר.

סין-סין באי אמור

אם אין ציץ, רובכם רק מגיע, אומר, ואו, זה ממש מעניין, וממשיך הלאה, כנראה לחוף נודיסטים.

הסרטון להלן ממחיש זאת (מי יכול לספור את האינטרקאטים שעוסקים בסקס, ביזאר או נורמטיבי, כמה שכזה יכול להיות בבית בובות אלקטרוני)?

[youtube quality=0]dUqrHwX6xM8[/youtube]

(תודה לדותן וורן אליס על הלינק).

ספין אוף נוסף לדוקטור הו – הרפתקאותיה של שרה ג'יין

כן, מה אני לא אעשה בשביל לעלות את עצמי בגוגליה על דוקטור הו עוד יותר למעלה. אז הנה, אחרי שעדכנתי לגבי טורצ'ווד, הסדרה של קפטן ג'ק, בעלת התימה היותר Adult, ופונה לקהל קצת יותר ביזארי, הנה הספין אוף השני של הדוקטור הטוב. הרפתקאותיה של שרה ג'יין, אותה קומפניון נשכחת, שרה ג'יין סמית, מקבלת סדרה משלה שתצא במהלך 2007, כך הבטיחו באחד מאותם בי.בי.סיאים. מכיוון שסדרת האב לא ממש בטוחה אם היא פונה לקהל צעיר או קהל בוגר (אנחנו כקהל בוגר מקווים שידברו אלינו), יצר ראסל טי דיוויס את Sarah Jane Adventures שכפי שהספיישל מראה תכוון לקהל יותר צעיר.

The Sarah Jane Adventures

שרה ג'יין היתה הקומפניון של שני דוקטורים (השלישי והרביעי, שגולמו על ידי ג'ון פרטויי וטום בייקר), והופיעה לאחרונה כאשה מרירה שמתגעגעת להרפתקאות חובקות היקום והזמן עם הדוקטור, כשפגשה בנוכחי. כפי הנראה, שכנה צעירה (יסמין פייג' הנפלאה) שעברה לגור לידה תפיח בה רוח נעורים וקצת תקווה וביחד (פלוס כפי הנראה חבורת צעירים), יפתרו תעלומות חובקות עולם, שבטח יקרו גם הם בקארדיף, כי איפה אם לא בויילס יש זמן רעוע וחייזרים מאחורי כל דלת אחורית של פאב. אם הכלבלב המכני K9 ישתתף גם הוא הם ממש יהיו הרביעיה הסודית והכלב. הספיישל אגב מוצלח ומסתמן שזה יהיה ספין אוף מעולה אף הוא, אבל מתי הדוקטור חוזר?

החיים השניים שלי, או לאן נעלמתי בשבועיים האחרונים

אם לא קראתם את הדה-מרקר שהגיע עם הארץ בסופשבוע שעבר, או בכלל לא הקשבתם לשיח הטכנולוגי, אז לא שמעתם על Second Life.

ls-bad-girls1.jpg

אותו עולם וירטואלי שאולי הגליק הכי גדול שבייחצון שלו הוא שהכסף שם אמיתי. דהיינו יש שער חליפין משתנה עבור לינדן-דולר ודולארים אמריקאים (נכון להיום משהו כמו L$280=1$). אני לעומת זאת, הייתי מייחצן את העולם הזה בתור גן-שעשועים וירטואלי שבו אתה יכול לפגוש אנשים מכל העולם שנראים כמו שהם רוצים להראות בתוך תפאורות ממוחם הקודח של אלפי אנשים ברחבי העולם. המונח סייבר-סקס מקבל כאן משמעות אחרת לגמרי.
אז נכון שנקודת מכירה של עולם וירטואלי בתור "כאן אפשר לעשות כסף", עלול לגרום למסתקרנים להגיע. אבל האם זהו הקהל שנרצה מסתובב ליד האווטרים המושקעים שלנו? האם אלו אנשים שאיתם נרצה לעשות ניוד סקיידייבינג או לשחק טקסס הולד-אם? אותו דבר לגבי אנשים שבאים כי כאן "אפשר להזדיין עם בובות וירטואליות שמאחוריהן אנשים אמיתיים". האם זהו הקהל שנרצה להיות בחברתו? אין מספיק סליז בעולם בשביל לייצר עוד פלטפורמת סליז-אינטרנטי?

צלם, עושים פה חיים

כרגע סקונד לייף הוא פוטנציאל בלתי ממומש. רבים שם היוזמות, הקרקעות וההיצע על הביקוש.
כשכל אחד יכול להיות בעל קרקעות או לפתוח ביזנס ב-6$ (אמריקאי) לחודש, מה כבר הטעם בביזנס?מה שחסר בסקונד לייף הם אנשים מעניינים מספיק בשביל שנחזור. סיבות אנושיות ורגשיות בשביל שריבוי הביזנסים מסביב יקבל משמעות. מה הטעם באלפי קניונים אם אין שם אף אחד לקנות, או שהמחירים לא תואמים את הכסף שיש בתיקינו הוירטואלי? או למה לשחקנית להלביש את האווטר שלה במיטב מחלצותיה שעלו לה בדמים רבים, אם אין ג'נטלמנים ראויים מסביב? חסרים שם אנשים.
משעמם לכם בחיים? בואו לחיים השניים, זה בחינם. למצולמים אין קשר לכתבה.

Heroes, Rescue Me (from) Deadwood

עכשיו אחרי שהתרווחנו קצת, רציתי לספר לכם על שלוש סדרות שאני רואה ושלא זכו (עדיין) למספיק עדנת יחצנ"ות (ואם כן, אז פספסתי אותה). הן בהתאמה על כבאים בניו-יורק, עיירת ספר במערב הפרוע ואנשים עם כוחות על.

Rescue Me

 

Father Murphy: Booze is your problem. Surviors Guilt, that's just easy to get over.
Tommy: How?
Father Murphy: Die.

— Rescue Me ("Satisfaction" season 3 ep. 7).

rescue-me.jpg

Rescue Me, הצילו אותי, מספרת על מעלליו של כבאי בתחנה 62 במנהטן. כן, אני יודע, רק מלשמוע על סדרות כבאים חושבים על מעשי גבורה בבניינים בוערים ומפהקים, אבל זו לא סידרה כזו. טומי גאווין מנסה להתמודד עם חייו המתפרקים, עם התמכרות לאלכוהול, עם גרושתו, עם אלמנתו של חברו הטוב, עם משפחותיו המפורקות, עם הזיות של רוחות של כל מי שמת סביבו, כולל ישו ומריה מגדלנה (לישו יש אחלה אוטו), ועם החבר'ה בתחנה, בתור זה שמציל אותם כל פעם מחדש. Rescue Me זו לא סדרה על כבאים, יש מקסימום סצינת כיבוי אחת בכל פרק. זו סדרה על עולמו של טומי גאווין, שאותו מגלם הקומיקאי דניס לירי, שגם מפיק וכותב אותה. זו סדרת דרמה מטובלת בהומור, כמו שהחיים מצחיקים לפעמים. ערוכה, מבויימת ומשוחקת לעילא.

 

Tommy Gavin: Let me tell you something, sister, you serve two purposes in this house – you can give me a blow job or make me a sandwich. I'm not in the mood for head and I had a late breakfast, so you're shit out of luck.

טומי לאשה כבאית חדשה בתחנה. והם מאשימים את הסדרה בסקסיסטיות?

אתם אולי זוכרים את הסדרה הקודמת של לירי The Job, בה הוא מגלם שוטר ניו-יורקי. להבדיל The Job בנויה כמו סדרה קומית של פרקים של חצי שעה. ב-Rescue Me לירי למד מהטעויות שלו בסדרה הקודמת, ולמד לעשות דרמה כמו שצריך. אפילו המוזיקה מעולה.

ממליץ בכל פה, ומחכה לעונה 4. לירי, אגב, זכה בפרס האמי על משחקו בסדרה, מלבד פרסים נוספים לה היא זכתה. יס? הוט? אניבודי? ביולר?

 

 

Deadwood

E.B. Farnum (Hotel Manager): Separate rooms, I'll arrange that by tomorrow, but today I can't fix it, unless you kill a guest.

— Deadwood

Deadwood

זו דווקא סדרה של HBO שמציגה על מרקעיכם, רק שאני מסיבה לא ברורה פספסתי. אודה שבעתיד יעדכנו אותי כשיש סדרות מוצלחות. אם גם אתם פספסתם את סדרת המערבון הזו, וגם אתם רוצים לחזור ולהאמין במיתוס הקאובוי הקשוח (ולא בדברים כמו ברוקבק), אז הסכיתו. בעיירת ספר, שבשטחי אינדיאנים יש עיירת מחפשי זהב, שמה דדווד (יער מת). הסדרה מתחילה כשסת' בולוק, מרשל ממונטנה, מחליט לפרוש מעסקי אכיפת החוק ולפתוח חנות כלי כרייה יחד עם סול סטאר, שותפו היהודי, בעיירה ללא חוק זו. אנחנו מתוודעים לתושבי העיירה, שבהתחלה רוב חיי החברה שלהם סובבים סביב הג'ם, בית המרזח/הבורדל היחיד בעיירה. האיש החזק בעיירה הוא בעל הג'ם, אל סוורנג'ן (שאגב, בטח כשתפקיד זה נכתב תכננו על אל פצ'ינו). אלו אחד הפורטרטים הבודדים של "אדם רע", שאינו מהסס להרוג אנשים על ימין ועל שמאל, שמעל המרקע הקטן בו הוא מתנהג בצורה מובנת, ויוצר הבנה ואפילו אמפתיה להחלטותיו. צעד מאד נועז מצד יוצרי הסדרה זו, בה טוב ורע מובדלים בצורה מאד נחרצת, אבל את שניהם ניתן להבין. בקרוב אתחיל לראות את עונה 2. דיווחים ימסרו לפי דרישה.

 

 

 

Heroes

 

 

Hiro Nakamura: My only concern is should I hide my true identity? A costume maybe?

Ando Masahashi: You start talking about capes and tights and I'm out of here.– Heroes

Heroes, שבעת המופלאים

הסדרה החדשה של NBC היא על מה היה קורה אם בעולמינו אנשים היו מפתחים כוחות לא רגילים? טלפתיה, תעופה, או אפילו שליטה בחלל וזמן? אני קורא לסדרה הזו ה-4400 המוצלחת. אם גם אתם ממאוכזבי ה-4400, אבל אהבתם את הקונספט (ואת מוזיקת הפתיחה), זו הסדרה בשבילכם. כעת פרק 7 של העונה הראשונה משודר בחו"ל, והיא מגוללת את עלילותיהם של שבעה אנשים שמנסים להחזיק חזק בחייהם המתפרקים נוכח העובדה שהם מגלים יכולות על טבעיות. הסדרה מושפעת באופן מוחלט מז'אנר הסופר-גיבורים של הקומיקס האמריקאי, אך מנסה לשמור על חזות ריאליסטית, מלבד אלמנט זה, ולדידי גם מצליחה. כהומאז' לקומיקס, הפרקוג (מגלה העתיד) משתמש בציורי קומיקס כמדיום בו הוא חוזה.

Isaac Mendez: I don't want to lose you. But if you don't believe in me you shouldn't be here.
Simone Deveraux: Fine. You think you can paint the future, paint one without me in it.

Heroes

בלי לחשוף יותר מדי מהסדרה, אלא רק להציע שאם אי פעם פינטזתם על קונספט האנשים המעופפים או הנוסעים בזמן, בקשו מ-Yes או HOT להביא אותה. וכן, אלי לארטר (קריסי מג'יי וסיילנט בוב מכים שנית) משחקת חשפנית אינטרנט. כדאי.

heroes2.jpg

פתרון אנטי-ספאם לוורדפרס

הודות להמלצה של דרדיק ('סתכלו על התמונה, הוא קורץ במיוחד בשבילכם), התחלתי להשתמש במנגנון אנטי-ספאם של דוקטור דייב, ספאם קארמה2 על הבלוג הזה. בנתיים זה חוסך ממני הרבה בלאגן של לא-לאשר תגובות, ולכם פרסום מיידי של התגובות שלכם. כל הכבוד דוקטור דייב. התפעול אפילו יותר נוח מפתרון האנטי-ספאם לדואל שרץ בהצלחה תקופה ארוכה על שרת קורקי.נט, ספאם-אססאסין, (ולאחרונה אומץ על ידי קרן אפאצ'י). תפריטים מפורטים, פתרון turn-key. יותר טוב מדברים אחרים לוורדפרס שהשתמשתי בהם עד כה, ובטח עדיף מלא להשתמש בכלום. אז נכון שזה לא אופן-סורס, כמו שכולנו אוהבים, אלא רק תוכנה חינמית. לדוקטור דייב בטח יש אישוז של אגו. מי עוד יקרא לעצמו גאון לא ידוע?

בלוק פארטי שנקין

היה אתמול איזה אירוע מוניציפלי בתל-אביב. מן נסיון ישראלי להצטרף ליום המוזיקה הבינלאומי, או משהו כזה. בטח קראתם על זה כבר איפשהו, אז אני אחסוך. ציפיתי ליותר ממופעי רחוב, ולא נראה לי שהפוטנציאל, כאירוע תרבותי של כזה יום מומש במלואו. בטח דברים כאלו ישתפרו בעתיד, אם תהיה קצת יותר מוטיבציה מהצד המארגן. העניין היחיד שנהניתי ממנו היה בלוק פארטי בגינת שנקין, לפחות בחלק שבאמת הופיעו בו, שנמשך בערך רק איזה 30 דקות.
בדיוק שלשום התחלתי לראות את הדוקומנטרי של דייב שאפל על הבלוק פארטי שהוא ארגן (סרט שנקרא באופן מפתיע Block Party). בלוק פארטי במקור, היא מסיבת היפ-הופ, שהאחים העניים בגטו מארגנים לחבר'ה מהבלוק. יענו משהו שכונתי. הרבה ביטים כבדים, ראפ, וברייקדאנדס. מסורת שהחלה עוד בימי האולד-סקול של הראפ, אי שם בתחילת שנות השמונים.
áìå÷ôàøèé ùð÷éï
ונחזור אלינו. בגינת שנקין, לייבל ההיפ-הופ האנדרגראונדי היי פייבר ארגן מן כזה בלוק פארטי בהשתתפות PR TROPERS, המולטי הרכב של הלייבל. הופעה פתוחה לקהל, ללא במה, בלי ממש הבדל בין הקהל לאמנים, וכלל אפילו חלקים של באטל ופריסטייל בהשתתפות קהל. באטל, למי שלא ראה את 8 מייל, הוא "קרב" ירידות בין שני הראפרים, ופריסטייל הוא אלתור על הרגע, תוך שימוש באלמנטים מהסביבה או ההתרחשות.
זכור לטוב לוקאץ' איש המערות, היחיד עם "לוק" ייחודי בטרופרז, שנראה כמו מישהו ב Fat Boys, הרכב אולד-סקול ותיק עוד מהתקופה ש FAT כתבו ככה ולא PHAT. אגב שמנים, את השיר השלישי של השמנים שמעתם?
The Fat Boys.
ואם בראפ עסקינן, אני יכול לספר לכם גם על סדרה מוקומנטרית, שמישהו הגדיר אותה כמו המוקומנטרי של Malibu's Most Wanted ו Entourage, על השחקן ג'יימי קנדי והנסיון שלו להפוך לראפר מהשורה. סדרה בהפקה של MTV שנקראת Jamie Kennedys Blowin Up. הפיצוץ של ג'יימי קנדי? בקרוב גם על המסכים הקטנים בארצינו.
אגב Entourage, הפמליה, לצופי Yes+. עונה שלישית כבר משודרת בארצות ניכר. גם היא בטח בקרוב על מסכינו הקט והמקומי.
blowin up